אחד-עשר ימים נדרשו למורדים להביא את 58 שנות שלטונה של מפלגת הבעת׳ לסיומן, כשימיה של משפחת אל-אסד בראשות המדינה נגמרו.
לתדהמת בשאר אל-אסד והעולם כולו, החליט הצבא הסורי לפשוט את המדים ולנטוש את עמדותיו, כשהוא מפקיר אותן למורדים הנלהבים. זה התחיל בחלב ובאידליב והמשיך בחמה ולאחר מכן בדמשק. כמו קוביות דומינו, נפלו בזו אחר זו הערים המרכזיות בסוריה בידי המורדים. כשרוסיה ואיראן זיהו שהצבא הסורי בחר שלא להילחם, הן ויתרו על הניסיון להציל את אסד, כפי שעשו בשלבים מוקדמים יותר במלחמת האזרחים. כך התפרקה באחת סוריה של אסד.
כיצד תשפיע נפילת משטר אסד על מדינות האזור ועל ישראל, ומה נוכל לעשות כדי לעבות את ההגנה והביטחון בגזרה הסורית.
אחוות הטבעת: קריסת טבעת האש האיראנית והשפעותיה
מנהיג חיית' תחריר א-שאם (HTS), אבו מוחמד אל-ג'ולאני, הצהיר שבכוונתו לכונן שלטון שיוסכם על כוחות המורדים השונים בזירה הסורית, זאת לאחר שבימים האחרונים שיגר מסר למיעוטים בסוריה, לרבות הכורדים, הנוצרים, הדרוזים ואף לעלאווים, לפיו אין בכוונתו לפגוע בהם. אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון כתב היום: "לפי המעשים של אל-ג'ולאני, הוא לא מתכוון לגעת במוסדות המדינה, והחליט לפסוח על שתי עיירות שיעיות. כלומר, יש כאן כוונה להיות יותר ממלכתי".
רבים מפקפקים בכנות כוונותיו של אל-ג'ולאני, טרוריסט ותיק שנחשב למתוחכם, כאשר הארגון בראשון הוא עומד הוא סלפי, כלומר אסלאמי פונדמנטליסטי. גם אם כוונותיו אמיתיות, עומדת בפניו משימה מורכבת מאוד. הלחימה עדיין לא תמה ובשעות האחרונות נסוגו הכוחות הסוריים הדמוקרטיים (SDF), ובראשם הכורדים, מהעיר מנביג' שממערב לנהר הפרת, בעוד צבא סוריה החופשית הנתמכות בידי ארדואן כבשו את האזור.
על המצב הנוכחי בסוריה והניסיון לייצבו ראוי להסתכל ביחס לשתי מהפכות שונות בעולם המוסלמי: המהפכה האסלאמית באיראן והאביב הערבי בלוב.
באיראן התאגדו מספר כוחות שונים בתכלית כדי להפיל את השאה המושחת, מוחמד רזא פהלווי. כך החלו לשתף פעולה הקומוניסטים האתאיסטים והסטודנטים הליברליים עם חומייני. הקבוצות השונות רצו להדיח את השאה וקיוו שהן יהיו אלה שיתפסו את השלטון, בעוד השאה חשש בעיקר מהקומוניסטים. קבוצות המורדים השונות בסוריה אומנם שיתפו פעולה בדרך להדחת אסד, אך אם לא תהא הסכמה – עלול להיווצר מצב שבו HTS תהא היחידה שתהנה מפירות המרד ותאחז בשלטון לבדה.
מצב כזה לא יתקבל בשקט מן הסתם ואז נראה בסבירות גבוהה את הסיפור של לוב חוזר על עצמו. לאחר הדחת קדאפי מהשלטון, ניסו הארגונים השונים להגיע להסכמות ומשלא הצליחו נכנסו למלחמת אזרחים שנמשכה למעלה משש שנים ומאז לוב מחולקת בפועל לשתי מדינות.
הלנו או לצרינו: השפעת ההתפתחויות בסוריה על ישראל
נתחיל מהסוף: בשלב זה לא ניתן לדעת האם נפילת משטר אסד טובה או רעה לישראל.
איש משמרות המהפכה האיראניות אמר לניו-יורק טיימס הבוקר כי נפילת סוריה היא "נפילת חומת ברלין של ציר ההתנגדות – הנייה, נסראללה ועכשיו אסד". אמר וצדק.
לא בכדי ברחו אנשי משמרות המהפכה מסוריה בימים האחרונים, עוד בטרם נפילת אסד. HTS הוא ארגון סוני שמתעב את איראן ודריסת הרגל של המדינה השיעית נמחקה כליל הבוקר. בנוסף, אל-בוכמאל מעבר הגבול בין סוריה לעיראק, ששימש כציר הברחת הנשק המרכזי מאיראן לחיזבאללה נכבש בידי הכורדים – האנטי איראניים והפרו-ישראלים – שהרחיבו גם הם את שליטתם ומחזיקים בכ-40 אחוזים מהשטח.
מדובר על פגיעה משמעותית בציר רוסיה-איראן-סוריה והשאלה היא מה יעשו האיראנים כתוצאה מכך. האם יצליחו למצוא דרך אחרת לחמש את חיזבאללה, שלפחות בזמן הקרוב יתקשה אפילו להתחיל להתאושש מהמכות שספק? והאם יסברו בטהראן שלאחר שמצבה של טבעת האש על ישראל הגיעה לנקודת שפל חדשה – אולי לא נותר להם אלא להשקיע את כל יהבם בהאצת פיתוח נשק גרעיני?
בסופו של דבר, המהפכה בסוריה עשויה להוליד מלחמת אזרחים ארוכה, שלטון מוסלמי-פונדמנטליסטי קיצוני ששונא את ישראל ושש אלי קרב או שלטון פרגמטי יותר. יתכן שהשלטון הזה ינסה לכבוש חלקים מירדן או מלבנון. היא תשפיע על האיראנים, הרוסים, הסעודים, הטורקים, הלבנונים, הירדנים וכוחות נוספים. אם אחד-עשר הימים האחרונים בסוריה לימדו אותנו משהו זה שאסור להיחפז למסקנות. כאשר חוסר הוודאות רב – צריך להתכונן לכל תרחיש. Hope for the best, prepare for the worst.
כל משבר הוא גם הזדמנות
בישראל חוששים מאוד מחוסר הוודאות בסוריה ולראייה התגבור המהיר באזור הגבול והפעולה באזור החיץ, כיבוש החרמון הסורי והפצצת מחסני ומפעלי התחמושת במדינה.
אותו אזור חיץ הוא רצועה לאורך גבול ישראל-סוריה שהוסב לצורך זה במסגרת הסכם הפרדת הכוחות בין במדינות בתום מלחמת יום הכיפורים ונשמר בקפידה, בפיקוח של כוח האו״ם – אונדו״ף. כשצבא סוריה או חיזבאללה ניסו להקים עמדות באזור החיץ – ישראל השמידה אותן מיידית. האמצעי הראשון במבט לעתיד הוא חיזוק מערך ההגנה בשטח ויד קשה למול הפרות ההסכם.
לפי פרסומים זרים, ישראל נמצאת בקשר ישיר עם כמה מקבוצות המורדים, ובאמצעות מתווכים עם קבוצות אחרות, לרבות HTS. המסר הישראלי בשלב הזה הוא דרישה שהמורדים לא יתקרבו לגבול ואזהרה כי אם יפרו את הסכם הפרדת הכוחות, ישראל תגיב בכוח. לצד הקבוצות האסלאמיות האנטי-ישראליות, ישנם הכורדים, עמם ישראל צריכה להדק את היחסים ולשתף פעולה באופן שייטיב עם שני הצדדים, ישמור את האיראנים מחוץ לסוריה, את חיזבאללה עם מלאי תחמושת מצומצם ואת הקבוצות האסלאמיסטיות עם כוח מוגבל.
האמצעי הדיפלומטי לא בא לידי ביטוי רק בתוך סוריה. במהלך הלילה תועדו רק"מים של צבא לבנון זורמים לכיוון הגבול עם סוריה כדי למנוע זליגה של האירועים לשטחם, אך החשש לא פושה רק בלבנון. במדינות ערביות נוספות, דוגמת ירדן, חוששים מגל נוסף של אביב ערבי. הפחד הזה מעניק לישראל הזדמנות לבסס בריתות קיימות ולחזק את קשרי ההגנה המשותפים עם בנות בריתה בעולם הערבי ואולי אף ליצור חדשות.
יש לשקול גם פתרונות יצירתיים, כמו זה שהציע החוקר יעקב פייטלסטון במאמר שפרסם היום ב"מידה", בו קרא לקברניטי המדינה לחזור להצעתו של יגאל אלון מתקופות מלחמת ששת הימים: לסייע לדרוזים לחדש את מדינתם בג'בל אל-דרוז שהרסו הצרפתים בשנות ה-30. לפי המודל שהציע אלון בזמנו, תזכה המדינה הדרוזית – שתתקיים בין סוריה לישראל – להגנה ישראלית, זאת בתנאי שתכיר בריבונות הישראלית על רמת הגולן.
