מחוז נסאו בלונג־איילנד שבמדינת ניו־יורק העביר בחודש שעבר חוק שאוסר על אנשים לכסות את פניהם בפומבי, למעט לצרכים רפואיים ודתיים. על המשטרה המקומית מוטלת המשימה לאכוף את הצעד, והפרת החוק גוררת קנס של עד 1,000 דולר או תקופת מאסר.
עמותה הפועלת למען זכויות אנשים עם מוגבלויות בניו־יורק הגישה לאחרונה תביעה ייצוגית לבית המשפט המחוזי, בדרישה לבטל את החוק בשמם של שני תובעים אלמונים בעלי דיכוי חיסוני ובשמם של בעלי מוגבלויות אחרים.
לפי התביעה, החוק מנוגד לחקיקה פדרלית למען אזרחים אמריקנים עם מוגבלויות וגם לחוקי מדינת ניו־יורק עצמה, בכך שהוא מונע "גישה שווה לחיים הציבוריים במחוז נסאו". נוסף על כך, נטען בתביעה, ההחרגה לצרכים רפואיים ודתיים מעורפלת מדי.
הנהלת המחוז, שחתמה על הצעת החוק, סירבה להגיב. ראש המחוז ברוס בלייקמן אמר רק שההצעה "תגן על הציבור".
החוק נולד מדאגתם של מחוקקים במחוז ממפגינים רעולי פנים, תומכי חמאס. מחוקקים שהצביעו בעדו הזכירו אירועים אנטישמיים רבים שהמשתתפים בהם כיסו את פניהם. 12 הנציגים הרפובליקנים במועצת המחוז הצביעו בעד; כל שבעת הדמוקרטים נמנעו, וקראו להעביר הצעת חוק חלופית שמחמירה את העונש על פעילות פלילית שמתבצעת בפנים מכוסות, במקום לאסור כליל על חבישת מסכות. על פי האיגוד האמריקני לחירויות אזרחיות (ACLU), זוהי הפעם הראשונה שחוק האוסר הסתרת פנים עובר בתגובה להפגנות אנטי־ישראליות.
התביעה נגד החוק החדש מוגשת בתקופה שמגמת ההידבקות בקורונה נמצאת בעלייה, לפי נתוני המרכז לבקרת מחלות ומניעתן. תפוצת המחלה גבוהה יותר במדינות המערב, אבל מהנתונים עולה כי גם ניו־יורק חוותה עלייה בחודשיים החולפים.
"החוק נגד מסכות הוא איום ישיר על בריאות הציבור ומפלה אנשים עם מוגבלויות", אמר טימותי קלון, מנכ"ל העמותה לזכויות הנכים של ניו־יורק. "החוק של מחוז נסאו מסכן חיים. חוץ מהדאגה לבריאותם ולרווחת בני משפחותיהם, מי שצריכים לחבוש מסכה יצטרכו לחשוש מאפליה, קנסות ומעצר".
את הצעת החוק הציגה מזי פיליפ, ישראלית־אמריקנית ילידת אתיופיה וחברת מועצת המחוז מטעם המפלגה הרפובליקנית. היא הסבירה לוושינגטון פוסט שמפגינים אנטי־ישראלים משתמשים במסכות כדי להסתיר את זהותם ולהפחיד את הקהילה היהודית. "הכול למען ביטחון הציבור", אמרה פיליפ. "אם אנשים רוצים להפגין, זה נהדר. אבל הרעיון שאף אחד לא יזהה את פניי כשאני עומד להפר את החוק ולפגוע באנשים הוא בלתי מקובל".
החוק לא חל על "כיסויי פנים הנלבשים להגנת בריאותו או בטיחותו של הלובש, או הנלבשים למטרות דתיות ותרבותיות". לצד זאת, רשויות האכיפה עשויות לדרוש מאדם להסיר את המסכה במהלך חסימת כביש, או אם קיים "חשד סביר לפעילות פלילית". לטענתה של פיליפ, המחוקקים גילו התחשבות בנכויות ובצרכים רפואיים אחרים והחוק "אינו מעורפל בכלל".
חוקים האוסרים עטיית מסכות ממגוון סיבות נחקקו כבר בעבר, אומרת עורכת הדין של ACLU בניו־יורק בת' הארולס, כולל חוק אחד בניו־יורק עצמה שבוטל בראשית מגפת הקורונה, ואחר שעבר השנה בצפון־קרוליינה. לדבריה, אם מחוזות נוספים יחוקקו חוקים כאלה, עלולה להיווצר מדיניות עטיית מסכות משתנה ומבלבלת ברחבי ניו־יורק. הארולס מעריכה כי מחוקקים מקומיים "מחכים לראות מה קורה במחוז נסאו לפני שהם ינקטו צעד".
בתביעה נגד מחוז נסאו מתוארים שני התובעים, שניהם תושבים ותיקים במחוז, שנוהגים לעטות מסכות מחוץ לבתיהם בשל מצבים רפואיים שהופכים אותם לפגיעים יותר לנגיפים הנישאים באוויר. שניהם חוששים כעת מאינטראקציה עם המשטרה בחיי היומיום שלהם, ומהאפשרות שייעצרו, נכתב בתביעה.
נינה גורדון, בת 71 המתגוררת במחוז כשישים שנה, אינה בין התובעים, אך תומכת בתביעה. היא יהודייה, ומכירה בכך שאנטישמיות היא בעיה, אך כועסת על החוק משום שהיא סובלת ממחלה אוטואימונית, ובן זוגה עבר ניתוחי השתלת איברים ונוטל תרופות מדכאות חיסון.
"כשאני יוצאת למקום ציבורי אני עוטה מסכה", מספרת גורדון. "אני לא רוצה שיעצרו אותי ויחקרו אותי במשטרה. מפחיד לחשוב שאנחנו עלולים להיחשד בחבישה של מסכה". היא הוסיפה שהחוק משאיר יותר מדי נושאים לא ברורים, ותהתה כיצד תקבע המשטרה אם מישהו נכה או מדוכא חיסונית. גורדון מודאגת גם מהקורונה. "היא לא נעלמה. לעטות מסכה זה הדבר החכם לעשות".
