תושבי גוש עציון ראו בשבוע שעבר התקדמות גדולה במאבקם נגד מיזם הבנייה הפלסטיני הגדול ב"שמורה ההסכמית" במדבר יהודה, כשנחשף בימים האחרונים שהרשות הפלסטינית היא העומדת מאחוריו. עד לאחרונה נמנעה הרשות הפלסטינית מלהודות שהיא אחראית להקמת המיזם האדיר במדבר, שנבנה יש מאין. אך בפוסט שפורסם בעמוד הפייסבוק הרשמי של הרשות הפלסטינית להתיישבות, קרקע ומים צוין כי מוחמד שראכה, ראש הרשות, חתם על הסכם רשמי שקשור לבנייה בשמורה.
לפי הפוסט, בשמורה מוקמת שכונה ששמה מלחה, הנחשבת לאזור כפרי באזור השיפוט של העיר בית־לחם. את הסמכות להסדיר את הקרקעות קיבל מוראד דדל, יושב ראש מועצת הכפר הבלתי חוקי ששוכן שם. מטרת ההסכם, נכתב בפוסט, היא לחזק את האזרחים ולשמר את אדמותיהם באזור שיש לו "חשיבות לאומית גדולה".
תושבי מזרח גוש עציון כבר רואים תקופה ארוכה כיצד נופי המדבר נהרסים מול עיניהם, וכיצד מבנים ענקיים צומחים במרחק של קילומטרים אחדים מבתיהם. הם רתמו את המועצה האזורית למאבקם, ויצאו בדרישה להפסקת העבודות. בתגובה לצעדים נגד ישראל בבתי הדין בהאג ולהכרה של מדינות אירופיות במדינה הפלסטיני אישר לפני כחודש וחצי הקבינט המדיני־ביטחוני אכיפה נגד הבנייה הבלתי חוקית, ונטל בחזרה לידי את הסמכות בשמורה, אחרי שניתנה במקור לפלסטינים. בעקבות כך פרסם לפני כמה שבועות מפקד פיקוד מרכז, אלוף אבי בלוט, צו המורה המאפשר לצה"ל לממש את ההחלטה.
לדברי המועצה האזורית, התוכנית הפלסטינית לבנייה באזור נועדה לממש תכלית אסטרטגית – לנתק את מדינת ישראל בחלקה המזרחי, וליצור חיבור ישיר בין רמאללה לירדן באמצעות יצירת רצף התיישבותי ערבי. נוסף על כך, העבודות הנרחבות באזור גורמות לפגיעה חמורה בטבע. ואכן, סיור באזור בשבוע שעבר עם ארגון רגבים גילה פגיעה אנושה בנוף, כולל ציד של בעלי החיים, ערמות של זבל ביתי ופסולת בנייה, וצלקות של עבודות פיתוח בשטח המדברי.
שמורת הטבע הגדולה, המתפרסת על רצועה במדבר יהודה מדרום לירושלים ועד הר חברון, היא חלק משטח B. משמעות הדבר היא שהאחריות האזרחית שם נתונה מכוח הסכמי אוסלו בידי הרשות הפלסטינית, ואילו הסמכות הביטחונית נמצאת בידי ישראל. במסגרת ההסכם הרשות התחייבה לא לבנות באזור בתים וכבישים חדשים, ולשמור על הטבע הייחודי של מדבר יהודה.
בדומה לסעיפים רבים אחרים בהסכמי אוסלו, גם אלה לא כובדו. הפלסטינים נגסו בשמורה, ובשנים האחרונות נערכות שם עבודות פיתוח ובנייה נרחבות. הרשות הפלסטינית מאפשרת שם זיהום על כל צורותיו: אתרי פסולת, משרפות פלסטיק, מחצבות והזרמת ביוב לנחלי המדבר. לפי מחקר שנעשה במועצה האזורית גוש עציון על העבודות בשמורה משנת 2008 ועד יולי 2023, בסך הכול נבנו בה 3,048 מבנים בלתי חוקיים. בשנים 2019־2023 לבדן נבנו שם 2,030 מתוך אותם מבנים.
מועצת גוש עציון כאמור מובילה את המאבק לאכיפת החוק בשמורה, ולדבריה הבנייה היא חלק מתוכנית סלאם פיאד להשתלטות בפועל על שטחי יהודה ושומרון, עד להקמתה בפועל של מדינה פלסטינית. ירון רוזנטל, ראש המועצה, קרא בשבוע שעבר אחרי פרסום חלקה של הרשות בבנייה כי "יצא המרצע מהשק. אנו מתריעים כבר הרבה זמן כי ההשתלטות על מדבר יהודה היא תוכנית אסטרטגית של הרשות הפלסטינית. כל הסימנים מעידים כי הרשות היא זו שעומדת מאחורי הבנייה הנרחבת, שמחריבה את מדבר יהודה ויוצרת איום טרור שימנע את השליטה בציר הטרור שבין ירדן למזרח מדינת ישראל".
רועי דרוקר, רכז יו"ש בתנועת רגבים: "ההישג בשמורה ההסכמית הוא אדיר – אחרי שלושה עשורים בהם הרש"פ לא כיבדה אף סעיף בהסכמי אוסלו והסכמי ואי, בפעם הראשונה מדינת ישראל משנה את ההסכמים, ומחזירה לידיה את סמכות האכיפה. שבועות ספורים לאחר ההחלטה אלוף הפיקוד כבר חתם על צווי אכיפה וכעת הדרך סלולה להצלת המדבר. בזכות שיתוף פעולה בין ועד התושבים, המועצה, רגבים, שדולת א"י בכנסת, השרים סמוטריץ' וסטרוק – נרשמה ההצלחה ההיסטורית הזו, ואנו מקווים לראות גם שינוי בשטח בקרוב".
חשיבות האספלט
סיור בשטח השמורה מגלה כי אין הר שהפלסטינים לא חצבו כחלק מעבודות הפיתוח של השכונה החדשה. לטענת רגבים, בשמורה נסללו קטעי כביש באורך של כעשרה קילומטרים – שלושה מהם מתחילת המלחמה. לדברי רכז השטח של התנועה, רועי דרוקר, המימון למיזם האדיר מגיע כנראה מ"גופים זרים", משום שהבנייה נעשית לפי אמות מידה מתקדמות ותקנים אירופיים. האספלט עבה, רוחב הכביש מתאים לשני נתיבי תנועה, ובצידי הכביש הוקמו תמיכות מבטון. באזורים הבנויים בולטים גגות סולריים, דודי מים ועוד. עם זאת, למעט פועלי בניין כמעט לא נראו שם תושבים, מלבד כמה רועי צאן.
יש משמעות לעובי הכבישים ולאיכותם: הרי בנייה באמצע המדבר אין משמעותה שזו התרחבות טבעית של כפר, כי אם תוכנית סדורה. הסלילה הנרחבת, שהחליפה שבילים צרים שהתאימו לחמורים או לרכבי שטח, מאפשרת להכניס כלים כבדים לשטח – ומשם הדרך קצרה לבנייה בקצב מזורז, בהתאם להוראות התוכנית.
נראה שגם את הבנייה מלווה חברת שיווק מרכזית. לצד מגרשים רבים נראים שלטי פרסום, ועליהם מספרי טלפון לבירורים נוספים. באחד הצמתים באזור הוצב קרוואן שיווק, בדומה לכל מיזם בנייה משמעותי בתחומי ישראל. שיחות שקיימו גורמים שונים עם חברות השיווק העלו כי עלותו של כל מגרש היא כ־20־30 אלף דינר, ללא התחייבות לרישום בטאבו – אך לצד הבהרה שהרשות הפלסטינית תסדיר בהמשך את הבעלות במקום.
נראה כי רבים מהרוכשים הם ערבים ישראלים תושבים מזרח ירושלים – רבים מהרכבים באזור נושאי לוחית רישוי צהובה – שיכולים להרשות לעצמם סכומים כאלה וקונים את המגרשים לצורכי תיירות ונופש. כך למשל, בחודשים האחרונים הוקם בשמורה מתחם נופש הכולל עשר בקתות וגם וילה מרכזית. בה בעת, יש במקום גם בתים רגילים, קטנים יותר.
"כבר שנים אנחנו עוקבים אחרי השמורה בדאגה", אומר רוזנטל, "בהתחלה רק איתרנו מחצבות, והמנהל האזרחי ביצע אכיפה. לאט־לאט מספר המחצבות ירד, ובמקומן התחילה בנייה של בתים. השיטה כאן פשוטה: פורסים תשתיות, מחלקים את השטח ליזמים ומשווקים את המגרשים".
"ככל שעוברות השנים, קצב הבנייה והיקפה גדלים. מדובר בסכנה אסטרטגית. יש הסכמה פוליטית רחבה לאורך כל שנות המדינה שבמזרח הארץ חייבים להיות כוחות ויישובים ישראליים, כדי לנתק בין ערביי יהודה ושומרון לירדן. הנחת העבודה הזו הובילה לתוכנית אלון בבקעה, למשל. הבנייה בשמורה ההסכמית יוצרת רצף ערבי מעיראק עד לירושלים. בנוסף, יש כאן גם סכנה טקטית לתושבי מזרח הגוש, כי העיר שמוקמת כאן נבנית במרחק של 1־4 קילומטרים מהיישובים. כולנו ראינו בעזה מה קורה כשיש עיר ערבית סמוכה ליישוב יהודי, ואיך הדבר הזה יכול להיגמר אם לא נעצור אותו בזמן".
חומת מגן לטבע
ההחלטה להתערב באופן יזום ורשמי בבנייה אזרחית לא חוקית בשטחי B היא תקדימית. מאז הסכמי אוסלו ישראל מתערבת רק בסכנות ביטחוניות באזורים האלו, ולמנהל האזרחי אין שם סמכויות אכיפה. רוזנטל מסביר שזו אינה הפרה של ההסכם, אלא דאגה לקיומו. "המדינה החליטה לאכוף את מה שהרשות לא אוכפת – כמו שלפני עשרים שנה הבינו שהרשות לא מטפלת בטרור ואפילו מפנה את הרובים אלינו, ולכן יצאו למבצע חומת מגן. אותו קו מחשבה בא לידי ביטוי ברמה האזרחית. זו חומת מגן של הטבע והבינוי".
הוא מדגיש כי "הנזק האקולוגי הוא אדיר. במשך שנים הייתה הפקרות מוחלטת, ללא התחשבות בסביבה ובנחלים. רק באזורים יהודיים הטבע נשמר. ארגוני סביבה מסכימים איתנו שזה תהליך עצוב ולא הפיך, ושיש לטפל בנושא בהקדם".
עם האצת הבנייה הבינו בגוש עציון שיש להגביר את המאבק הציבורי, ולרתום אליו את נבחרי ציבור ומקבלי החלטות. "לא מעט חברי כנסת ושרים הגיעו לשמורה", מספר רוזנטל, "ח"כ יולי אדלשטיין, יושב ראש ועדת חוץ וביטחון, קיים עוד ועוד פגישות בוועדה, שהביאו את הגורמים הרלוונטיים להבין עד כמה המצב חמור. בהמשך השר בצלאל סמוטריץ' הביא את ההחלטה לאישור הקבינט, והשר יואב גלנט והשרה אורית סטרוק נרתמו גם הם למהלך. אחרי ההחלטה המדינית של הקבינט חיכינו לצו אלוף שיעביר אותה לביצוע בשטח".
מה צפוי בהמשך?
"עוד ארוכה הדרך, אבל התקדמנו צעדים משמעותיים. צריך הרבה אורך רוח, כמו שמטפסים על הר – עוד טרסה, עוד מדרגה ועוד עיקול. עכשיו צריך קודם לעצור את הדימום – לחרוץ כבישים, להחרים כלים ולהרוס בתים. ככה המוטיבציה שלהם להמשיך תרד, כי אף אחד לא רוצה לקנות בית שיהרסו.
"במקביל למניעת ההרס של השמורה ההסכמית, המחויבות שלנו היא להחזיר את המדבר לגדלותו: לפתח שמורות טבע, חאנים, מסלולי טיול. אנחנו מבינים שאין ריק בשטח. אם לא נהיה שם, הם יחזרו להשתלט על האזור. זה אתגר גדול שאנחנו עובדים עליו, וכבר יש לנו תוכניות לשם כך".
