סרן דניאל מימון טואף, מ"פ בגדוד שקד של גבעתי, הוא אחד החיילים שנפלו אתמול (17.9) בפיצוץ המבנה ברפיח. מימון טואף, בן 23 בנופלו, הוא בנם של אורית ושלמה מהיישוב מורשת. משפחתו מספרת עליו שהיה רוכב אופני הרים באופן תחרותי, ובשנות התיכון למד בישיבת שדה יעקב. לאחר מכן למד במכינת בני דוד עלי, בה למדו גם שני אחיו, ומשם התגייס לשירות קרבי בגבעתי שבמהלכו יצא לקורס קצינים.
דניאל היה אמור לצאת לקורס מפקדי פלוגה רק בעוד מספר חודשים, אולם הוא נעשה מ"פ לאחר שחברו הטוב ירון אליעזר צ'יטיז מרעננה נפל בחודש דצבמבר בהיתקלות בדרג' תופאח בצפון רצועת עזה. אחרי מותו של ירון, דניאל התראיין לערוץ כאן 11, וסיפר על החברות הקרובה שהייתה בניהם והחוויה המורכבת של החלפתו בתפקיד. "זה לא פשוט, ירון היה חבר טוב, היינו יחד בכיתה בהכשרה מהחודש הראשון של השירות, שנתיים שלמות שהיינו בהן כתף אל כתף. הכל עשינו יחד, אבל אין מה לעשות, מאבדים חברים, זה חלק מההקרבה שלנו. עכשיו אנחנו נמשיך את דרכו, הוא היה רוצה שנמשיך לחייך ושננצח את המלחמה הזאת ושלא נעצור עד שאין דבר כזה שנקרא חמאס יותר".
גם הוריו וגם חבריו של דניאל סיפרו על בחור שמח, רגיש וחייכן. אחד שרוח הלחימה בוערת בו והוא לא הרבה להתלונן אפילו בתנאים הקשים ביותר. באותו ראיון בכאן 11, הוסיף דניאל ואמר "הלחימה קשה, מתישה, אנחנו בפנים עוד מעט חמישה חודשים אבל הלוחמים עם רוח מאוד גבוהה, בפנים נהנים מתי שאפשר, מכים באויב בעוצמה. סך הכל הולך טוב, יש הרבה הצלחות, הרבה מחבלים מושמדים ובעיקר אנחנו שמחים שהעורף מתחיל לחזור, נעשה מה שצריך עד הסוף, צריך לנצח"
"דניאל היה מהיום הראשון של הלחימה בתוך רצועת עזה" סיפר אביו שלמה לרשת גלי צה"ל, "והוא אף פעם לא התלונן. כששאלנו 'תגיד, לא קורה שם כלום?', הוא ענה 'לא אבא, הכול בסדר'. לאחרונה ראינו סרטונים שהקשר שלו צילם, וגילינו שהוא תמיד נכנס ראשון לכל המקומות. זה היה דניאל".
גם דניאל דיבר בראיון לכאן 11 על הדאגה של הוריו, "ההורים דואגים, גם אח שלי הגדול היה במילואים ברצועה בשלב מסוים. עוקבים מקרוב ויש לי את התמיכה המלאה שלהם".
דניאל האמין מאוד בהכרעת האויב וביכולת של צבא ההגנה לישראל לנצח ולהגיע למיטוט החמאס. "הרוח בקרב החיילים גבוהה. החיילים רוצים לנצח, להרוג אויב ולחזור הביתה בשלום. האויב מורתע הוא מפחד. הם חבורה של פחדנים והחיילים יודעים את זה ולא מפחדים. תודה לכם, תודה לעם ישראל".
באופן מצמרר, בשיחתם האחרונה של דניאל ואביו כתב לו דניאל את מילותיו האחרונות, כמעין צוואה למדינת ישראל ולכל חיילי צה"ל – "בשביל זה אנחנו פה, עד הסוף וכמה שצריך".
