בטור מיוחד שפורסם ב"דיילי טלגרף" הבריטי, סר מייקל אליס, התובע הכללי של אנגליה ו-ווילס לשעבר שגם שימש כחבר פרלמנט וכשר בבריטניה, טען כי לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג (ICC) נותרה אפס אמינות וכי הגוף אינו יכול לשרוד.
הפוליטיקאי היהודי-בריטי טען בטור דעה בעיתון הוותיק כי בית הדין איבד כל שריד של לגיטימציה שהייתה לו על ידי הוצאת צו המעצר לראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון לשעבר יואב גלנט. אליס הדגיש שכפי שהבהירו מאז צרפת ומדינות אחרות – צו המעצר אינו תקין, חוץ-סמכותי ואינו לגיטימי. לדבריו, הצו אינו רק לוקה בחסר בראיות, אלא שעצם הוצאתו מזלזלת בבית הדין עצמו.
אליס הוסיף כי ה-ICC לא יכול לשרוד את החרפה הזו. לדבריו, זוהי ספינה שקבעה בכוונה את מסלולה אל עבר הסלעים, החלה לשקוע מתחת לקו המים וכי יש לאפשר לה לשקוע ללא עקבות. נראה שממשל טראמפ יעניק לבית הדין מכה אנושה, אמר הפוליטיקאי הבריטי, ולדעתו יהיה נכון מבחינתם לעשות זאת. ממש כמו חבר הלאומים לאחר מלחמת העולם הראשונה, הוא הוסיף, אין טעם לממן מוסד שלא עובד.
כיועץ המשפטי לממשלה לשעבר, אליס סבור שיש לכך כמה סיבות: ראשית, כל מדינה שאינה חברה בבית הדין פשוט אינה מחויבת לו. ישראל וארה"ב מעולם לא אשררו אותו, בעיקר בגלל שחששו – למרבה האירוניה – מהטיה. אך בהוצאת צו זה בחר בית הדין להתעלם מעובדה לא נוחה זו וגזל לעצמו את הסמכות.
אליס השווה זאת למצב בו מחייבים אותך לעמוד בקוד לבוש של מועדון מסוים – כאשר אין לך שום כוונה להיכנס אליו. מה הלאה, הוא שאל? בריטניה תהיה מחויבת לאמנה שהיא לא חתמה עליה? אולי בשלב הבא מישהו ירצה לכפות על בריטניה לעמוד בהסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה למרות שהיא לא חתמה עליו?
אבל בואו נעזוב בצד את האמת הקטנה והלא נוחה הזו, אחרי כל מה שה-ICC עשה, אמר התובע הכללי לשעבר. הבעיה השנייה עבור בית הדין הפלילי הבינלאומי היא שגם במקרה של מדינה שמחויבת אליו, הוא יכול לנקוט נגדה צעדים רק אם היא אינה מסוגלת או לא מוכנה להתמודד בעצמה עם האשמות מהימנות.
לישראל יש מערכת משפטית איתנה והוגנת, ציין אליס, ולראיה – בתי המשפט שלה דוחים בקביעות את החלטות הממשלה. שופט ערבי בבית המשפט העליון אף ישב בהרכב השופטים בדיון במשפטו של ראש הממשלה נתניהו. אבל ה-ICC סירב לקבל גם את האמת הלא נוחה הזו.
אז יש בעיה שלישית שה-ICC התעלם ממנה, אמר אליס, וזהו רק העניין הקטן שלראש ממשלה יש חסינות דיפלומטית. זהו עיקרון שקיים בדיני החוק הבריטיים מאז 1709 אבל המושג היה ידוע בימי קדם; הרודוטוס כתב על כך. אבל גם מזה בית הדין פשוט מתעלם.
יש כמובן הרבה אנשים שטיעוני "הליך משפטי" מעין אלה אינם משכנעים אותם, הוסיף השר הבריטי לשעבר. אך הבעיה עליה אפילו פרטיזנים עזים לא יכולים להתגבר היא של-ICC פשוט אין ראיות להצדיק את צווי המעצר שהוציא. גם אם בוחרים להתעלם מהבעיות השיפוטיות, בוודאי שיש לשקול את הראיות. אולם במקרה של הצו נגד נתניהו, ה"ניתוח" של בית הדין לא יעמוד למבחן של תלמיד כיתה ו' בהפסקת הצהריים.
הסיבה לכך, המשיך אליס, היא שהאמת היא שישראל ניהלה את הפעולות הצבאיות ההגנתיות שלה ברמת דיוק שטרם נראתה קודם לכן, כפי שציין פרופסור ג'ון ספנסר, יו"ר למחקרי לוחמה עירונית באקדמיה הצבאית ווסט פוינט. פעולות צה"ל היו מדויקות יותר אפילו מאלו של בריטניה וארה"ב בשנים האחרונות.
לדבריו, הוצאת צו מעצר נגד נתניהו ללא סמכות או ראיות, "טימאה" את בית הדין. ישנם אנשים רבים, באיראן ובסוריה למשל, שראויים לתשומת הלב של המשפט הבינלאומי, אבל ראש ממשלה ישראלי, שנבחר באופן דמוקרטי, המגן על ארצו מפני מתקפה עקבית ממספר כיוונים בו-זמנית, אינו אחד מהם.
ממשל ביידן המכהן וממשל טראמפ הנכנס, למרות ההבדלים המשמעותיים ביניהם, זועמים שניהם על הוצאת הצווים, הוסיף אליס. והם צריכים להיות – מפני שמנהיגי ארה"ב עלולים להיות הבאים בתור. מנהיגים מערביים אחרים נחרדים באותה מידה מהפעולה הזו. אין ספק שהם מכירים בזה כצורה של "מלחמה משפטית" – וזה בדיוק מה שזה.
ממשלת הלייבור בבריטניה, אמר התובע הכללי שלה לשעבר, שמחה ללכת באופן עיוור אחרי כל מה שגוף בינלאומי אומר לה. אבל היא צריכה להתחיל לבחון את הגופים הבינלאומיים האלה ואת הפעולות שלהם הרבה יותר מקרוב. בבריטניה, הוסיף אליס, אנו רגילים בצדק לקבל ללא עוררין את פקודות בתי המשפט שלנו, מכיוון שאנו יודעים במשך מאות שנים שאנו יכולים לסמוך על ההליך המשפטי שלנו ועל מערכת המשפט שלנו. הדבר אינו חל תמיד על בתי דין בינלאומיים. רבים מהגופים הללו כושלים בפעילותם, בשיפוט ובכשירות שלהם – הרבה מתחת לסטנדרטים המקובלים.
הפוליטיקאי הבריטי אמר כי כיום אנו שומעים הרבה על שלטון החוק, אבל שלטון החוק אינו אומר ללכת באופן עיוור אחר גזרותיהם של גופים שאינם בעלי מעמד חוקי מחייב. ובכל מקרה, שלטון החוק פועל לשני הכיוונים. כן, מצופה ממדינות לדבוק בעקרונות בסיסיים של הוגנות וצדק, אבל כך גם המוסדות המבקשים לנהל את הצדק הזה. אם המוסדות האלה לא יפעלו לפי הכללים והנהלים שלהם עצמם, סיכם אליס, אז הם לא יכולים לצפות שיאפשרו להם להטיל אחריות על אחרים.
