כלי התקשורת הימני הדיילי ווייר, שפרסם לפני כשנתיים את הסרט התיעודי "מהי אישה", חוזר עם סרט חדש של איש התקשורת מאט וולש: "האם אני גזען", שיעלה לאקרנים בסוף השבוע הקרוב. כמו בסרטו הקודם של וולש, מטרת הסרט היא חשיפה של עומקי האידיאולוגיה והחברה הפרוגרסיבית בארה"ב.
הצלחת הסרט הקודם של וולש הפכה אותו למוכר יחסית גם בחברה הפרוגרסיבית, מה שאילץ אותו לשנות את מראהו כדי "לחדור" בהצלחה אל חוגי השמאל הקיצוני ולשכנע את האנשים שפגש שהוא אדם תמים שמתעניין בדעות שלהם, ואף מסכים איתם. לאורך הסרט וולש מראיין, משוחח ומתרועע עם האנשים המחזיקים בדעות שמאל קיצוניות כשהוא מחופש, ולא טורח לגלות להם שהוא מגיע מן הקצה האידיאולוגי השני. הוא נותן להם הרגשה שהם יכולים לדבר בכנות – וכך הם אכן עושים. "זה קל באופן מפתיע לשטות בליברלים, הם פשוט חיים בבועה", אמר וולש בראיון על הסרט בפודקאסט של ג'ורדן פיטרסון.
אחת מהנחות היסוד של התנועה הפרוגרסיבית, שאותה חוקר הסרט, היא שכל אדם לבן הוא גזען, וכיוון שארה"ב נוסדה על ידי אנשים לבנים, המדינה עצמה היא גזענית באופן מהותי. הרעיון מרחיק לכת עד כדי כך שהוא אומר כי גם אדם לבן שמחזיק בדעות הכי נעורות (woke) ומאמין שאנשים לבנים אינם טובים יותר, ואפילו נחותים, מבני אדם עם צבעי עור שונים, עדיין פועל וחושב מתוך הטיה גזענית תת הכרתית ולכן הוא בהכרח גזען.
בפודקאסט של ג'ורדן פיטרסון נשאל וולש, בסרקזם, האם הוא גזען. וולש ענה שלפי מה שלמד בסרט, הוא לבן ולכן התשובה היא – כן. לדבריו, לפי התפיסה הפרוגרסיבית אם אתה לבן אתה גזען ואם אתה לא לבן אתה לא גזען – לא משנה מה אתה עושה או אומר. כך שבעצם לפי השמאל – מה שקובע אם אדם גזען הם לא עמדותיו, דעותיו או התנהגותו אלא צבע העור שלו.
נקודות נוספות באידאולוגיה הפרוגרסיבית שבהן נוגע הסרט, נחשפות ב"בעיית מואנה" שעולה בטיזר ששוחרר לפני צאת הסרט. בקטע הקצר וולש משוחח עם אישה שמשתפת אותו בתסכול שלה שלמרות שהיא מחנכת את ילדתה להיות אנטי גזענית, כשהילדה צריכה לבחור בנסיכת דיסני כלשהי, היא תמיד בוחרת דווקא בנסיכה לבנה, ואף פעם לא בנסיכה בצבע עור שונה. וולש המחופש מספר לה שבתו, למרבה השמחה, דווקא אוהבת את נסיכת דיסני כהת העור מואנה, אך למרבה הצער היא רוצה להתחפש אליה בליל כל הקדושים – וזה אסור, כיוון שזהו "ניכוס תרבותי": אימוץ של תרבות לא לבנה על ידי אדם לבן. הם מגיעים ביחד למסקנה שאין מוצא לבעיה הזו ואמריקה היא פשוט גזענית מיסודה.
נושא נוסף שעולה בסרט הוא "הסמכות ה-DEI" – ראשי תיבות שמשמעותם גיוון, שוויון והכלה. פעילי שמאל בארה"ב פועלים להכיל את הכללים הללו בכמה שיותר ארגונים, חברות ומוסדות כדי לשחרר אותם מגזענות ומדעות קדומות נגד קבוצות מיעוט. בסרט, וולש עובר "הסמכת DEI" כדי ללמד אותו איך להתנהל בצורה שמכילה מיעוטים ולא בגזענות. לדבריו, תעודת הסמכה כזו יכולה לפתוח הרבה דלתות – למרות שלקח לו חצי שעה בלבד להיות "מוסמך ב-DEI".
במהלך העבודה על הסרט, אומר וולש, הוא למד שהדבר שגורם לאנשים להאמין באידיאולוגיה הזו, ככל הנראה, הוא "האשמה של הלבנים". לבנים רבים הרואים בעצמם "נעורים" מרגישים כי הם חלק מהגזע הלבן ולכן הם אחראים ואשמים בפשעים ההיסטוריים של הגזע הלבן כלפי גזעים אחרים, כמו העבדות וחוקים מפלים שחייבו הפרדה גזעית.
"אני מאמין שזה סרט מהנה שמגיע בתזמון הנכון ושהקהל יגיע בהמוניו, גם בגלל המסר וגם בגלל שהסרט מבדר. אני אופטימי", מסיים וולש.
