נושא המשילות הפך בשנים האחרונות לאחד המרכזיים בסדר היום הציבורי. אזורים שונים בארץ התגלו ככאלה שהשמירה על החוק והסדר בהם רופפת במקרה הטוב, ולא קיימת במקרה הרע: תופעת דמי החסות המתרחבת, הנשק הבלתי חוקי, ההשתלטות של גורמי פשיעה על פעילות של רשויות ציבוריות, והפרות חוק מרובות במגזר הבדואי, ועוד.
ברשות מקרקעי ישראל פועלת יחידת אכיפה העוסקת בתחומים שמשיקים לכל אלה, מהזווית של סוגיית המקרקעין. אזרחים רבים פוגשים את רמ"י רק כשהם מבקשים לרשום דירה בטאבו, ואינם מכירים את חטיבת השמירה על הקרקע שפועלת במסגרתה.
מי שמנהלת את החטיבה בשלוש השנים האחרונות היא שירה תם. תפקידה המוגדר הוא לשמור על קרקעות המדינה, אבל היא רואה זאת במבט רחב יותר. "המפקחים שלי נכנסים למקומות שהמשטרה לא נכנסת אליהם, כדי לשמור על הסדר הציבורי ועל קרקעות הציבור", היא אומרת, ומזכירה "יישובים בדואיים כמו ביר־הדאג' או תראבין, ששוטרים לא מסתובבים בהם לבד. כשמפקח רמ"י נכנס ומחלק צווים זה גורם שלטון בעיניהם, הם מסתכלים עלינו כמו שוטרים. זה אומר להם שהשלטון נמצא שם, ושזה לא שטח הפקר".
פעילותה המרכזית של החטיבה היא פינוי פלישות. תם מציגה לי שורת נתונים שמצביעים על בעיה רחבה, בעיקר בשטחים הפתוחים, ובעיקר בדרום הארץ. לדבריה, "נושא האכיפה מרכזי מאוד ברשות מקרקעי ישראל. זה מגיע גם מהמנכ"ל, ינקי קוינט. היקף הפלישות הגדול ביותר הוא במגזר הבדואי בדרום, ושם גם רוב הפינויים שאנחנו עושים. בשנת 2023 היו יותר מאלף פינויים רק בדרום. בסריקה שעשינו גילינו שבתוך שנתיים היה גידול של 43% בהיקף הפלישות לקרקעות מדינה. היו יותר מעשרת אלפים גילויים חדשים בשטח. בשנה שעברה עשינו שם מבצע גדול, 'נץ הדרום', הורדתי את כל המפקחים של כל החטיבה מכל הארץ ליומיים בדרום, חילקנו 450 התראות וצווי הריסה ליותר מ־1,200 הפרות ופלישות".
זה מגיע להתנגשויות עם האוכלוסייה המקומית?
"בוודאי. לא מעט מפקחים שלי היו מאוימים ברמות גבוהות. כשמגיעים לפינוי יש התנגשויות, ולפעמים גם אלימות. היו מפקחים שהותקפו באבנים, הרבה מאוד קללות וגידופים. זרקו רימון על בית פרטי של מפקח, בכניסה לבית של מפקח אחר הונח נשק דמה. הרבה מהפלישות הן מגורמים עבריינים. רק אתמול ביצענו צו פינוי באום אל־פחם ונמצאה שם תחמושת לא חוקית, עשרות מחסניות של קלצ'ניקוב. בפינוי של מכולה מצאו אמל"ח לא חוקי. גם בזרזיר הרסנו בית מגורים אחרי עשרים שנה, ומצאו נשק לא חוקי בתוך ערימות חציר. הוצאתי את הטלפון מהבית שלי כי היו מתקשרים ומקללים בערבית, והבן שלי מאוד נבהל. אני מקבלת כל הזמן הודעות לנייד, אבל את רובן אני לא פותחת. זה לא תפקיד שהכי אוהבים אותך בו".
ואיך את מתמודדת עם זה?
"למדתי להתעלם, וגם הוצאתי רישיון לנשק".
לא להוריד את הרגל מהגז
שירה תם – תושבת חשמונאים, נשואה ואם לחמישה – היא האישה הראשונה בתפקיד הזה. "הוא מאפשר לי להיות שותפה בקביעת מדיניות, לקדם נושאים שחשובים לי. התחום של שמירה על קרקעות המדינה הוא צופה פני עתיד. מה שאנחנו עושים כאן זה לשמור על עתודות הקרקע גם בשביל הדורות הבאים. אם לא נשמור עליהן וניתן לכל אחד להשתלט על איזה שטח שהוא רוצה, בסוף לילדים ולנכדים שלנו לא יהיה איפה לגור. קרקע היא משאב מוגבל, שיש חשיבות לנהל אותו ולשמור עליו".
בשונה מתפקידך הקודם, בלשכה המשפטית של רשות מקרקעי ישראל, התפקיד הנוכחי כרוך בהרבה "שטח".
"זה עולם אחר לגמרי, תפקיד מקצועי ולא משפטי, וכן, עם הרבה שטח. אני נוסעת בכל הארץ, יום בשבוע אני במרחב הדרום. אני נוכחת בכל פינוי גדול. זה אומר לצאת בשתיים לפנות בוקר לזרזיר בצפון, או בחמש לפינויים בכפר־קאסם. זה גם תפקיד גברי מאוד. כל המפקחים הם גברים, יוצאי יחידות מובחרות. אבל יש יתרון להגעה שלי מהתחום המשפטי. מה שאנחנו עושים בחטיבה זה ליישם את החוק, וההיכרות שלי עם החוק עוזרת. חלק מהחוקים אני ניסחתי".
הכנסנו מערכת חדשה, מבוססת בינה מלאכותית, שסורקת צילומי אוויר. בפינוי שעשינו בצפון מישהו שאל אותי מי מהשכנים הלשין. אמרתי לו שאנחנו מצלמים הכול מלמעלה"
בעבר, כדי לגלות פלישה לשטחי מדינה, מפקחים נדרשו להסתובב בשטח כל הזמן. עכשיו הם מגייסים לטובתם את הטכנולוגיה. "הכנסנו מערכת חדשה, מבוססת בינה מלאכותית, שסורקת צילומי אוויר", מספרת תם. "אנחנו מצלמים את כל הארץ בתדירות משתנה, באמצעות רחפנים ומטוסים, ונעזרים גם צילומי לוויין. סורקים את הצילומים, המערכת משווה אותם לצילומים קודמים של השטח, ובאמצעות אלגוריתמים היא יודעת לאתר את סוגי ההפרות שאנחנו רוצים לדעת עליהן. היא יודעת לאתר מבנים, פחונים, אוהלים, גדרות, סוללות. הוספנו עכשיו אלגוריתם חדש, והיא יודעת לזהות כשמישהו רק מכשיר את הקרקע".
המערכת הזו, אומרת תם, הגדילה מאוד את פעולות האכיפה. "התחלנו לעבוד עם המערכת במאי 2022, ואפשר לראות שב־2023 מספר ההתראות וצווי ההריסה של פלישות חדשות עלה מאוד – מ־1,209 התראות וצווי הריסה בכל רחבי הארץ בשנת 2022, ל־1,972 בשנת 2023. לפני המערכת הזאת, מפקחים היו מסתובבים בשטח ומדווחים על מה שהם רואים, וכמובן יש הרבה דברים שלא רואים. היום אנחנו מרשתים את כל הארץ. בפינוי שעשינו בצפון מישהו שאל אותי מי מהשכנים הלשין עליו. אמרתי לו שאנחנו מצלמים הכול מלמעלה".
מה קורה כשאתם מזהים פלישה כזאת?
"יש לנו כלי מאוד יעיל שנקרא 'צו פינוי קרקע': אם אנחנו מזהים את ההפרה בפרק זמן של עד שלוש שנים ממועד הפלישה, אנחנו יכולים לתת צו הריסה בלי בית משפט. מי שקיבל צו כזה מחויב להרוס את הבנייה בתוך שלושים יום, ואם לא – אנחנו באים והורסים. אנחנו מכוונים למצוא פלישות בשלב הראשוני שלהם. אם נפספס ונגיע אחרי שלוש שנים, נצטרך להגיע לבית המשפט להליכים מאוד ארוכים; מגישים תביעה, ואז ערעורים – סאגה שלמה שיכולה להימשך גם חמש ושבע שנים. לכן אנחנו צריכים לאתר את הפלישות האלה כמה שיותר מוקדם. אפשר לראות שמספר הפינויים גדל באופן משמעותי מאוד. 2,500 פינויים ב־2023, לעומת אלפיים ב־2021".
חוץ מהפינוי עצמו, יש סנקציות אחרות שמופעלות על מי שעובר על החוק, קנס או עונשים אחרים?
"אין לנו קנסות, אבל אנחנו מגישים תביעות להשבת עלויות. אם המדינה ביצעה את ההריסה במקומך, אתה תשלם את העלויות. באל־עראקיב יש משפחה שפינינו יותר ממאה פעמים, וקיבלנו יותר ממיליון שקלים על עלויות הפינוי. אנחנו מנהלים גם תביעות קטנות יותר, של 15 או 30 אלף שקלים. יש גם תביעות נגד אנשים שיושבים הרבה שנים על קרקע מדינה, ואנחנו יכולים לתבוע על דמי שימוש. זה לוקח הרבה זמן, אבל אנחנו מנצחים בתביעות כאלה ואנשים יכולים לשלם עשרות ומאות אלפי שקלים. רבים מהפינויים מתרחשים היום באופן עצמאי. הפולשים מבינים שאנחנו רציניים ושאם הוצאנו צו אנחנו נבצע את הפינוי, אז הם כבר עושים את זה בעצמם וחוסכים את העלויות. יש לחץ גדול גם מהמשטרה, שאנחנו עובדים איתה באופן הדוק".
גם אחרי מערכת הגילוי שלכם, בפועל יש בשטח הרבה מאוד השתלטות על קרקעות.
"הורדנו את היקף הפלישות בעבודה אינטנסיבית. כשהתחלנו היו שש פלישות ביום, ובתוך שנה הצלחנו להוריד את זה ל־2.5. מלחמת חרבות ברזל קצת הסיגה אותנו אחורה. בשלושת החודשים הראשונים של המלחמה הייתה הקפאה של כל הליכי האכיפה. הדרום היה במלחמה, היו תקנות לשעת חירום. בחודשים שאחר כך ראינו שהייתה עלייה בפלישות. אי אפשר להוריד לשנייה את הרגל מהגז. אבל עם אכיפה קפדנית אפשר לייצר הרתעה ולהוריד את מספר הפלישות".
נראה שדרושה פה זה אסטרטגיה כוללת, שהיא עניין רחב יותר מהחטיבה שלכם ומרשות מקרקעי ישראל. ממשלת ישראל צריכה להגדיר מה הגישה העקרונית שלה לגבי המגזר הבדואי והנגב בכלל.
"יש אסטרטגיה שהממשלה התוותה, וגם לנו ברמ"י יש תוכנית אסטרטגית לגבי פיתוח הנגב ואיך אנחנו רואים אותו בחמישים השנים הקרובות. אנחנו מרכזים מאמצים באזורים שאנחנו שואפים לפתח. במבואות־ערד יש תוכנית להקים חמישה יישובים חדשים. בשכונת מזרח דימונה, שדימונה אמורה להתרחב אליה, יש מאות פלישות לשטחים שחייבים לפנות כדי לפתח את השטח. באזור רמת בקע אנחנו רוצים לקדם מתקנים סולאריים. פזורה בדואית ישבה בשטח מחצבת רותם, שהוא העתודה היחידה כמעט של המחצבות בארץ. הם השתלטו על השטח באופן לא חוקי, ולא היה אפשר להרחיב אותן. אנחנו פינינו את כולם".
תם ואנשיה משקיעים מאמץ רב באזור הנגב, אבל ממש לא רק שם. "יש פלישות והפרות בכל מקום בארץ. לאחרונה פינינו באור יהודה מבנה של צימר ובריכה שחסמו את הדרך לשכונה החדשה. בנתניה, על רצועת הנופש, ממש במרכז הארץ באזורי הביקוש. היה מישהו שפלש לשטח שנמצא בדיוק על הדרך ובנה שם אורוות סוסים. 5300 יחידות דיור התעכבו ולא היה אפשר לאכלס אותן. גם שם, אחרי הליכים משפטיים ארוכים פינינו אותו, ועכשיו השטח נמצא בפיתוח. בשכונת גוננים בירושלים, היו פלישות שאנשים פשוט הרחיבו את החצר שלהם לשטח שהוא מיועד למגרשי מגורים נוספים. 500 יחידות דיור חיכו לזה. בסוף בלי הפינוי של כל החצרות אי אפשר לקדם בנייה ופיתוח".
והרשות נתונה
בחזרה לנגב: תם מותחת ביקורת על התנהלותה של הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב. לדבריה, "יש לא מעט מקרים שבהם הקושי שלי הוא לא מול האוכלוסייה אלא מול רשות הבדואים, שהיא גוף ממשלתי. אני מוציאה צו פינוי, ובא אליי גורם מרשות הבדואים ואומר לי לא לבצע את הצו כדי שהוא יסדיר את הפלישה. יש הליכים משפטיים שבהם אני לא מתמודדת עם הפולש, אלא מול עמדה שרשות הבדואים הגישה בשמו. בית המשפט אומר: גוף ממשלתי אחד אומר דבר אחד, גוף אחר אומר משהו אחר".
למה שהם ירצו להסדיר פלישות לא חוקיות?
"רשות הבדואים אמונה על הליך ההסדרה בנגב, התפקיד שלה היא להסדיר. אבל הם לא מצליחים להסדיר את היישובים הוותיקים כי אין שם אינטרס. באופן רגיל, לבדואי אין סיבה ללכת להסדרה. אבל כשאנחנו מתחילים הליכי אכיפה נוצר אינטרס להסדיר, והם פונים לרכז של רשות הבדואים ומבקשים לחתום על הסכם ולרכוש את הקרקע, חלקם אפילו מקבלים אותה בחינם. יש פרק זמן שאנחנו מאפשרים את זה, במסגרת 'אכיפה תומכת הסדרה'. אבל החלטנו שמרגע שנכנסנו לשלב הביצוע, אין יותר הסכמים. הרבה פעמים מדובר בפלישה חדשה, לא באנשים שיושבים שם עשרות שנים. בן־אדם נכנס לקרקע, קיבל צו והמשיך לבנות – במקרה כזה אני לא מוכנה ללכת להסדרה. הוא הולך לבית המשפט, ורשות הבדואים מצטרפת לעמדה שלו. נוצר מצב אבסורדי – הפלישה נותנת לו עדיפות, חוטא יוצא נשכר. מכנסים ועדה מהר כדי להסדיר לו, שלא יהיה פינוי.
"היו הליכים משפטיים אחרי פלישה לשטח ציבורי, ופעלו להסדיר את זה כדי שהשטח יהפוך לפרטי. או מקומות שהייתה פלישה לשטח של מוסד ציבורי כמו בית ספר או גן ילדים, ורשות הבדואים פעלה לשנות את השטח שלא יהיה בו בית ספר אלא מגורים. זה להכשיר את השרץ ולפגוע בכל מאמצי האכיפה. אם אתה פולש לקרקע אז כל הרשויות רצות סביבך, ומעגלים פינות כדי להסדיר לך את הפלישה.
"היקף הפלישות בנגב הוא עצום. לא נצליח להתמודד עם התופעה אם לא נדע להגיד לאוכלוסייה שהשטחים הם לא הפקר ושמי שפולש לשטח, לא נסדיר לו. גם נפנה אותך, גם תשלם עלויות, וגם לא נקצה לך קרקע אחרת. המדינה צריכה לשדר שנגמר הסיפור, מי שלא עובד לפי הכללים מפסיד את כל האפשרויות".
בעיני תם, תפקידה של רשות הבדואים הוא "לדעת לטפל במי שמפונה. לדוגמה, היה צביר גדול של 350 מבנים, כמעט יישוב, שנבנה באופן לא חוקי על התוואי של כביש 6 דרום. זה לקח לנו כמה שנים בבתי משפט, אבל פינינו את כולם והרסנו את כל המבנים. וגם אחרי שפינינו היינו צריכים כל שבוע לשלוח לשם מפקחים ולפנות מחדש את האוהלים שהם הקימו. עכשיו העבודות על כביש 6 כבר התחילו שם, אז הם לא חוזרים. מה שאנחנו צריכים זה מישהו שייכנס ויטפל באוכלוסייה שאנחנו פינינו, אחרת הם פשוט פולשים לשטחים אחרים. מה שקורה היום זה שכל אחד מחליט להקים בית איפה שבא לו. יש גם לא מעט לחצים פוליטיים, אבל את הנושאים האלה אני מפנה למנכ"ל הרשות והוא עומד בפרץ.
"העבודה שאנחנו עושים היא לטובת הציבור כולו. גם במגזר הבדואי צריכים להבין שיש חוק וסדר במדינת ישראל. קודם תכנון ואחר כך בנייה, לא קודם בנייה ואחר כך תכנון והסדרה בדיעבד. זה משליך על הכול. כשיש דין ויש משטרה, אז יש גם פחות פשיעה. זה לא רק עבירות מקרקעין, זה מסר שמעבירים לאוכלוסייה: יש שלטון, יש משטרה, יש גופים מדינתיים. החוק חל על כולם".
מהרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב נמסר: "הרשות מובילה את משימת הסדרת התיישבות הבדואים בנגב באמצעות פיתוח בר קיימא, חיזוק הרשויות המקומיות וקידום מרחב חיים משותפים. הרשות פועלת מתוך ראייה רחבה של הסוגיה, בשיתוף פעולה עם משרדי הממשלה, הרשויות המקומיות הבדואיות וכלל הגורמים הרלוונטיים העוסקים בנושא, ובתוך כך גם גופי האכיפה. במקרים שבהם הרשות מזהה שפעולת הריסה נקודתית ביישוב עלולה לפגוע בתהליכים שנבנים במשך שנים, היא פועלת לפתור את הנושא בדרכים נוספות ובהתאם לחוק".
