היום לפני שנתיים, ב־16 בספטמבר 2022, הלכה לעולמה מהסא אמיני, לאחר שנעצרה ועונתה על ידי חוליית המשטר האיראני האחראית על יישומן של תקנות החג'אב במדינה. לדעת השוטרים, הנערה לא לבשה את החג'אב כראוי ולכן הותקפה באלימות. מייד אחרי מותה, הפכה מהסא לסמל עולמי של חופש והתנגדות. העם האיראני יצא בהמוניו לרחובות והפגין נגד המשטר האיסלאמיסטי הקיצוני כפי שמעולם לא עשה לפני. הרצון לשינוי היה אמיתי, הצורך בו היה קיומי, התחושה הייתה שהפעם זה אפשרי, שסוף סוף המשטר יתפרק והעם ישוב להיות חופשי. היום, שנתיים אחרי, נדמה כי המציאות באיראן קשה אף יותר משהייתה לפני המחאה הגדולה.
"בקיץ 2022, עוד לפני שמהסא נרצחה, היו מקרים רבים אחרים של בנות שנגררות על הרצפה ברחוב, אבל אף אחד לא העז לדבר", מסביר למקור ראשון בני סבטי, חוקר איראן במכון INSS, ממקימי דובר צה"ל בפרסית ויועץ לסדרה 'טהרן' המשודרת בכאן 11. "המקרה של מהסא היה שונה. כשעוד היא הייתה מאושפזת בבית החולים, אבא שלה כל הזמן התראיין לתקשורת. זה לא דבר שעושים באיראן. בלילה שבו היא מתה, הוא יצא בוכה מהחדר שלה ואמר 'הנה, הרגע המשטר הרג את מהסא שלי'. דבריו שודרו ב־BBC, ברויטרס ובכל גופי התקשורת המובילים בעולם. זה היה חריג מאוד".
העם האיראני, שכבר סבל מדיכוי ארוך שנים וחלם יותר מכול להפיל את המשטר, החליט שצריך לקום ולעשות מעשה. כבר באותו הלילה הרחובות התמלאו במפגינים. "הציבור רק חיכה לגפרור שתצית את האש, ומהסא הייתה הגפרור", מבקש להדגיש בני סבטי. "ההפגנות לא היו מאורגנות, בטח שלא בהתחלה. המחאה התחילה באופן ספונטני, בערוצי הטלגרם. תפקידו של דור ה־Z היה מרכזי ומשמעותי מאוד – רוב המפגינים היו צעירים מאוד, בעיקר סטודנטים. הם תקפו את אנשי משמרות המהפכה, לקחו להם את הנשקים, קפצו מעל המכוניות של השוטרים ושברו את השמשות, עמדו מול המכת"זיות וסירבו לזוז. אף פעם זה לא הייתה מחאה כזאת באיראן. אף פעם".
המומחה לענייני איראן, שבעצמו נולד וגדל בטהרן וזוכר היטב את כיצד הפכה מדינתו מאוטוקרטית, פרו מערבית ומונרכית לרפובליקה אסלאמית, תיאוקרטית וטוטליטרית תחת שלטונו של האייתוללה ח'ומייני, מציין כי מעולם לא הייתה תנועה חזקה באיראן כמו מחאת החיג'אב. "כולנו היינו בהלם ממה שקורה. המשטר פשוט איבד את זה בשבועות הראשונים, אבל מהר מאוד התעשת. שכבות הפועלים, כלומר הדור המבוגר יותר, לא הצטרפו למחאה. העם האיראני כל כך מסכן, מסתפק במועט, תמיד חושש שיאבד את המעט שיש לו. לכן הפועלים לא לקחו חלק בהפגנות, והתוצאה היא שהצעירים נשארו לבד בשטח ולא החזיקו מעמד".
כשהמשטר הצליח להשתלט בחזרה על רחובות טהרן, החל מסע דיכוי חסר תקדים בעם ובפרט במפגינים. "משמרות המהפכה ירו במתנגדם בעיניים או באיברים האינטימיים. המטרה הייתה להשאיר אותם בחיים, אבל פגועים לנצח – לא רואים ולא יכולים להביא ילדים. פשוט עינוי", מספר סבטי. כאמור, שנתיים אחרי, המצב חמור מתמיד. "הדיכאון עמוק. אין שום אופטימיות לגבי העתיד. הזעם עדיין קיים, אבל התחושה שזה בלתי אפשרי גוברת. אין מי שירים שוב את הכפפה. אין מנהיג שייקח את זה על עצמו. אולי מחכים לגפרור הבא שיצית את האש, אבל בינתיים הרחובות שקטים. ריקים. אפילו היום, בציון שנתיים למחאה, אף אחד לא יצא להפגין".
לא רק שהמחאה לא הניבה פירות, נדמה כי היא לקחה את איראן כמה צעדים אחורה. "הסטודנטים חיים היום תחת זכוכית מגדלת. משמרות המהפכה בודקות את הרקע של כל אחד מהם. חלקם ברחו מאיראן וחלקם עדיין יושבים בכלא, והמשטר חזק מתמיד. הוא הצליח לנצח בפנים ואחרי השבעה באוקטובר הוא מרגיש שהצליח לנצח גם בחוץ. לכן הוא חושב שהוא בלתי מנוצח, בטוח שהוא הבעלים של המזרח התיכון, כשמי שעומד בצד השני – ארצות הברית ואירופה – רק מגמגם ולא עושה כלום", נאנח סבטי.
למרות שרק עשרים אחוזים מהעם האיראני תומכים במשטר, נראה כי המציאות לא צפויה להשתנות בעתיד הקרוב. "מדובר בהחלט במיעוט, הרוב המוחלט רוצה לחיות בדמוקרטיה, אבל למיעוט הזה יש כל מה שהוא צריך כדי לשלוט – נשק וכסף", מציין המומחה. "האיראנים כבר איבדו כל עניין בפוליטיקה המושחתת שלהם. בבחירות האחרונות, שמונים אחוז מהעם בכלל לא בא לקלפיות להצביע. האיראנים כבר לא מאמינים שיכול להיות שינוי".
ובכן, שנתיים אחרי עלייתה של המחאה הגדולה בתולדות איראן ונפילתה הכואבת, האיראנים כבר נכנעו לעובדה כי הישועה לא תגיע מבפנים ומקווים שהישועה אולי תגיע מבחוץ. מארצות הברית ומישראל. כן, באופן אירוני למדי, דווקא מהמדינה היהודית. "העם האיראני מאמין בכוחו של המערב וזקוק לתמיכתו. לכן, על כל פעולה שישראל עושה, הוא שמח מאוד. ממש מעודד אותו גם ברשתות החברתיות", חושף סבטי. "האיראנים מבינים שהכסף שהמשטר מעביר לחמאס זה הכסף שלהם, והם זועמים. פעם הם חשבו שאנחנו מפלצות, היום הם החברים הכי טובים שלנו. למה? כי הם פשוט הבינו שיש לנו אויב משותף, ושצריך לנצח אותו".
