ציורים, פסלים, ממצאים ארכיאולוגיים והמגילות הגנוזות – מגוון מוצגים הוסרו מתערוכות מוזיאון ישראל בשל סכנות המלחמה. בסיור באולמות התצוגה ניסינו להבין כיצד היעדר היצירות על הקירות מתבטא בסיפור שמגוללים עובדי המוזיאון, ונזכרנו גם בימי פינוי הגלריות במלחמת העולם השנייה – ובזעם המר שהצלת האמנות הזאת עוררה בגדול משוררי האומה
במוזיאון ישראל, אם לא תשימו לב, תחמיצו את היעדרו של הפסל "נמרוד" מאת יצחק דנציגר. הפסל, שנוצר ב־1939 מאבן חול שהגיעה מפטרה שבירדן, הפך לסמלה של התנועה הכנענית באמנות הפלסטית הישראלית. "נמרוד" זכה למעמד קאנוני בישראל, ואמנים רבים ציטטו אותו ביצירותיהם. אבל לפני כחודש הוא נלקח ממקומו הקבוע אל מחסני המוזיאון, והותיר מאחוריו רק את הכן המוגבה שלו, ופתק נייר קטן: הוסר זמנית.
בראש הכן יש מגרעת בעלת צורה מופשטת התואמת את חתך הבסיס של "נמרוד". השקע שנועד לייצב אותו הוא העדות היחידה לכך שכאן עמד הפסל. "נמרוד עשוי מאבן חול נובית", הסבירה המדריכה מלי, עובדת המוזיאון, בתחילת הסיור "אמנות מודרנית – מפיזארו עד פיקאסו" בבוקר יום שני שעבר. לאחר חיסולו של אסמאעיל הנייה חששו במוזיאון שהאבן העדינה תיפגע אם ישראל תותקף בידי איראן, ולכן העבירו את נמרוד לאחסון במקום בטוח יותר.
הפסל ה"כנעני" אינו היצירה היחידה שהוסרה ממקומה במוזיאון ישראל בגלל האיום האיראני. עוד בראשית המלחמה גנזו אנשי המוזיאון את מגילות מדבר יהודה שהוצגו בהיכל הספר בתנאים אידיאליים מאחורי זגוגיות מגן. במקומן הציבו עותקי פקסימיליה. בראשית אוגוסט, בעקבות האיום ב"תגובה איראנית" לחיסול מנהיג חמאס, עברו אנשי המוזיאון ברחבי התערוכות המתחלפות והסירו יצירות אמנות ויודאיקה וממצאים ארכיאולוגיים נבחרים. בתצוגות הקבע, כולל בביתן האמנויות, הם ניקו לפעמים קירות שלמים.
מוזיאון ישראל אינו היחיד בעולם שנאלץ להתמודד עם סכנה בעת מלחמה. בעת מהומות האביב הערבי במצרים, ב־2011, התייצבו אזרחים להגן על המוזיאון בקהיר מפני המתפרעים שביקשו להיכנס אליו ולפגוע בממצאים הארכיאולוגיים שבו. רחוק יותר, באפגניסטן, הושמדו או הוברחו פריטים רבים מהמוזיאון בשנות המלחמה הארוכות. במהלך מלחמת קוריאה, בשנות החמישים, פונו 20 אלף מוצגים מהמוזיאון הלאומי בסיאול אל העיר הדרומית בוסאן, כדי להציל אותם מידי כוחות הצפון שכבשו את חצי האי. לאחר המלחמה וחלוקת קוריאה לשניים, הושבו הפריטים למוזיאון בשלום.
תקופת הפינויים הגדולה והמוכרת מכול הייתה מלחמת העולם השנייה. כמה מהמוזיאונים החשובים ביותר ברחבי אירופה התמודדו עם האיום באמצעות פינוי של רוב היצירות יקרות הערך והייחודיות ששכנו בהם. אחד הסיפורים הידועים הוא זה של מוזיאון הארמיטאז' בלנינגרד (היום סנט־פטרבורג). הארמיטאז' ולצידו ארמון החורף, משכנם של שליטי רוסיה במשך שנים, פתח את שעריו לאוהבי האמנות ב־1852, וכבר אז החזיק באחד מאוספי האמנות הגדולים והחשובים ביותר בעולם. בין השאר הוא הציג מגוון ייחודי של ציורי רמברנדט ואוסף אמנות איטלקית שאין כדוגמתו. לאחר המהפכה הקומוניסטית הבניינים הולאמו והפכו למוזיאון לאומי, ובשנות השלושים חלק מהיצירות נמכרו בידי הסובייטים במכירות פומביות, בין השאר לאמריקנים.
לאחר פלישת הנאצים לברית המועצות, לנינגרד הייתה נתונה תחת מצור הדוק. עוד לפני שהאויב סגר על העיר חולצו רבים ממוצגי המוזיאון בשתי רכבות פינוי אל סברדלוסק (היום יקטרינבורג), בשערי סיביר. מיולי 1941 ועד אוקטובר 1945 אירחה העיר את אוספי הארמיטאז'. המוזיאון הריק נפגע בהפגזות במהלך המלחמה כמה פעמים, אבל שרד ברובו ללא פגע. בנובמבר 1944 הוא הציג תערוכה ראשונה, ומיד לאחר שובם של המוצגים המפונים, בנובמבר 1945, נפתחו שעריו מחדש. אגב, ב־1995 הוצגו בו לראשונה ציורים שגנב הצבא האדום מידי הגרמנים לאחר תבוסתם – קלאסיקות שאיש לא ראה במשך חמישים שנה.
הכתבה המלאה תתפרסם מחר (ו') במוסף "דיוקן" של מקור ראשון
