בעוד מספר שעות ייפתחו הקלפיות ברחבי ארה"ב, ו-244 מיליון אזרחים אמריקאים יוכלו לממש את זכותם האזרחית לבחור את הנשיא או הנשיאה הבאים. מתוכם, יותר מ-80 מיליון כבר הצביעו בהצבעה מוקדמת, כך שיש לצפות ששיעור ההצבעה יהיה גבוה מאשר הבחירות שעברו ב-2020, שעמד על כ-67 אחוז.
המדינה המסקרנת ביותר, ושאליה יינשאו עיני העולם כולו הלילה, היא פנסילבניה. 19 האלקטורים שלה הם "הפרס הגדול" במרוץ הצמוד בין קמלה האריס לדונלד טראמפ, וההערכות הן כי מי שינצח במדינה זו ינצח במרוץ כולו. הסיבה לכך שמדינה אחת מתוך חמישים עשויה לחרוץ את גורל הבחירות, הן שב-47 מדינות ברור מראש מי ינצח עקב שיטת "המנצח לוקח הכול" וההרכב הדמוגרפי ההומוגני יחסית שיש ברוב מדינות ארה"ב. פנסילבניה הגדולה (פי חמישה ממדינת ישראל) מהווה גשר בין מדינות דמוקרטיות עמוקות שגובלות בה כמו ניו-יורק וניו-ג'רזי, ומדינות רפובליקניות בוהקות מהצד השני כמו מערב וירג'יניה ואוהיו. יש בה ערים גדולות כמו פילדלפיה ופיטסבורג שנוטות לליברלים, ואזורים כפריים שנוטים לשמרנים.
אתמול, יום לפני הבחירות, חרשו המועמדים לנשיאות את פנסילבניה. הגעתי לעצרת של טראמפ בעיר רדינג, שבה מתגוררים כמאה אלף איש ושסמוכה יחסית לפילדלפיה. התור לעצרת, שהתקיימה בתוך אולם כדורסל, היה קצר להפתיע, והאולם לא התמלא באף שלב. כששאלתי את אנשי קמפיין טראמפ מדוע העצרת לא מלאה, הם השיבו שטראמפ קיים הרבה יותר עצרות מהאריס במדינה, ולתושבי האזור היו כבר כמה הזדמנויות לראות אותו בעצרות דומות. טראמפ, שהגיע באיחור מהלו"ז שנקבע מראש בכמעט שעה וחצי, נאם שעה ועשרים דקות שלאורך רבות מהן הוא נראה עייף, וגם הקהל לא נראה מתלהב במיוחד. דווקא בני משפחתו, כלתו לורה טראמפ ובנו אריק, הלהיבו את הקהל יותר מהמועמד עצמו, שחזר על המסרים הקבועים נגד מהגרים בלתי חוקיים וכמובן נגד קמלה האריס. ישראל תפסה מקום קטן במיוחד בנאום, שני משפטים כלליים שחזרו על טענת הנשיא לשעבר כי השבעה באוקטובר לא היה מתרחש במשמרת שלו, כי איראן הייתה מרוששת בתקופת נשיאותו ולא היה לה כסף לממן את חמאס וחיזבאללה. הוא גם העריך בנאום כי מרבית החטופים הישראלים בעזה מתים.
במרחק של כארבעים דקות נסיעה בלבד משם, התקיימה מאוחר יותר עצרת סיום הקמפיין של קמלה האריס. הרחוב שמוביל לרחבת מוזיאון האמנות במרכז פילדלפיה היה עמוס במאות אנשים שלא השיגו כרטיס כניסה לאירוע אך התעקשו להישאר שם בלילה הקר כדי לראות את האריס נואמת. אחרי שורת אמנים ונאום קצר של אופרה ווינפרי, עלתה האריס קרוב לחצות ונשאה נאום לא ארוך במיוחד שלא חידש הרבה ובעיקר ניסה להמריץ את בוחריה לצאת ולהצביע.
אם טראמפ ינצח בזכות פנסילבניה, יהיה אפשר לשים את האצבע על הקהל ההומוגני וחדור המטרה שהגיע בין השאר לעצרת ברדינג. ניכר שהקהל הזה כועס יותר, רוצה יותר לנצח, ורואה בהאריס אסון אפשרי לכלכלה ולחברה האמריקאית.
אם האריס תנצח בפנסיבלניה, וכתוצאה מכך תהיה הנשיאה הבאה, יהיה אפשר להצביע על הקהל המגוון מבחינה אתנית ודורית שהגיע לעצרת הסיום שלה, ולתחושת הדחיפות שהייתה בהם לעצור את האיש שמתכוון לנצח שוב ולהיכנס לבית הלבן. מה שבטוח, בניגוד לשתי מערכות הבחירות הקודמות, שבהן כמעט כל הערכות המומחים הצביעו על ניצחון סוחף למי שעמד מול טראמפ, הפעם שום תוצאה לא תפתיע. גם ביום האחרון לפני הבחירות המשיכו להתפרסם סקרים שכל אחד מהם מעניק לתומכי האריס או טראמפ תקווה או ייאוש, תלוי בפוזיציה, והמשותף היחיד לכולם היה שאף אחד מהם לא פרץ את טווח טעות הדגימה. פנסילבניה, כמו ארצות הברית כולה, נראית מקוטבת מתמיד, כשאזרחיה נתונים בתוך שתי תיבות תהודה נפרדות לחלוטין זו מזו, אם תרצו אפשר לקרוא לזה חזון שתי המדינות. אחת מהן תהיה הלילה מאושרת, השנייה תהיה משוכנעת שסוף העולם הגיע.
