ביום שני אחר הצהריים החושך כבר ירד על רחבת גשר המיתרים שזהר באורות כחולים ולבנים. לאט־לאט התמלאה הרחבה בנשות הציונות הדתית, ולצידן גם גברים שהגיעו כדי להיאבק על גיוס חרדים לצה"ל. ידיהן אוחזות בילדים קטנים או בשלטים שעליהם נכתבו משפטי מחאה: "מי שמאמין לא משתמט"; "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה"; "קורסים תחת הנטל".
על הבמה המאולתרת עלו בזו אחר זו נשות "שותפות לשירות – נשים דתיות למען שוויון בנטל", שיזמו את העצרת והחלו לפעול בנושא השתמטות החרדים בחצי השנה האחרונה – אלו שבניהן מגויסים, אלו שבני זוגן מגויסים, אלו שגם בני זוגן וגם ילדיהן מגויסים בה בעת, אלמנות המלחמה והורים שכולים. תחושת בהילות ודחיפות אפפה את ההפגנה הקטנה. הסאה הוגדשה, נגמר האוויר, עתה חיים נמצאים על הכף.
"ינון שנא להילחם ופחד מזה מאוד", מספרת לקהל המפגינים נעה סטביסקי, אלמנתו של רב סמל ינון פליישמן שנפל בתחילת המלחמה בגבול הצפון. "הוא גם אמר לי את זה כמה פעמים, אבל הוא בחר לצאת ולהילחם כי הבין שאנחנו במלחמת מצווה. ינון וכמוהו הרבה בחורים מתוקים היו תלמידי חכמים גדולים ונהרגו כי הבינו שאין לנו ברירה אלא להילחם, כי צריך להציל את העם היהודי ואת ארץ ישראל. אנחנו במלחמת מצווה, מלחמה שבה אין לנו צפון, אין לנו דרום, ויש לנו חטופים. אנחנו בסכנה קיומית. לא להתגייס בשם התורה, זו לא התורה שגדלתי עליה וגם לא התורה שינון כל כך אהב".
כשהיא שואלת "איך יכול להיות שציבור שלם בוחר שלא להתגייס בשם התורה?" הקהל עונה לה במחיאות כפיים סוערות, וכשהיא פונה לחברי הכנסת – "אלו שאמורים לייצג אותי ואת חברותיי האלמנות ואת חברותיי שבעליהן מגויסים – אלו שאמורים ליצג את הציבור הדתי לאומי" – במקבץ שאלות נוקבות, הקהל משתלהב. "איך אתם מעיזים בזמן מלחמה להצביע בעד חוק שפוטר אוכלוסייה שלמה שבוחרת לא להתגייס? איך אתם מעיזים להעביר חוק שמעניק כסף לאלו שבוחרים לא להתגייס בשם התורה? איפה המחויבות שלכם כלפי הלוחמים שנפלו? איפה היושר? איפה המוסר? איפה הצדק?"
על הבמה עולה עפרה ליפשיץ, אשת חינוך הנשואה לאורי, מראשי ישיבת שיח יצחק. אל"מ במיל, רמ"ט חטיבה 5. בנה אמיתי הוא מפק"ץ בסיירת גבעתי, ורז, תלמיד ישיבת ההסדר אורות שאול, יתגייס בשנה הקרובה לשירות קרבי. "חיילים שנלחמים מורגלים מיום הגיוס להטות שכם ולעזור אחד לשני", היא אומרת, "אחד הרגעים המרגשים ביותר הוא לראות אותם במסע אלונקות. לאורך מסע של עשרות קילומטרים משכיבים על האלונקה חייל שהוכרז כפצוע ואת האלונקה סוחבים חבריו. כשלאחד מנושאי האלונקה קשה הוא צועק 'חילוף', וברגע אחד מישהו נכנס במקומו. כמו חיילים שקוראים 'חילוף' וברגע נמצאים להם מחליפים, אני קוראת לכם מפה, אחיי החרדים, וזועקת בלב נשבר: דרוש חילוף עכשיו.
"איך אתם מעיזים להעביר חוק שמעניק כסף לאלו שבוחרים לא להתגייס בשם התורה? איפה המחויבות שלכם כלפי הלוחמים שנפלו? איפה היושר? איפה המוסר? איפה הצדק?"
"שותפות לשירות" היא התארגנות שקמה מהשטח לפני כחצי שנה על ידי מספר נשים מהציונות הדתית – אמהות ללוחמים או בנות זוגם, לפעמים גם וגם – שהבינו שהקריאה הציבורית שנעדרת מהשיח סביב סוגיית הגיוס או ההשתמטות היא הקריאה בשם התורה. "זו לא בחירה לשרת בצבא, זו חובה מהתורה", הן יאמרו בווריאציה כזו או אחרת. מאז, הקבוצה פתחה ארבע קבוצות ווטסאפ המונה למעלה מ־3,500 נשים וקבוצת פייסבוק של יותר מ־2,100 נשים.
"אנחנו פועלות בזירה התקשורתית להשמיע את קולנו מול חברי כנסת מהקואליציה, מול רבנים חרדיים וציונים־דתיים ומול אנשי צבא וביטחון", אומרת נעה מבורך, גם היא אחת ממובילות ההתארגנות. "אנחנו לוקחות חלק אקטיבי במאבקים נגד חקיקה שפוגעת במדינת ישראל ומנוגדת לתורת ישראל, ואנחנו נמשיך לפעול עד שנבטיח שיתרחש שינוי במציאות הקיימת. את העצרת בחרנו לקיים בירושלים בירתנו, כשאנחנו משקיפות אל עבר מוסדות השלטון הממלכתיים של מדינת ישראל בקריאה ברורה שכולם צריכים להיכנס תחת האלונקה". מבורך היא עוס"ית ומתכננת ערים בעיריית לוד, אם לארבעה ילדים קטנים. "בעלי תומר משרת כרופא קרבי בגדס"ר כרמלי כבר 240 יום. לילה אחד לפני חודש בערך, בחול המועד סוכות, כשהילדה שלי עמדה מולי עם דמעות בעיניים אחרי שלא ראתה את אבא שלה המון זמן, החלטתי גם לומר בקול 'הנני' ולהתגייס למאבק הציבורי שדורש גיוס לכולם למען ביטחון המדינה שאני כל כך אוהבת. למען הילדים שלי והבית שלי".
הכתבה המלאה תתפרסם מחר (יום ו') במוצש
