שמוליק טורקוב (34), נשוי ואב לחמישה, הוא שלוח חב"ד בבית החולים רמב"ם בעשור האחרון. ב-2015, לקראת סיום השירות הצבאי שלו בחיל הים בחיפה, חיפש עם אשתו מקום בארץ או בעולם כדי לקיים בו את שליחות הרבי, כאשר במרכז הרפואי ביקשו ממנו להגיע אליהם.
"הגענו לבית החולים בערב פסח והתחלנו את הפעילות בארוחת ליל הסדר", משחזר טורקוב, "לאט-לאט זה התפתח לתחומים נוספים. הבית שלנו צמוד אל בית החולים ואנחנו חיים אותו 24 שעות ביום, שבעה ימים בשבוע. אנחנו יכולים לקבל טלפון בשתיים בלילה באמצע השבוע ממישהו שאין לו סידור לינה או מישהו שאמא שלו הלכה לעולמה והוא לא יודע מה לעשות, וזקוק לאיזה רב שיהיה איתו לתמיכה רוחנית. בהתחלה עיקר הפעילות שלנו התרכזה בעיקר בתמיכה רוחנית. כיום ברוך ה' יש לנו כבר דירה להכנסת אורחים, ובשנה האחרונה זכינו להקים דירה נוספת".
מייד עם פרוץ המלחמה, בשבת בראשית, החלו להגיע אל בית החולים חיילים פצועים רבים. "כדי להקל עליהם, העברנו את סעודות השבת מהדירה הפרטית שלנו מחוץ לבית החולים אל תוכו. קיבלנו מההנהלה את חדר האוכל של העובדים והבאנו קייטרינג. לשמחתנו, אל הסעודות הגיעו כל המשפחות של החיילים הפצועים, אלה היו סעודות מאוד מרגשות. בין 50 ל-150 איש יושבים אל שולחן השבת. בעקבות הפעילות עם החיילים הפצועים, הקצינים בר"מ 2 (יחידה רישומית בצה"ל שאליה מסופחים חיילים שאינם כשירים רפואית להמשיך את השירות בצורה סדירה מסיבות כאלה ואחרות. אם החייל עונה על הקריטריונים, הוא מסופח ליחידת ר"מ 2 ומקבל דרכה תוכנית רפואית מסודרת, א"פ) ביקשו ממני שאצטרף אל הפעילות שלהם ואסייע באופן רשמי ומהותי יותר עם הפצועים. לצורך כך, נכנסתי לפני מספר חודשים לקורס של רבנים צבאיים, שזה בעצם קורס קצינים, שאורכו שישה שבועות".
טורקוב, שקשר את עצמו ואת חייו לפעילות בבית החולים, מסתובב כיום במדי זית במסדרונות בית החולים בשליחות כפולה. מיד בתום הקורס השתלב במסגרת שירות המילואים בר"מ 2, בו הוא מסייע בהיבט הדתי בכל הקשור לחללים, מחוסרי הכרה, חיילים פצועים ועוד. המשימה הראשונה שלו מיד לאחר הכניסה לתפקיד במילואים, הייתה צורבת במיוחד.
"לצערי זו הייתה המשמרת הכי קשה שהייתה בר"מ 2 לצערי מתחילת המלחמה ועד ערב החג הראשון של חג הסוכות. זה היה האירוע של הפצועים מהכטב"מ בחדר האוכל בבא"ח גולני. באותו ערב הגיעו פצועים מאוד קשים, כאשר שניים מתוכם, נקבע מותם בחדר ההלם. כשהבנתי את גודל האירוע, ביקשתי ממישהו אחר לנהל את סעודת החג עם יותר מ-100 האורחים שהיו לנו בבית חב"ד. כל החדר התמלא בדם בגלל הפציעות הקשות, ונשארתי עד השעות המאוחרות של הלילה כדי לאסוף את הדם של החללים לקבורה. פעלתי על מנת לשמור על הקדושה של האנשים הללו ולאסוף כל טיפת דם. זו הייתה עבודה קדושה אבל גם מאוד קשה נפשית-רגשית – פעם ראשונה לטפל בחללים".
מה דעתך על ההתנגדות לגיוס חרדים?
"בחב"ד אין התנגדות לגיוס, להפך – יש הערכה רבה למי שמתגייס. עם זאת, חב"ד עדיין משתייכים לחברה החרדית. אפשר בהחלט לראות את המבטים המופתעים של מי שרואים אותי כאדם בעל מראה חרדי כשהוא לבוש מדים עם דרגות. אבל אני גאה ושמח במדים ובשליחות שלי, אני רואה בזה קידוש ה' ואם זה מחזק למישהו את ההבנה שזה אפשרי – להישאר חרדי ולשרת את עם ישראל גם בצבא, אני רואה גם בזה שליחות חשובה".
