אל בית המשפט המחוזי בירושלים הוגשה ערב יום כיפור תביעת נזיקין על סך של שניים וחצי מיליון שקלים נגד עיריית ירושלים, בטענה שבית הספר היסודי "נווה עציון" שבתחומה המוניציפלי אינו נגיש לצרכיה של תלמידה הנכה ב-188%, כתוצאה ממחלה חשוכת מרפא.
על פי התביעה, "התלמידה הנכה זכאית לקבל שירותי חינוך המותאמים לצרכיה הפיזיים והמוטוריים, בהתאם לעקרונות שהותוו בפסיקת בית המשפט העליון. עיריית ירושלים מפרה את החובות החלות עליה בנגישות, לפי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998 ותקנותיו, וגוררת רגליה מלבצע את ההסדרים הנדרשים שיאפשרו שוויון זכויות אמיתי בקבלת שירותי חינוך, כחלק בלתי נפרד מן השירותים הניתנים לציבור כלל התלמידים".
בכך שהעירייה מפרה את חובותיה כלפי התלמידה בהנגשת מוסד הלימודים, טוענת התביעה, היא מביעה אדישות למשמעותו של שוויון זכויות עבור תלמידה נכה עם מחלה פרוגרסיבית מחמירה. תביעה זו מהותית בחומרתה, נאמר, לאור התרשלותם של בעלי תפקיד לאורך שנים, האדישים למשמעותה של הזכות לשוויון בקבלת שירותי חינוך ולחובתם לכך בדין.
בתביעה מוזכר גם דו"ח הביקורת לשנת 2022 של מבקרת העירייה שהורתה "להיערך ולהנגיש את כלל מוסדות החינוך הקיימים, ולדווח אודות התקדמות הנגשתם כמתחייב על פי חוק", אלא שהוראה זו "נפלה על אוזניים ערלות", לשון התביעה.
"בעלי תפקיד בעירייה מבצעים את תפקידם הציבורי ברשלנות, אדישים ומקלים ראש בהשלכות חוסר התפקוד שלהם לאור מעטה החסינות של עובדי ציבור במסגרת מילוי תפקידם, שמאפשר להם לזלזל במופגן מכובד האחריות שהופקדה בידיהם לחובת נגישות, בקלות ראש למשמעות רמיסת זכויותיהם של תלמידים בתחומה של העיר כולה, הגדושה בכשלי נגישות ובטיחות במרחב הציבורי שנועד לשרת את תושביה".
לסיום אומר כתב התביעה: "אין להקל ראש בהשלכות הנובעות מהדרתם של תלמידים נכים ממערכת החינוך, עקב התרשלות בעלי תפקיד בה, ואין להקל ראש במחיר החברתי והתרבותי שנשלם כולנו כחברה ישראלית, כתוצאה ממצב החירום הלאומי של מלחמת חרבות ברזל שכבר עתה, עוד בטרם סיומה, הגדילה משמעותית את מספר הנכים בישראל. מצופה כי החברה הישראלית תקבל את בניה ובנותיה הנכים כשווים בין שווים, על אף מוגבלותם הפיזית, ותפקידו של בית המשפט כרשות ביקורת במערך האיזונים והבלמים, לוודא בעולם המעשה את ביטוים של ערכי שוויון לפי קודקס חוקי הנגישות, הנצמחים מאמנות בינלאומיות ויסודם כבוד האדם וחירותו".
אביה של התלמידה התובעת טוען כי התביעה הוגשה רק לאחר מספר רב של התרעות לאורך מספר שנים, שבהן פנה אל עיריית ירושלים במטרה לשפר את מצב הנגישות אל ומבית הספר לטובת אנשים עם מוגבלויות ובהתאם לצרכיה הפרטניים של התלמידה, ובתגובה זכה להתעלמות כמעט מוחלטת ובתביעה לצו הטרדה מאיימת. לדבריו, ההתנהלות של המערכת אילצה אותו לפנות אל מערכת החוק בתקווה למיצוי זכויותיה הבסיסיות שלו ושל בתו.
העירייה: המסמכים לא הוגשו. עו"ד התלמידה: הוגשו פעמים רבות
מעיריית ירושלים נמסר: "עיריית ירושלים משקיעה מאמצים רבים במתן מענה מיטבי לכל פנייה בתחום הנגישות, בפרט כשמדובר בנגישות לילדים עם מוגבלות לבתי הספר. מִנהל החינוך בעיריית ירושלים מקיים קשר עם המשפחה כדי לקדם את ההנגשה הפרטנית הנדרשת במטרה להבטיח שהיא תבוצע בצורה הטובה ביותר ובהתאם לצרכי התלמידה. לאורך כל התהליך, העירייה נקטה במגוון צעדים והייתה בקשר עם המשפחה בניסיון לקדם את הנושא.
עד כה, לא התקבלו במחלקת הנגישות המסמכים הרפואיים הנדרשים, למרות פניות חוזרות ונשנות ונסיונות חוזרים מצדנו לקדם את קבלת המסמכים. המסמכים הללו חיוניים לצורך קביעת ההתאמות הדרושות. ברגע שיתקבלו האישורים הנדרשים, עיריית ירושלים תפעל להשלמת הטיפול הנדרש".
מעו"ד לירון אבלי, מומחית בנגישות ומקרקעין, המייצגת את התלמידה, נמסר: "המסמכים נמסרו לעירייה שוב ושוב לאורך שנים וללא כל מענה, עד שלא נותר בפני התלמידה ומשפחתה כל ברירה אלא לפנות לערכאות על מנת לאפשר לתלמידה לקבל נגישות. ועדת זכאות ואפיון מתקיימת בכל רשות מקומית, ותפקידה לקבוע את רמת התפקוד והצרכים של תלמידים העולים לכיתה א'. מסקנות הוועדה ומלוא המסמכים הרפואיים הרלוונטיים הוגשו כנדרש עוד במהלך שנת 2019.
לא בכדי מפרט דו"ח מבקרת העירייה את כשליה המתמשכים של העירייה בנושא, וקובע חד משמעית כי תפקוד העירייה בנושא הנגשת מוסדות חינוך – לקוי, וכי היא אינה עומדת בדרישות החוק. אנו תקווה כי כעת תיאות העירייה להסדיר את עניין הנגישות בכלל ואת עניינה של מרשתי בפרט בתיאום עם משפחתה, וכן לפצות את המשפחה על הטרחה והסבל המיותרים שנגרמו להם, ותחסוך את הצורך לברר את העניין בערכאות".
