אל"מ אחסאן דקסה הי"ד, מפקד חטיבת השריון 401, נפל אתמול (א') בפיצוץ מטען בלב ג'באליה, ארבעה חודשים בלבד אחרי שנכנס לתפקידו. אחסאן היה בן 41 בנופלו, והוא הותיר אחריו אישה ושלושה ילדים. הוא המפקד הבכיר ביותר שנהרג מאז שנכנסו כוחות צה"ל לרצועת עזה, והקצין השני בדרגת אלוף-משנה שנופל, אחרי אל"מ יצחק בן בשט הי"ד, שהיה מפקד החפ"ק של מח"ט גולני, לאחר שהתנדב ללחימה בזמן שכבר היה בהליכי שחרור מצה"ל, ונפל בקרב שג'אעיה בחודש דצמבר.
בתפקידיו הרבים שעשה במהלך השנים בחיל השריון ובפיקוד צפון, הותיר אחסאן דקסה רושם רב. בחטיבה 7 שבה גדל נודע כאחד מאנשי המקצוע הכי טובים שנראו בחיל. הוא היה קצין מצטיין, יצירתי ונועז, שחותר למגע גם תחת אש ואל מול הסכנה, אך גם בעל קור רוח, ומוטיבציה רבה, מפקד בגובה העיניים ששומר על קשר אישי עם כל פקודיו, ולאור מכלול התכונות האלו, בצה"ל ניבאו וייעדו לו גדולות.
סרן (במיל') ניסן בן עמי שירת כקצין מבצעים תחת דקסה הי"ד כשזה היה מפקד גדוד 82 בחטיבה 7, החל מ-2016. "המוטו המרכזי שלו, שלאורו הוא פעל וגם נצרב בתודעת פקודיו, הוא עיקרון 'עיצוב המציאות'. אחסאן אף פעם לא נתן למגבלות המשאבים והעומס האדיר שהיה מוטל עליו כמג"ד לרפות את ידיו מהוצאה לפועל של יוזמות, בעיקר בהקשרי אימונים, פעילויות מבצעיות ופיתוח של מפקדים בגדוד", אומר בן עמי ומציין כי הייתה לו חיבה מיוחדת לפיתוח וליווי מפקדי המחלקות בגדוד. "העיקרון השני שצרוב לי מאחסאן היה הצורך שלו להזיז את עצמו ואת פקודיו בכיסא. הוא היה מפתח אלרגיה כשהעניינים היו מסודרים ונוחים מידי. היה לו עניין אישי עמוק לאתגר את עצמו ואת המפקדים בגדוד מתוך אמונה ומהניסיון שצבר בין היתר כמ"פ במלחמת לבנון השנייה".
"אני זוכר ערב מסביב למדורה שעשיתי יחד עם המ"מים שלי בפלוגה וביקשתי ממנו להצטרף אלינו. הוא היה אז עסוק מעל הראש כקצין המבצעים של פיקוד צפון אבל לא הצליח לעמוד בפיתוי והגיע. הוא דיבר איתנו ארוכות על המסוכנות שבמפקדים ה'מסודרים מידי', והחוויה מהערב והשיחה הזו סביב המדורה הולכת איתי ועם המ"מים עד היום".
בפעמים שניסה בן עמי לשאול את דקסה על האירוע במלחמת לבנון השנייה שבעקבותיו קיבל צל"ש מאלוף פיקוד צפון, דקסה היה מנסה להימנע מכך. "הוא הצטנע והסיט את השיחה לחוויות מצחיקות מהמלחמה, כמו הטיסה שלקחה את הפלוגה שלו מהר חריף בגבול מצרים עד לגבול לבנון, והנפילה שלו בתוך לבנון לבור של צואה ועוד. היו לנו עשרות רבות של שעות משותפות בג'יפ ובמשרד. עם קצת צחוקים והרבה עבודה קשה לעיצוב אינסופי של המציאות כפי הוא האמין שהיא צריכה להיות. הוא לא נתן לשום מגבלה פקידותית או טכנית לעצור בעדו מהשגת המשימה כפי שהוא ראה לנכון. עם הידיעה על מותו, קבוצת הוואטסאפ של פלוגת המילואים שהייתה תחת פיקודו מיד התחלנו להיזכר בהקפצות ובתרגולים הייחודיים שלו שנחרטו אצלנו, כמו ירי מדוכות עשן ישירות מהמשטח בבסיס, הקפצה תוך כדי ירי פצצות תאורה בערפל. הכל היה אצלו 'על אמת', ולא רק כמעט או בכאילו כמו שכל כך נפוץ בצבא".
מתן בנרויו, לוחם במילואים בחפ"ק מפקד אוגדה 36, מספר על החודשים הראשונים למלחמה, כשדקסה, קצין בדרגת אלוף משנה, נותר ללא תפקיד מבצעי והצטרף כמפקד לחפ"ק, עד שנכנס לתפקיד מח"ט 401 ביוני האחרון. "אחסאן היה מצחיק קודם כל, קליל, מגיע לשטח באווירה טובה עם המון ביטחון עצמי. היה משדר ביטחון לחיילים שלו, לוקח הרבה אחריות, מנסה לפתור את הבעיות שיש", אומר בנרויו, "הוא תמיד היה בכל מקום".
