"כל הפיגועים שהיו בנגב בעשרים השנים האחרונות, בוצעו על ידי הבדואים", מאשים מאיר דויטש, מנכ"ל תנועת רגבים, בראיון למקור ראשון. הרקע לדבריו הנוקבים הינם הפיגוע הרצחני הבוקר (א') בתחנה המרכזית בבאר שבע, כשתושב הפזורה הבדואית נכנס לסניף של מקדונלד'ס, פתח באש, רצח בדם קר את לוחמת מג"ב, סמ"ש (סמל שני) שירה חיה סוסלין בת ה־20, ופצע עוד 9 אזרחים.
"רבים מהבדואים תושבי הנגב הם צאצאים של נשים פלסטיניות שנכנסו לישראל במסגרת מה שאנחנו מכנים 'תעשיית הפוליגמיה'. לצערי למעלה מ־40 אחוזים מאוכלוסייה הבדואית שגרה היום בנגב, האמא או הסבתא או הסבתא-רבה הגיעה מעזה או מחברון", מסביר מאיר דויטש. "צריך להבין עד כמה בעיית הפוליגמיה היא בעיה לאומנית ראשונה במעלה. זה אירוע שדרכו אנחנו גורמים לאסלאמיזציה ולהקצנה לאומנית בקרב הבדואים בנגב".
רבים מהילדים הבדואים חיים היום במשפחות פוליגמיות, כלומר במשפחות שבהן האב נשוי ליותר מאישה אחת. בעבר, רק גברים בדואים בודדים נישאו למספר נשים, לרוב הייתה נפוצה התופעה בעיקר בקרב שייחים ובעלי ממון, אך כיום התופעה קיימת במשפחות רבות מאוד. בחלק מהמקרים, הגברים הבדואים מתחתנים בפעם השנייה, השלישית והרביעית לא עם נשים בדואיות, אלא עם נשים פלסטיניות.
"עניין הפוליגמיה בהחלט קשור למשבר הגירה", מאשר עו"ד יונתן יעקובוביץ, מייסד "המרכז למדיניות הגירה ישראלית". "האוכלוסייה הבדואית היא האוכלוסייה עם הגידול הטבעי הגבוה בעולם. עד לפני 30 שנה אוכלוסייה זו שירתה באחוזים גבוהים מאוד בצה"ל והיחסים בינה לבין מדינת ישראל היו פחות או יותר כמו היחסים מול האוכלוסייה הדרוזית, אבל בשנים האחרונות אנחנו רואים הקצנה שהולכת וגוברת והיא נובעת במידה רבה מאותה התופעה של פוליגמיה, כאשר רובה מורכבת מאיחוד משפחות".
איחוד משפחות הוא תהליך הגירה המיועד למטרות איחוד של בני משפחה המצויים בארץ זרה עם בני משפחה נוספים המתגוררים בישראל. "פעם איחוד המשפחות היה גם מעזה, וזו הסיבה שבגללה שתי האחיות של איסמעיל הנייה גרות בישראל. היום איחוד המשפחות מעזה פחות או יותר נעצר בעקבות חוק האזרחות, אבל מיו"ש זה נמשך במלואו הקצב. לכן, אנחנו רואים שינוי דמוגרפי בתקופה לא מאוד ארוכה – רוב הבדואים בישראל הם צאצאים לאבא ישראלי ולאם פלסטינית", מדגיש עו"ד יעקובוביץ.
האחיות של מנהיג החמאס שחוסל בטהראן בסוף חודש יולי, הן רק דוגמה אחת, אך על פי ההערכות המקצועיות של המרכז למדיניות הגירה ישראלית, ל־65 אחוזים מהאוכלוסייה הבדואית בנגב יש כיום אם פלסטינית. "כמובן שזה משפיע על ההקצנה שמתחוללת בתוך האוכלוסייה הבדואית, כלומר על החינוך שהילדים הבדואים מקבלים וליחס שלהם לישראל", מסביר יעקובוביץ. "יש להם בני דודים ומשפחה מורחבת ביו"ש ובעזה, והם מתחילים לנהל איתם קשרים. התוצאה היא שאנחנו רואים יותר ויותר פלסטיניזציה בתוך החברה הבדואית".
לדבריו של עו"ד יונתן יעקובוביץ, מה שיכול למנוע את התופעה הזו זה חוק האזרחות, אך בג"ץ הוציא עליו צו על תנאי, ובכך סימן כי בכוחו לבטלו בכל רגע. "חוק האזרחות שכרגע נאבקים עליו בכנסת ומול בג"ץ, זה רק הפירורים של חוק האזרחות המקורי. מדינה חפצת חיים לא יכולה לאפשר איחוד משפחות עם אוכלוסייה שבכל הסקרים רואים כי 80% ממנה תומכים בטבח השבעה באוקטובר ובחמאס", הוא מוסיף.
"הגענו ממצב שבו בשנות ה־40 האוכלוסייה הבדואית בנגב הייתה יחסית פרו מדינת ישראל, עד למצב היום שבו כל הפיגועים בנגב נעשים על ידי הבדואים" טוען מאיר דויטש. "ככל שהשנים עוברות אנחנו רואים עלייה במספר הפיגועים. אני חושב שהפיגוע המפורסם ביותר היה לפני שלוש שנים, בבאר שבע, כששחטו ארבעה יהודים במסע הרצח שבוצע על ידי בדואי מחורה. גם הפעם, ככל הנראה, המפגע הוא קרוב משפחה שלו".
הפיגוע הרצחני בבאר שבע על ידי תושב חורה, לטענתו של מנכ"ל תנועת רגבים, הוא תמרור אזהרה על פרשת הדרכים של האוכלוסייה הבדואית בנגב, אך הוא לא הראשון ובטח שלא היחידי מסוגו. "אנחנו התרענו על זה פעם אחר פעם – בנגב הוקמה מדינה בתוך המדינה: מדינת בדואיסטן", הוא מבהיר. "מדובר במדינה שיש לה חוקים משל עצמה ותרבות משל עצמה. ברור שיום יבוא והדבר הזה יתפוצץ ברחובות. ככל שמדינת ישראל תמשיך להתעלם ממה שקורה בנגב ותמנע מאכיפת החוק, הדבר הזה יתפוצץ לנו בפנים. זה לא שונה מכל שאר האירועים בהם מדינת ישראל מתנהלת תחת קונספציה.
"הרי מהי קונספציה? לראות משהו אחד ולפרש את זה בתור משהו אחר. זו הקונספציה. אנחנו מוצאים לעצמנו תירוצים כדי להסביר מדוע מה שאנחנו רואים הוא לא האיום האמיתי. למדינת ישראל לא נוח להתעמת עם חלקים באוכלוסייה הבדואית שהם עבריינים, והיא מעדיפה להכיל את המצב בתקווה שהוא יירגע או ישתפר. המציאות היא בדיוק הפוכה. ככל שאנחנו ננסה להכיל יותר, ככל שאנחנו נמנעים מאכיפת החוק, ככה המצב רק ילך ויתדרדר".
במהלך מערכת הבחירות האחרונה, השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר חרט על דגלו את נושא הפרוטקשן המשילות בנגב, והבטיח להביא לשינוי קונקרטי בשטח. שינוי שספק האם התחולל באמת. "בשנה החולפת ראינו שינוי, ראינו הרבה יותר אכיפה בנגב, אבל גם אם אחוזי האכיפה גדלו, עדיין יש יותר בנייה לא חוקית מאשר הריסות", אומר דויטש. "אי אפשר לזלזל את הפעולות שכן נעשו, אבל עדיין זה לא מספיק".
דעתו של עו"ד יעקובוביץ בנושא, מעט שונה. "חד משמעית אין משילות בנגב, ואני לא חושב שיש מי שטוען שיש שם משילות", הוא פוסק. "מספיק לנסוע בפרברים של באר שבע ולראות עד קצה האופק בנייה לא חוקית. בנוסף לזה יש את כל התופעות של גנבות ופשיעה והברחת סמים – תעשיות שלמות שנשלטות כולן על ידי האוכלוסייה הבדואית. עד עכשיו העלימו עין כי זאת הייתה בעיקר פעילות פלילית, אבל אנחנו רואים בשנים האחרונות שהשילוב הזה של פלסטיניזציה אידאולוגיית ואנרכיה במישור של המשילות, מתפוצץ לנו בפנים".
באשר לפתרון לתופעה, נראה כי עמדתו של מאיר דויטש נחרצת מאוד. "משפחות שמעורבות בטרור צריך לגרש", אומר מנכ"ל רגבים. וזה לא הכל. "צריך להכניס את השב"כ לכל הסיפור של הנשק הלא חוקי במגזר הערבי ובמיוחד במגזר הבדואי. מתייחסים לזה כעניין פלילי, כסכסוך בין משפחות, אבל בסוף הנשקים האלה רוצחים יהודים, וזה רק מגביר את חוסר המשילות. לכן, צריך להכניס את השב"כ בכל הנושא של פרוטקשן ושל נשקים לא חוקיים", מוסיף.
למרות הכל, במדינה שבה הטרור יכול להתפרץ בכל שעה ובכל מקום, לא בטוח שהמציאות בנגב קשה יותר מהמציאות שאזרחי ישראל חווים באזורים אחרים. "גם בתל אביב וגם בירושלים יש פיגועים, זה נכון, אבל אני חושב שבנגב המציאות חמורה במיוחד מפני שהמפגעים הם אזרחים ישראלים", מבקש לציין דויטש. "המדינה צריכה לשאול את עצמה איפה הילדים האלה יגדלו ואיפה הם יתחנכו. על זה צריך לתת את הדעת. הרי כשהילדים האלה גדלים באווירה אנטי ישראלית, אווירה שתומכת בטרור – זה מה שיוצא מהם".
מאיר דויטש מתריע בפני אסון שעלול להתחולל בנגב ולא רק בו, במידה והממשלה לא תטפל בהקדם בתופעה הביטחונית שהופכת למדאיגה יותר ויותר, אך מדגיש כי האחריות היא לא רק של הדרג הפוליטי הכללי, אלא גם של אותו הדרג הפוליטי הספציפי שמייצג ונותן קול לאוכלוסייה הבדואית בכנסת. במילים אחרות, לטענתו של דויטש השינוי חייב לבוא קודם כל מבפנים. "אנחנו מצפים לשמוע מכל ההנהגה הבדואית ומכל חברי כנסת הערבים אמירות חד משמיעות וגינוי חד משמעית לפעולות הטרור", הוא אומר. "אם הם לא יגנו, הציבור שמצביע להם יבין את הרמז".
תגובת "המועצה לכפרים הלא מוכרים בנגב":
"קורלציה אינה סיבתיות, ולכן לקביעה כי לפוליגמיה ולאיחוד משפחות יש קשר ל'הקצנה' בחברה הבדואית ולפיגועים, אין שום ראיה תומכת. באותה מידה ניתן לטעון כי מה שגורם להקצנה הוא יחס המדינה אל האזרחים הבדואים כאל אויבים: הריסות הבתים המאסיביות של 20 השנים האחרונות; הסירוב לאפשר לבדואים להתגורר בכפרים חקלאיים רק משום שאינם יהודים; האפליה הקיצונית בחינוך, רווחה, בריאות, תחבורה ועוד; ההסתה הגזענית המבישה של פוליטיקאים, ארגונים וכלי תקשורת.
הסחיטה שמפעיל שב"כ דרך קבע נגד אזרחים בדואים נורמטיביים שלא רוצים לעסוק במודיעין; ועוד אינספור סיבות שיכולות לטפח עוינות ורצון לפגוע בחזרה. בנוסף, טענתו של יונתן יעקובוביץ' על אמהות פלסטיניות לכ-65 אחוז מהאוכלוסיה הבדואית בנגב, אינה נכונה. על פי דו"ח אמי פלמור בנושא הפוליגמיה, המבוסס על נתוני העשור הקודם (האחרונים שזמינים), מתוך 33.4 אלף גברים בדואים שהם הורים לילדים, כ-6,200 רשומים כאבות לילדים מיותר מאם אחת, כך שההערכה היא ששיעור הפוליגמיה מכלל המשפחות הוא סביב ה-20 אחוז.
במקביל מצאה פלמור רק כ-2,100 נשים פלסטיניות שהן אמהות לבדואים – כשליש מהנשים הנשואות במסגרת פוליגמית. על כן, מכלל האמהות הבדואיות מדובר בכ-5 אחוז בלבד ולא 65. הדרך היחידה לקבל את טענת יעקובוביץ' היא להכיר בכך שאכן, ללא קשר לאיחודי משפחות, משפחות בדואיות רבות קרועות בין הנגב, עזה, הגדה וירדן – יעדי הגירוש של 80 אלף בדואים בנכבה – ועל כן בהחלט אפשר לומר שלבדואים גם שורשים פלסטיניים".
