לקראת חג שמחת תורה הקרוב עלו בשיח הציבורי שתי גישות־קצה באשר לציון אירועי הטרור שהתרחשו ביום שמחת תורה תשפ"ד. האחת טענה שיש לבטל את השמחה והריקודים, או לפחות לצמצם אותם למינימום של שבע הקפות קצרות, שקטות ופשוטות; ואילו האחרת סבורה שכל עמעום קמעא של השמחה, וכל הנכחה של מאורעות הדמים בתוככי החגים – יהיו בגדר כניעה לטרור של אויבינו, שהצליחו לפגום ביום שמחת תורתנו. הגישה המבטלת יכולה להתבסס על כך שהאופי השמח של שמחת תורה לא מסיני בא, אלא התפתח בדורות האחרונים, ולכן לגיטימי לצמצם ולהעמיד את החג על עיקרו: שמיני עצרת. כנגד גישה זו אפשר לטעון שדווקא בתקופה זו אנו זקוקים לשמחה של מצווה, שמבטאת את המשכיות הקיום היהודי הישראלי מתוך ביטחון, חיות וחיוניות.
ברצוני להציע דרך שלישית שתכריע ביניהן.
מסורת החגים היהודית השכילה לשלב בין זיכרון כואב ועצב ובין שמחה והודיה. לראש השנה צמוד צום גדליה, לשמחת פורים קודם יום של תענית, בפסח אנו כורכים מרור של שעבוד עם מצה של גאולה, ליום העצמאות הוצמד יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה, וביהדות אשכנז נוהגים להזכיר נשמות בעיצומם של ימים טובים. שיבוץ אזכורי השבר והנכחת החסר בצמידות לאירועי שמחה, והצמדת ימי אבל לימי הודיה, מעניקים לנו לגיטימציה לשמחה כנה שאין בה אסקפיזם או הדחקה ולא התעלמות מהרע.
שמיני עצרת משלב בתוכו מקדמת דנא היבטים של דין ושל עצבת. תפילות הגשם נאמרות בניגון של ימים נוראים, שכן עננים כבדים של דאגות מרחפים מעלינו: האם נזכה לימי גשמים ולהצלחת יבולים, או שבצורת תאיים על החיים? הזכרת נשמות שנהוגה ביהדות אשכנז מאז חורבן הקהילות באירופה במהלך מסעי הצלב (גזירות תתנ"ו), מעלה את זכר הקטסטרופה הלאומית של חורבן קהילות מפוארות ורציחת רבבות יהודים על לא עוול בכפם. ומעל הכול, קריאת התורה של שמחת תורה משלבת בתוכה עצב ושמחה. מצד אחד אנו שמחים בסיומה של תורה, מצד שני אנו נפרדים מאבי הנביאים, גדול האומה. בקהילות ישראל בדורות עברו היה מקובל לשלב בתפילות שמיני עצרת גם פיוטים על פטירת משה. אברהם יערי כותב בספרו "תולדות חג שמחת תורה" על שבעים פיוטים על פטירת משה, שחלקם נכתבו ונאמרו בסגנון של קינה, בניגוני אבל ובקול בכי (עמ' 383 ואילך).
ברצוני להציע שלושה רעיונות לשילוב הזיכרון בחג שמחת תורה הקרב ובא. הראשונה תתבצע בהקפות, כאשר כל אחת משבע ההקפות תוקדש לקבוצה מסוימת שקשורה לאירועים אלה, מתוך זיקה לאחד משבעת האושפיזין. לאחר אמירת הפסוקים שפותחים כל הקפה אפשר להוסיף עוד פסוקים הקשורים לנושא ההקפה, ולאחר מכן ישירו שירים שמתחברים לעניין ההקפה.
ההקפה הראשונה תיוחד לחטופים, בתפילה לשחרורם. בזכות אברהם, איש החסד, שנלחם בארבעה מלכים לחלץ את אחיינו החטוף, נזכה לראות בשיבת חטופינו וחטופותינו במהרה לשלום.
ההקפה השנייה תוקדש לכל האזרחים שנרצחו במתקפת הטרור ובהמשך השנה, ולחללי צה"ל, המשטרה, כיתות הכוננות וכל אנשי כוחות הביטחון וההצלה שנהרגו במלחמת חרבות ברזל. בזכות יצחק, נאזר בגבורה, יזכור ה' ברחמים את בניו ובנותיו הגיבורים והתמימים, ותעמוד לכל ישראל זכותם וניוושע ברחמים.
ההקפה השלישית תוקדש לחיילי צה"ל ואנשי כוחות הביטחון. בזכות יעקב, שנאבק לילה שלם ולא נכנע, וזכה לברכה ולשם ישראל שעלינו נקרא, נזכה לרוח גבורה ועטרת ניצחון.
ההקפה הרביעית תוקדש לפצועי צה"ל ונפגעי מתקפות הטרור, בתפילה להחלמתם. בזכות משה רועה עמו, שהתפלל לרפואת מרים אחותו ונענתה תפילתו.
ההקפה החמישית תוקדש לכל תושבי הצפון והדרום שנאלצו להתפנות מביתם. בזכות אהרן הכהן, האוהב את כל עם ישראל ונושא את שמות כולם על ליבו תמיד, נתפלל לשיבת כל קהילות ישראל למקומן וחזרת המפונים לבתיהם בשמחה ובביטחון בקרוב.
ההקפה השישית תוקדש למשפחותיהם של המגויסים בסדיר, בקבע ובמילואים – בנות זוגם ובני זוגם, ילדיהם וכל התומכים בהם. בזכות יוסף הצדיק, שזכה לחבר מחדש את משפחתו ולכלכל את בית אביו, נתפלל לכוחות גוף ונפש לכל בני המשפחות העומדים איתנים בעורף ומתמודדים עם אתגרי התקופה הגדולים.
ההקפה השביעית תתמקד בכל המתנדבים לסוגיהם שתרמו מזמנם, מאונם ומהונם לסייע ולעודד את רוחם של חיילי צה"ל, של הפצועים, המשפחות השכולות והמפונים. בזכות דוד המלך שהתנדב להביא מזון וצידה לאחיו שבמערכה, ונדבה רוחו אותו לחרף נפשו מול גוליית לישועת עמו, נתפלל שהמתנדבים, המסייעים והתורמים – הקב"ה ישלם שכרם וישלח ברכה והצלחה בכל מעשה ידיהם.
המאמר המלא יתפרסם מחר (ו') במוסף "שבת" של מקור ראשון
