במלאת 40 שנה להסכמי קמפ־דיוויד שחררה ממשלת מצרים לפרסום מסמכים נדירים שנחתמו באותם ימים בין ראש הממשלה הישראלי מנחם בגין לנשיא המצרי אנוואר סאדאת. המסמכים חושפים את המזרח התיכון החדש ששני המנהיגים ראו לנגד עיניהם, תוכנית בעלת דימיון ל"דיל" שרוקם כעת נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ.
על פני שישה עמודים, שהיו חלק ממסמכי הסכמי קמפ־דיוויד שנחתמו ב־1978, ישראל, מצרים וירדן הסכימו לקיים אוטונומיה, כלומר, מנהל פלסטיני עצמי, בגדה המערבית וברצועת עזה בתוך חמש שנים מהחתימה על ההסכמים. במסמכים נקבע כי יש לקיים בחירות חופשיות של נציגי ההנהגה המקומיים ולהקים רשות שתזכה לסמכויות מוגבלות.
במסגרת האוטונומיה, ישראל, ירדן ומצרים היו אמורות להקים כוח משותף כדי לשלוט בשטח. סיורים משותפים של כוחות ירדניים וישראליים ביהודה ושומרון ושל ישראל ומצרים בעזה היו חלק מהסיכומים. ישראל ומצרים נערכו גם לקבוע אזורים מפורזים ואזורים שבהם הכוח המשותף יהיה חמוש. כמו כן, לפי המסמך בחלק מהמקומות יוצבו כוחות בינלאומיים.
לקשר ההדוק בין הממלכה ההאשמית לבין הפלסטינים היה משמעות בפתרון הסוגייה הפלסטינית. כוח שיטור מקומי הכולל אזרחים ירדנים נועד לשלוט במרחב הציבורי, אף שבאותם ימים לא שרר מצב שלום בין שתי המדינות. מנגד ניתנה חשיבות עליונה לפריסה מחדש של הכוחות הישראלים כדי להבטיח ביטחון פנימי וחיצוני וסדר ציבורי.
כאמור, המסמכים שנחשפים, מספקים לכאורה חיזוק מוסרי ל'עסקת המאה' של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. מתברר שאנואר סאדאת – וכלל הנראה גם חוסיין מלך ירדן – סברו שהסוגייה הפלסטינית צריכה להגיע לפתרון באמצעות הסכם אזורי ולא פרטני. במסגרת הסיכומים בין המנהיגים, הסכסוך הישראלי – פלסטיני היה אמור להיפתר כחלק משלום בין ירושלים למצרים,ירדן , סוריה ולבנון.
בנוגע לזכות השיבה, נקבע במסמכים כי מצרים וישראל יעבדו במשותף עם בעלי העניין לפתור את בעיית הפליטים, מתוך הבנה שיישום זכות השיבה במלואה אינה ממשית, כבר אז, לפני 40 שנה.
