שופטי בית המשפט העליון קבעו השבוע כי ילדה שנולדה מזרעו של חלל צה"ל למעלה מעשר שנים לאחר מותו תוכר כיתומת צה"ל. בעקבות פסיקת השופטים – דוד מינץ, יוסף אלרון ואלכס שטיין – הילדה תזכה לקצבה בהתאם ל"חוק משפחות חיילים שנספו במערכה".
החייל ק"כ נפל במהלך פעילות מבצעית בשנת 2002. בית המשפט המחוזי התיר להוריו לקחת ממנו זרע, ובהמשך התיר להם בית המשפט למשפחה לעשות שימוש בזרע לצורך הפריה מלאכותית של האם, אף כי ק"כ לא הכיר אותה כלל, ומעולם לא הביע רצון להביא לעולם ילדים לאחר מותו.
הליך ההפריה היה ממושך, ורק בשנת 2013, כ־11 שנים לאחר נפילת החייל, באה הילדה לעולם, נרשמה במרשם האוכלוסין כבתו של כ"ק ונושאת את שם משפחתו.
כשנתיים וחצי לאחר שנולדה הוגשה בשם הילדה בקשה להכיר בה כ"ילדו של נספה במערכה", אך קצין התגמולים דחה את הבקשה בקובעו כי "אין מקום להטיל אחריות כלכלית על המדינה, בדרך של החלת חוק משפחות חיילים, כאשר הילדה נהרתה מזרעו של החלל בנסיבות האמורות, מאישה שהמנוח לא הכיר בחייו, ובידיעה מראש של האם ושל הורי הנפטר שיזמו את המהלך כי הילדה תיוולד למציאות שבה אין לה אב".
הורי החלל הגישו ערעור בשם הילדה לוועדת הערעור, שקיבלה אותו וקבעה כי היא בתו של החלל וזכאית לקבל את התגמולים. ערעור שהגישה המדינה לבית המשפט המחוזי בניסיון להפוך את ההחלטה נדחה, והשבוע נדחה גם הערעור שהוגש בנושא לבית המשפט העליון.
בפסק הדין, שכתב השופט אלכס שטיין, נקבע כי מאחר שהילדה היא בתו הביולוגית של ק"כ, אין מקום לשלול ממנה את הזכויות הנובעות מכך, אף שק"כ מעולם לא שימש לה אב ולא היה מודע אפילו לאפשרות שהיא תבוא לעולם.
השופט שטיין הוסיף ושלל את טענותיה של המדינה, שלפיהן תכליתו של החוק היא סוציאלית, וממילא הוא נועד להעניק את ההטבות שכלולות בו רק במקרה שמתקיימת "אבהות פונקציונלית" של החלל לילדו – כלומר, כאשר מדובר בילד שהיה סמוך על שולחנו של החלל, או לפחות בא לעולם בעקבות רצונו המודע של החלל והשתייך לתא המשפחתי שלו.
השופט שטיין דחה כאמור את האפשרות הזו, וקבע כי החוק איננו דורש זאת.
"טוב נעשה אם נבסס את זכאות היתום להטבות על פי חוק המשפחות על זיקת ההורות הביולוגית כפשוטה", כתב שטיין, "אם הנספה הוא אביו הביולוגי של הילד שנולד מזרעו, הילד יוכר כיתום ויהא זכאי להטבות מבלי שקצין התגמולים – ואחריו ועדת הערעורים ובתי המשפט – יידרשו לבחון דברים שבלב ואת דפוסי החיים המשפחתיים אשר קדמו לפטירתו של הנספה. חוק המשפחות אינו דורש זאת, וגם אנחנו לא נדרוש".
השופט אף ציין כי מכיוון שזו הפרשנות הפשוטה של לשון החוק אין לסטות ממנה, וכי "אם המחוקק לא יהא שבע רצון מתוצאה זו מסיבות שהמדינה הצביעה עליהן או מסיבות אחרות – חזקה עליו כי ידע לשנות את דברו הנוכחי באמצעות תיקון חקיקה".
לקראת סיום פסק הדין ציין השופט שטיין כי הוא מודע לכך שפסיקתו עלולה להביא לתוצאה אבסורדית, כפי שנטען במאמר אקדמי בנושא זה שפורסם בארה"ב.
כותב המאמר העלה את השאלה מה יקרה אם חייל נרקיסיסטי במיוחד יבקש בצוואתו כי הוריו יבחרו 99 נשים שיקבלו את זרעו למטרת יצירת ילדים באמצעות הפריה מלאכותית, במקרה שימות בקרב.
השופט שטיין ציין תחילה שזהו תרחיש בלתי סביר, אך הדגיש כי "כדי לא להתחמק ממתן מענה לקושיה שהעלה המאמר, אומר בפה מלא כי אם מספרם של ילדי הנספה יגיע ל־99, כל אחד מילדים אלו יהא זכאי להטבות היתום עד להגיעו לגיל 21. כך אומר חוק המשפחות, ואנו נאמר זאת אחריו".
לאור כל זאת דחה כאמור השופט שטיין את ערעור המדינה, בהסכמתם של עמיתיו השופט מינץ והשופט אלרון – שאף כינה את פסק הדין "מקיף ומרגש", וחייב את המדינה בתשלום הוצאות בסך 25 אלף שקלים.
עם זאת יש לציין כי בשנים שחלפו מאז קיבלו הוריו של ק"כ אישור להביא לעולם ילד מזרעו, חל שינוי במגמת הפסיקה.
כיום, לנוכח פסקי הדין של בית המשפט העליון בסוגיה זו, לא ניתן להביא ילדים לעולם מזרעו של חייל שנפל במערכה שלא על ידי בת זוגו, אלא במקרה שהחייל עצמו הביע רצון מפורש שכך ייעשה.
