"לא מעגלים פה פינות": זה אחד ממשפטי הדגל של התרגילים שערך המרכז לאימונים ביבשה (מל"י) לחטיבות הלוחמות בחודשים האחרונים לקראת מלחמה בתוך שטח לבנון. מפקדי התרגילים, בהובלת ראש מל"י תא"ל קובי הלר, מבקשים ליצור בתרגילים החטיבתיים את החוויה הקרובה ביותר למה שצפוי ללוחמים במלחמה מול חיזבאללה. לכן לא תמצאו פה רב־סמל פלוגתי שמביא לכוח מים קרים ואבטיח צונן בסוף היום, וגם לא יהיו כאן ניווטים בעזרת הטלפון האישי. הכול נעשה כאילו מדובר במלחמה של ממש.
התרגיל שקיימה השבוע חטיבת יפתח (11) היה דווקא יוצא דופן אחד: המפקדים הונחו להגיע רק בשעות אחר הצהריים של 1 בספטמבר, כדי שיוכלו ללוות את ילדיהם ליום הראשון של הלימודים בגנים ובבתי הספר. התרגיל נערך באופן שלדי, ומשמעות הדבר היא שרק מפקדי צוותים ומפקדים בכירים יותר נקראו להשתתף בו. בהמשך הוחלט לבקש גם מסמלי המחלקות להתייצב. המפקדים הבכירים לא עשו הנחות בתרגיל. גדוד הסיור למשל, הלך במשך 12 שעות באור יום בצמחייה של הוואדי.
סא"ל חנן אלכסנדר הוא מפקד גדוד 5037, הגדוד הראשון של החטיבה. הוא נחשב חריג יחסית בין מפקדיה, גם כי גדל בצנחנים ובשלוש האחרונים מפקד על גדוד של יוצאי יחידת אגוז, וגם כי הוא עדיין משרת בקבע. במקביל לפיקוד על הגדוד הוא אפילו משמש כראש ענף קליעה בצה"ל.
לדברי סא"ל אלכסנדר, התרגיל שקיימה החטיבה השבוע חשוב במיוחד. "אנחנו תמיד רציניים גם באימונים, אבל עכשיו אנו מבינים שזה מעבר לפינה. אמרתי למפקדים שזה יכול לקרות בכל רגע". הלחימה בעזה, הוסיף אלכסנדר, הביאה את החיילים לרמת מקצועיות גבוהה מאוד. אבל בכל שלב של האימון הוקדש זמן לבחינת השאלה אם הניסיון והידע שנרכשו ברצועה רלוונטיים גם ללחימה בזירה הצפונית.
בה בעת, החיילים מרגישים בנוח בגבול הצפון. "הצפון הוא גזרת הבית של החטיבה", מספר אלכסנדר. "אנחנו מביאים אליו מעזה את תחושת המסוגלות וגם המון דברים טקטיים – מיומנות בשימוש בציוד הקרבי, בהליכה מבצעית ובעבודה בשילוב עם כוחות השריון כפי שעשינו בדרום.
"נוסף לכך, הצלחנו ליצור היכרות אינטימית בין המפקדים ללוחמים. אבל עכשיו הגענו לכאן כדי לשפר עוד יותר את הכשירות, כדי שנהיה מוכנים למלחמה גם כאן".
אחד המאפיינים הייחודיים של התרגיל הוא שהסערות הציבוריות שפקדו את המדינה לא נגעו בחיילים. "יש שיח בפינות הקפה, אבל כולם שמים הכול בצד", העיד סא"ל אלכסנדר. "הייתי מעתיק לחברה הישראלית את הנוסחה של מה שקורה במילואים. זה אי של שפיות. אחד הדברים היפים בגדוד הוא האמון בתוכנו, ההבנה שאי אפשר לפרק את המערכת. אנחנו סומכים זה על זה, וזה משהו שחסר מאוד בחוץ".
לקחי 2006 נלמדו
בצה"ל שוררת הבנה שבשל הירידה בהיקף הקרבות ברצועת עזה והצורך למצוא פתרון לפינוי הממושך של תושבי הצפון מבתיהם – המערכה מול חיזבאללה היא כעת הדבר העיקרי שיש להתמקד בו. התרגילים בצפון נועדו לקדם את מוכנותם של החיילים למלחמה הזאת, וגורמים רבים בצבא סבורים שיש לצאת לתמרון בלבנון בהקדם האפשרי.
לוחמים בחטיבת יפתח מאשרים את התחושה הזאת, ומעידים שהמוטיבציה שלהם לחצות את הגבול גבוהה. במל"י מצננים קצת את ההתלהבות, ומדגישים כי על אף הניסיון המבצעי הרב שהלוחמים צברו בעזה, מלחמה בלבנון תהיה שונה בתכלית.
עניין אחר הוא השינוי המחשבתי הנדרש מהחיילים. חלק מהחטיבות בצפון עסקו עד כה רק בהגנה על הגבול, והן צריכות לעבור "התאמה" כדי לממש תוכנית של מתקפה צה"לית. האיום הגדול ביותר על החיילים בתרחיש כזה דורש גם הוא התאמה לעומת הקרבות בעזה. ברשות חיזבאללה נמצאים טילים נגד טנקים שטווח הירי היעיל שלהם מגיע לכעשרה קילומטרים. חמאס מחזיק בטילים עם טווח של מאות מטרים בלבד. נוסף לכך, טיל האלמאס של חיזבאללה משוגר ללא קו ראייה ישיר למטרה, ומשמעות הדבר היא שקשה הרבה יותר לאתר את החוליה שמפעילה אותו ולהשמיד אותה.
היבט אחד של התרגיל נועד לחפות על הסתמכות היתר על האמצעים הדיגיטליים שברשות החיילים. החיילים התאמנו בתרגיל גם על ניווט בעזרת מפה פיזית. בשנים האחרונות צה"ל קידם מאוד את תחום התקשוב, דבר שמחייב את המפקדים בשטח לשלוט באמצעים הללו ולהכיר אותם לפניי ולפנים.
תחום נוסף שיש להידרש אליו הוא פינוי הנפגעים בקרבות: בתקריות בדרום הנחית הצבא מסוקים בלב השטח תוך דקות מעטות, ובעזרתם פינה את הפצועים – אך בצפון המצב שונה לחלוטין. בלבנון קיים איום של טילים נגד טנקים שיכולים לפגוע גם במסוקים, ולכן מפקדי הכוחות נדרשים להכין מראש תחנת איסוף גדודית לפצועים, לטהר את צירי הפינוי ולנתח את תוואי השטח כדי להבין אם אפשר להנחית מסוקים במקום. מי שלא יעשה זאת, ייתקל בבעיה חמורה.
בצבא מדגישים שיחידות רפואה יהיו בשטח בזמן הלוחמה, ובהן פלוגות כירורגיות שצברו ניסיון רב בעזה. הן יוכלו לטפל בפצועים ואפילו לבצע ניתוחים מורכבים בלב השטח.
ממד אחר הוא הלוגיסטיקה. בשלב הראשון בהתקפה יועמסו רוב האוכל והציוד האישי והיחידתי על גבי הלוחמים, ובהמשך יגיעו יחידות ה"פת"ן" – פינוי, תספוק וניוד – שפועלות כיום גם בעזה. בכירים בצה"ל הדגישו כי לצבא יש גם יכולת גבוהה בכל הקשר להצנחת ציוד ממטוסים וממסוקים, והיכולת הזאת תסייע לחיילים בעומק השטח.
אחד הלקחים שנלמדו מהפעם האחרונה שצה"ל נלחם מצפון לקו הגבול, במלחמת לבנון השנייה, הוא הטיפול בכשלים כמו שיח לקוי בין רמות הפיקוד והתנועה האיטית של הכוחות הכבדים, שחשפה אותם לטילים נגד טנקים. תא"ל הלר סבור שהצבא כבר יודע להתמודד עם הכשלים הללו. "רמת המוכנות לתמרון בלבנון גבוהה מאוד, בעיקר בקרב אנשי המילואים", הוא אומר. "זה שנים המוכנות והנכונות לא היו ברמה הזאת, בשיח בין המפקדים והמפקדות, השפה המשותפת, הידוק התכניות, כשירות הציוד והאמצעים שיש בימ"חים".
