יותר מחצי מיליון תלמידי המחוז החרדי במשרד החינוך יצעדו בא' אלול לבתי הספר. על ניהולו של המחוז הגדול ביותר במשרד החינוך אמון כעת שי קלדרון, אחרי שבמשך כעשור הוא היה אחראי על החינוך הממלכתי־חרדי – הממ"ח.
המחוז החרדי במשרד החינוך משרת מוסדות רבים ומגוונים: ישיבות קטנות, ישיבות פטור, מוסדות מוכרים שאינם רשמיים (מוכש"ר) ורשתות חינוכיות. כיום הממ"ח הוא כ־6 אחוזים מהמחוז החרדי כולו. "כשהגעתי כמעט לא היו גני ממ"ח, היו 28 בתי ספר שרובם קטנים מאוד ונאבקו לשרוד", מספר קלדרון. "רובם בתי ספר של חב"ד שחיפשו חלופה תורנית יותר לממ"ד, שעד אז הם היו חלק ממנו. בסוף שנת תשע"ה הממ"ח התחיל לפרוץ, נפתחו בתי ספר צומחים והצטרפו עוד קהילות. בתוך עשור הגיע הממ"ח ל־80 בתי ספר ו־250 גנים עם 17,336 תלמידים, ומיזמים כמו בית ספר לילדים חולים, מרכז מחוננים וחווה חקלאית חרדית".
קהילות מגוונות הצטרפו לממ"ח, למשל חוזרים בתשובה שלא מצאו בתי ספר שיתאימו לאורח חייהם, חרדים מודרנים, עולים מחו"ל שחיפשו רמה גבוהה בלימודים תורניים ובמקצועות החול, חרדים־לאומיים ועוד. בשנת הלימודים שחלפה נפתחו לראשונה שני בתי ספר ממ"ח לציבור החסידי בירושלים ובבית־שמש.
אבל הקפיצה הגדולה התרחשה בחודשים האחרונים. אחרי שיחות עומק רבות שקיים קלדרון עם נציגי אדמו"רים ורבנים, הצטרפו לממ"ח 8,000 תלמידים חדשים הלומדים בכ־30 בתי ספר ובכ־50 גנים, ואיתם מאות עובדי הוראה. "זו דרמה אמיתית", אומר קלדרון. "מדובר על קפיצה של כמעט 50 אחוזים. כ־1,500 תלמידים מהקהילה של הרב אברג'ל בדרום, ועוד רבים מחסידויות מרכזיות – בעלז, צאנז, קרלין ועוד. אלה כבר לא חסידויות קטנות כמו החסידות הקטנה במרכז הארץ שלפני ארבע שנים הצלחתי לשכנע אותה להצטרף. הצטרפות של בעלז וצאנז זה משהו אחר".
איך זה הבשיל?
"זו שאלה טובה. זה לא שהם נהיו ציונים והתחילו ללמד עגנון וביאליק. זה תהליך שמורכב מכמה דברים, שבעיקרם נוגעים לכלכלה. הקשיים הכלכליים שקיימים אצל כולנו מכבידים גם עליהם, והם גם רואים שהבוגרים שלהם מגיעים לא מוכנים לעולם התעסוקה, מה שהם מכנים חיי המעשה. להבדיל מהליטאים, שייעוד החיים שלהם הוא להיות אליטה למדנית וכל אחד צריך להיות אברך ובן תורה, אצל החסידים צריך לעבור בשלום את המסלול עד הנישואים ואחרי החתונה רובם הגדול הולך לעבוד".
הביטול של סבסוד המעונות יכול להשפיע על החלטה לפנות לחינוך ציבורי שעולה פחות?
"כמו הרבה דברים שמגיעים בבת אחת, למהלך כזה יהיה אפקט מגוון. מצד אחד הוא מעורר הרבה התנגדות וכעסים, מצד שני הוא גם יפתח דלת להרבה אנשים שייאלצו לצאת לעבודה. כשנתניהו היה שר אוצר ועצר את קצבאות הילדים, בהתחלה היו רעש והתנגדויות ואחר כך זה השפיע על הדמוגרפיה ועל היציאה לעבודה. אני מאמין שכאן יקרה תהליך דומה".
קלדרון מציין שבקרב אנשי החסידויות הצטבר גם תסכול רב. "ניתנו להם הרבה הבטחות שלא קוימו. זה התחיל מבקשתם להצטרף לרשתות הקיימות – רשת בני יוסף של ש"ס, ורשת החינוך העצמאי של אגודת ישראל. גם כשכבר הסכימו לקבל אותם זה היה מאולץ. ממילא מעמדן של רשתות החינוך לא בשיא, והן לא היו אטרקטיביות עבורם. לכך נוספה הקריסה של מתווה בעלז, שהם בנו עליו וציפו לו מאוד, ובסוף הוא לא יצא לפועל בגלל לחץ פוליטי של הרגע האחרון. משמעות המתווה הייתה הכנסה של לימודי ליבה לתוך מוסדות הפטור, עם תקצוב דיפרנציאלי לפי הישגי התלמידים. בוודאי שהצטרפות מלאה לממ"ח היא עדיפה, אבל המתווה היה פשרה ראויה. אם הם נשארים מוסדות במעמד פטור, אז שלכל הפחות ילמדו מתמטיקה ואנגלית – שני מפתחות חשובים לחיים".
כשהתסכול גבר, החלו לבחון בחסידויות את האפשרות של מעבר לממ"ח. "הן עצמן עברו תהליך: בהתחלה חלק מהקהילות לא רצו לשמוע, וחלקן היו אמיצות יותר. היו גם כמה דברים שקרו לראשונה והקלו על התהליך. קודם כול באו כמה חסידויות יחד, וזה נתן להן כוח. קשה להיות חסידות אחת לבד שעומדת על המוקד ומקבלת את כל הריקושטים והלחצים הפנים־חרדיים, אבל חמש או שש חסידויות יחד זה כבר כוח חזק מאוד, והדבר הוכיח את עצמו. היו להם הרבה חששות, שאלות וספקות, אבל לאט לאט קילפנו קליפה אחר קליפה".
על הכסף מדברים בסוף
קלדרון נפגש עם נציגי האדמו"רים, שרבים מהם אנשי חינוך. בהתחלה הם הגיעו אליו בשעות מאוחרות כשהמשרדים כבר היו ריקים, והיו גם פגישות שהתקיימו בעזרות נשים של בתי כנסת. "נכנסתי לעזרת הנשים וראיתי מולי שלושים איש, כולם עטורי זקנים ומגבעות, יושבים סביב השולחן. בכל שלב הפגישות נראו קצת אחרת, אבל תמיד הם היו ביחד. הסברתי להם מה היתרונות ומה המהלך ידרוש מהם. היה חשוב שהם ידעו גם מה החסרונות, למשל מחויבות ההעסקה למורים. בעמותה פרטית בחינוך הפטור, אם משהו בהתנהלות המורה לא מוצא חן בעיני המנהל, הוא ישר נפרד ממנו לשלום. הם היו צריכים להבין שבממ"ח המורים הם עובדים עם זכויות, יש הסתדרות מורים, יש תהליכי הערכה מקצועיים. אם מנהל לא מרוצה ממורה הוא צריך לעבור תהליך מובנה של הערכת עובד. זו רק דוגמה אחת לנקודה שיש בה יתרונות וחסרונות – הם מאבדים את הגמישות שהם התרגלו אליה לטובת איכויות מקצועיות".
זו הסכמה לוותר על כוח.
"ודאי. הם מוותרים על הכוח אבל הם ירוויחו מהוויתור כי הם יהיו הרבה יותר מקצועיים, רחבים ומשוכללים. הסברתי להם איך נראה מנהל שבונה תוכנית עבודה מסודרת, שמפסיק לעבוד בשלוף ומתחיל לעבוד באופן מתוכנן. אחד המוטיבים המרכזיים של הכניסה לממ"ח הוא התכנון, הארגון והסדר. כבר לא קופצים ומגיבים לכל יוזמה. צריך לתכנן שנה ולתכנן תקציב בהתאם ליעדים, וזה שינוי של תרבות ארגונית.
זה לא שהחסידויות נהיו ציוניות והתחילו ללמד עגנון וביאליק. בניגוד לאידיאל הלמדני הליטאי, אצל החסידים אחרי החתונה רובם הגדול הולך לעבוד, והם ראו שהבוגרים שלהם מגיעים לא מוכנים לעולם התעסוקה"
"כשהם הבינו שהיתרונות של הממ"ח גדולים מאוד, ולא רק בגלל התקצוב, הם הצטרפו. אחד המרכיבים שלי בשיחות על הממ"ח הוא שאם באים רק בגלל הכסף, עדיף לא לבוא כי צפויה אכזבה. יש כל כך הרבה דרישות וכל כך הרבה שינויים מהפכניים בפרדיגמה ובניהול של בית הספר, שמבינים שהכסף הוא לא העניין. בסוף התהליך אמרתי להם כמה יצא להם מהמהלך, אבל אצלי מדברים על הכסף רק בסוף – בשלב שבו אני מבשר לבית ספר גדול עם 900 תלמידים כמה הוא הולך לקבל בגפ"ן ומה החלומות הפדגוגיים שהוא יוכל להגשים. לשלב הזה הגענו אחרי חודשים של שיחות. לא באתי כפריץ שבא לשחד את הלקוח. היו לנו שיחות עומק על ליבה, על שכבות הגיל, על פיקוח, מקצועיות, תכנון ונושאים אחרים".
סוגיית לימוד התורה עלתה בשיחות האלה?
"לימוד תורה הוא הבעיה הקלה, כי הם הבינו שאני לא אתערב להם בלימוד. אגב, הייתה לנו תפנית בעלילת הממ"ח בנושא הזה. שנים נמנענו במכוון מלסייע בלימודי הקודש, מתוך רצון שלא יאשימו אותנו שזו בדיוק המזימה – מתחילים עם ליבה ואז אומרים לנו איך ללמד קודש. אז הזנחנו ולא עזרנו בכלל בפיתוח של תוכניות לימודים או של מערכי הדרכה. עד שבאו מנהלים שאמרו שהם מרגישים לא בנוח, כי מקצועות חול כמו מתמטיקה ואנגלית הם מלמדים ברמה גבוהה, ובקודש הם נשארו מאחור כיוון ששם אין תוכנית לימודים ואין חדשנות בלמידה. לפני שלוש שנים הפנייה הגיעה מלמטה, ואז התחלנו לענות גם לצורך הזה. זה היה כמו אש בשדה קוצים במובן החיובי – עוד בית ספר, עוד תוכנית לימודים, עוד מיזם. אבל גם אחרי המהלך הזה אמרתי לחסידויות שאני נותן להן את המרחב, ושלא אתערב בשיטת הלמידה של מקצועות הקודש".
קלדרון מחבר את החיפוש של החסידויות אחרי סדר וארגון, למגמה רחבה יותר בציבור החרדי. לדבריו, "יש צימאון גדול למקצועיות. פעם הייתה מקובלת גישה של 'נחטוף מן הארי ומן הנהר מה שאפשר'. היום זה משתנה. הם מבינים שכדאי להם לצרוך ידע ומקצועיות, ורואים את זה בהרבה תחומים".
כשאתה מתחיל לעבוד עם קהילה מסוימת, יש התאמה של התוכן לקהילה?
"באופן טבעי לכל קהילה יש נקודות חשובות יותר וחשובות פחות, אבל צריך לזכור שאומנם אנחנו רוצים לתת גמישות ושירותיות, אבל מדובר במוסד ממלכתי והוא לא יכול להיצבע בצבע מסוים, רק לגוון אחד של תת־אוכלוסייה. אני מסביר להם שזה בדיוק כמו שסניף דואר או שגרירות ישראל בניו־יורק לא יכולים לתת שירות רק לחסידות בעלז".
הורים חוזרים בתשובה שגרים ליד בית ספר של בעלז, יוכלו לשלוח לשם את הילד שלהם?
"קודם כול כן. ודאי אין מקום לגזענות של 'אחוזי ספרדים' או דברים מחליאים שלפעמים שומעים עליהם או שהיו בעבר, אבל הם עדיין יכולים לשמור על הביטחון העצמי שלהם במהלך הזה – הם בונים לעצמם תקנון שמבטא את הסטנדרטים הרוחניים שלהם. אנחנו מוודאים עם ייעוץ משפטי שכל מה שכתוב שם מבטא רק עניינים רוחניים. כשתקנון מקבל חותמת משפטית הוא שומר עליהם כי הוא מחייב יותר, ואנחנו כמשרד נוכל אפילו להגן עליו בבית משפט. בתקנון כזה מוסד יכול להחליט למשל שלהורים עם טלפונים חכמים חייב להיות אינטרנט מסונן. זה מסמל את רמת הפתיחות. זה סעיף שיכול להיכתב בתקנון ויקבל תיקוף משפטי".
משפיעים גם על המוסדות הרגילים
קלדרון גדל בירושלים כילד חילוני. כשהיה בן 11 הוריו חזרו בתשובה והוא נכנס לחינוך החרדי. הוא למד בישיבה קטנה, ועוד שלוש שנים בישיבת חברון. בהמשך בחר להתגייס ולשרת כמורה חייל בשדרות, ואז נשאר לגור עם משפחתו בכפר־מימון. את המסלול שלו במשרד החינוך החל בתור מורה פשוט, משם התקדם למחנך כיתה וסגן מנהל, ולאחר מכן נעשה מנהל בבית ספר חרדי מוכר שאינו רשמי. בשלב הבא מונה למפקח במשרד החינוך, והיה אחראי על רשת החינוך העצמאי בדרום ובשפלה.
לתחושתו, הביוגרפיה שלו יוצרת תמהיל מצוין לתפקידו הנוכחי. "מצד אחד אני לגמרי לא חרדי אז אני פחות סחיט. אי אפשר לאיים עליי שלא יקבלו את הילדה שלי לסמינר, זה לא מעניין אותי. מצד שני יש לי היכרות מעמיקה מאוד עם העולם החרדי ועם מערכת החינוך שלו. ההיכרות כאן קריטית, עד לניואנסים והרגישויות של כל קהילה. כשהיו בתפקיד אנשים שלא מכירים את העולם החרדי מבפנים, זה היה פחות טוב".
אחרי כמה שנים של פיקוח הוא קיבל לידיו את ניהול הממ"ח, ולפני כשנתיים התמנה לעמוד בראש המחוז החרדי כולו, הכולל גם את מוסדות הפטור. "את ניהול הממ"ח עשיתי מתוך תחושת שליחות גדולה. הבנתי ששם מונח הגשר לדור הבא. בתפקיד הזה עבדתי 24 שעות ביממה, ואני חושב שעשיתי עבודה טובה. מ־28 בתי ספר עלינו ל־80, וגם האיכות השתפרה.
"במשך שבעה עשורים הייתה הסכמה בלתי פורמלית עם הציבור החרדי שהם יישארו קבוצת מיעוט אוטונומית, ולא יהיו הפרעות הדדיות בין המדינה לחרדים, מלבד התנגשויות קטנות מדי פעם. זה עבד כל עוד הציבור החרדי היה קטן, אבל היום זה לא יכול לעבוד. בשנת תשפ"ד במחוז שלי, בגילי 18-3 יש 541 אלף תלמידים – זה המחוז הכי גדול במדינת ישראל. אין מדינה חפצת חיים שיכולה לוותר על מספר כזה. לא משנה אם אוהבים את זה או לא, העובדה היא שבעוד 15 שנה החרדים יהיו שליש מאזרחי ישראל. אי אפשר להתעלם מזה, ולכן גם הציבור החרדי עצמו חייב להבין שאי אפשר לוותר לו ואי אפשר לוותר עליו".
קלדרון מנהל ויכוח ארוך עם משרד האוצר שרוצה לראות עוד ועוד לימודי ליבה. אף שלימודי הליבה הם מרכז העניין בעיניו, הוא סבור שיש עוד פרמטרים חשובים. "זה לא הדבר היחיד שצריך לתת לילד החרדי. הוא צריך לקבל גם ערכים חברתיים, מנהיגות, אכפתיות – יש פה המון אלמנטים שצריך להכניס כדי ליצור בוגר חרדי שיהיה אזרח ישראלי טוב. חייבים ליבה, אבל זה לא מספיק. אני חושב שתלמידים בממ"ח הם המגדלור לשאר החינוך החרדי. הם מאתגרים גם את מוסדות המוכש"ר, כי יש להם עניין להראות שהם מוצלחים יותר ממי שמתנגד לממ"ח. זה עורר הרבה תהליכים טובים במוכש"ר. אנחנו רואים איך בעיר שיש בה בית ספר ממ"ח שצומח ופורח, מי שנמצא לידו מבין שאם הוא לא יסגור את הפער הוא יישאר מאחור. קשה להסביר כמה האדוות של זה חשובות. מי שחי בשטח יודע ורואה את זה".
ללמד את המורים
כחלק מהתקנות להכשרת מורים שמקדם שר החינוך יואב קיש, המורים ברשתות החרדיות יוכלו להתקבל כמורים מהמניין ולהיכנס לאופק חדש. בהתאם לכך, התלמידים בבתי הספר האלו יעברו מבחני מיצ"ב, כך ש־190 אלף תלמידים חדשים יהיו תחת ההערכה של משרד החינוך בלימודי הליבה. "המשמעות של התקנות היא שאנחנו כמשרד מקבלים על עצמנו אחריות שלא קיבלנו בשנים קודמות. זו אחריות גם על המקצועיות וגם על התוצאות. עד היום הרשתות הגדולות היו מחויבות למאה אחוזים מלימודי הליבה, אבל לא מספיק אכפנו מה זה אומר, איך מודדים, מה מצופה מילד שלומד ליבה. כל תהליכי ההערכה והמדידה לא היו. למשל ברשת החינוך העצמאי, שהיא הוותיקה והגדולה מבין הרשתות ולומדים בה כ־120 אלף תלמידים, לא עשו מיצ"ב בעשור האחרון ואנחנו לא יודעים מה הרמה שם. כלומר גם בתי הספר שלימדו ליבה, לא ידוע איך הם לימדו וכמה. האם לימוד חלקי של החומר נחשב לליבה? אם לתלמיד יש שעה אחת של לימוד אנגלית במערכת, זה נחשב? אם שעה ברוטו התבטלה המון פעמים כי יש אסיפת הורים או שיעור גמרא שהתארך או המורה לא הגיע – התלמידים יכולים ללמוד את ה־ABC עד כיתה ח'. עד הזמן האחרון המשרד לא היה ברור. הבשורה הגדולה של התקנות היא הבהירות והמדידה. בשנת הלימודים הקרובה המפקחים יודעים מה ואיך לבחון, והמנהל יודע מה מצופה ממנו כדי שייחשב שהוא מלמד ליבה בצורה מלאה. המפקח יכול לבדוק שעות לימודים, ספרי לימוד, ליקויים. בעיניי זה צפוי לחולל מהפך".
כחלק מאותן תקנות, המורים במוסדות המוכרים שאינם רשמיים ייכנסו לאופק חדש איך מוודאים שהם משלימים את הפער בהכשרה שלהם עצמם?
"זה נכון גם לבתי ספר שמצטרפים בבת אחת לממ"ח, וגם למורים במוכר שאינו רשמי שנכנסים לאופק חדש – כחלק מהתקנות. החידוש הגדול הוא שאנחנו לא מוותרים על ההכשרה והפיתוח המקצועי של המורים במוכר שאינו רשמי, והם יצטרכו גם לעשות הערכה ומדידה וגם להעלות מאוד את מקצועיות המורים שלהם תוך שלוש שנים. להכשיר מורה זה דבר שלוקח זמן, זה לא קסם. אז הם נכנסים לתוכנית כלשהי והמשרד יכניס בתקנות תאריך יעד, ותוך כמה שנים המורה יצטרך להשלים את הפער. באמצע יש מדרגות, שבכל אחת מהן חלק מסוים מהמורים בבית הספר צריך להיות מקצועי במה שהוא מלמד. בעוד שלוש שנים יהיו בשטח הרבה יותר מורים מקצועיים בתחום שהם מלמדים".
איפה הם הולכים ללמוד?
"כמו כל דבר אצל חרדים, זה משתנה לפי קהילה והשתייכות. מורים של החינוך העצמאי לא ילמדו באקדמיה אלא ילכו למכוני מורים במוסדות מוכרים אחרים. ברשת בני יוסף יש יותר פתיחות לאקדמיה, ופותחים שם כיתות חרדיות במכללות כמו חמדת הדרום, גורדון, המכללה ירושלים ועוד".
מלבד תכני הלימוד, משרד החינוך מציב לבתי ספר קריטריונים נוספים ובהם איכות המבנים והכיתות ותקני הבטיחות, שבמגזר החרדי פעמים רבות הם רחוקים מהרף הנדרש. "בנייה של בית ספר נמשכת חמש שנים", אומר על כך קלדרון. "מובן שבאופן רשמי המשרד מתעדף את המוסדות הרשמיים על פני אחרים, וכשיש משא ומתן שלנו מול רשות מקומית, שהיא זו שמתפעלת את בניית בית הספר, אזי הממ"ח קודם לרשתות הפרטיות. אבל מבנה תקין הוא לא תנאי. גם אם המבנה לא יהיה במצב אופטימלי, אני לא אחסום את הילדים האלה ולא אמָנע מלפתוח להם שערים חדשים לחיים בגלל שהמבנה לא מספיק טוב. אני מצפה שתוך שנה או שנתיים זה יסתדר, ואני סומך על כך שכשהמוסד הופך להיות ממ"ח, הרשות המקומית מקבלת על עצמה את האחריות עליו, מה שלא היה עד עכשיו. וכשהיא מקבלת אחריות על המנהל, העובדים, הבטיחות והרישוי של המוסד, זה עשוי להיות ברמה יותר גבוהה".
לחצים פוליטיים
בבית ספר שהוא במעמד של פטור ומוכר שאינו רשמי, האחריות על ענייני המִנהלה מוטלת על הבעלים, ובכלל זה ההתרוצצות אחרי תנאי סף כמו אישור תברואה, כבאות, תקינות מוצרי חשמל. לעומת זאת כאשר מדובר במוסד רשמי, הרשות המקומית היא שמגישה את הבקשה לפתוח את המוסד, ומקבלת אחריות על ענייני הבטיחות וכדומה. קלדרון מסביר שזו אליה וקוץ בה. באופן עקרוני זו המתכונת הנכונה, אבל כאשר הרשות איננה מעוניינת לפתוח מוסדות ממ"ח, נוצרים אתגרים גדולים.
"יש הרבה מאוד ראשי ערים שהיו נתונים בלחץ פוליטי מקומי כזה או אחר, ראש העיר לא הסכים לפתוח, וכשהתחלף ראש העיר הסכר נפתח. אני זוכר אפילו מקרה של ראש עיר שאמר לי ביושר, 'אני מחכה לתוצאות הבחירות הכלליות, ואז אחליט אם לפתוח את בית הספר כממ"ח או מוכר שאינו רשמי'. זה זעזע אותי, אבל לפחות הוא דיבר בכנות ולא המציא תירוצים".
מה הפרופיל של משפחה בממ"ח?
"אין כזה. יש ממ"ח ביצהר, יש ממ"ח חרדי בנתיבות עם פרופיל ספרדי תורני, יש חרדי מודרני חוצניקי בבית־שמש. תלוי איפה אתה נמצא. אני רואה בזה יתרון גדול, משום שהמדינה יודעת לספק צרכים של קהלים רחבים. כשאני פוגש את המנהלים בפורום כולל, זאת הישראליות במיטבה".
קלדרון מספר על מחקר שנערך בבנק ישראל ובדק לאן ממשיכים בוגרי הממ"ח. "שמונה אחוזים מבוגרי החינוך החרדי יגיעו לישיבה תיכונית, ולעומת זאת בממ"ח מדובר על כ־40 אחוזים. זה אומר שתהיה להם תעודת בגרות, ובהמשך תואר ותעסוקה הולמת. זה מחולל שינוי".
מה תגיד להורה שישמע את הנתון הזה וייבהל ממנו כי הוא יפחד שהבן שלו לא יהיה תלמיד חכם?
"קודם כול זה לא סותר בכלל, זה רק אומר שהבן יוכל לבחור, ולא חסמו אותו. אם הוא ירצה, הוא יוכל להיות בחור ישיבה הכי טוב. פעם צירפתי בית ספר ברחובות ממעמד מוכש"ר לממ"ח, והמנהל חשש מאוד לעתידם של התלמידים שצריכים לצאת לישיבות. לא רק שהוא השקיע קצת פחות שעות בגמרא, אלא גם גורמים בציבור החרדי איימו שאם הם יעברו לממ"ח לא יקבלו את התלמידים לישיבות. עברה שנה אחת וכל תלמידי כיתה ח' נחטפו לכל ישיבה שהם רק רצו, וגם ראש הישיבה הכי חרדי הודה שלא היו לו תלמידים שהגיעו כל כך מוכנים ללמידה, עם אסטרטגיות למידה, הבנה ויכולת ניתוח כמו התלמידים ההם. הלימודים המלאים עזרו להם לשפר את הלמדנות. ככה ילד יכול לבחור אם להיות תלמיד חכם מעולה או להתקדם לאופק מקצועי. הרבה תלמידים גוררים רגליים בעולם הישיבות והופכים לנוער נושר רק משום שנוצרו פערים שכבר בלתי ניתנים לגישור. להשלים פער של בית ספר יסודי, זה לא דבר שקל לעשות".
