כמו רוב האירועים בשנה החולפת, גם פסטיבל ישראל המפורסם, שמתקיים כבר שנים רבות, משנה כיוון ומדרים אל יישובי העוטף, שם הוא יתקיים בתאריכים 10 – 27 לספטמבר.
"היה לנו ברור שהשנה, הפסטיבל לא יכול להישאר, כהרגלו, רק בירושלים", מסבירים המנהלים האומנותיים של הפסטיבל, מיכל ועקאנין ואיתי מאוטנר, "במהלך החודשים האחרונים עבדנו עם יוצרות, מפיקים, מנהלי תרבות ותושבים מקהילות הדרום ועם אמנים ישראלים ידועים ומוכרים כדי ליצור תוכנית אמנותית הנובעת ממה שקרה ועדיין קורה באזור המדמם. זוהי פעימת הלב הסדוק שלנו, הרצון שלנו לברוא כאן מציאות אחרת. טובה, מיטיבה, עם ועבור כל מי שנמצא כאן".
מאז 1961 הפסטיבל מציג לראווה את מיטב האומנות הישראלית, בכל התחומים. מוזיקה, אומנות, תיאטרון ובשנים האחרונות אפילו פודקאסטים. גם השנה יופיעו בו אומני ישראל מכל קצוות הקשת, כולל אמנים ותיקים כמו גלי עטרי, דני בסן, אביתר בנאי ועוד, וגם כישרונות צעירים שהציבור הישראלי עוד עתיד להכיר כמו יערה כהן, אגם ג'רמי ועוד.
השנה, לצד מטרתו לפתח את התרבות הישראלית, הפסטיבל יבקש להשתמש בכוחה של האומנות עבור ריפוי הפצע הישראלי המדמם. כחלק מזה, ישתתפו בפסטיבל גם השחקנים והיוצרים של "תיאטרון עוטף הנגב", בחלקם ניצולים ומפונים – בהפקה שנולדה מתוך אותה שבת קשה. נוסף אליהם, יתקיים מיצג סאונד משאריות של טילים ונפלים שנותרו ביישובים היפים שהפכו לזירת קרב, מחזה של רועי יוסף בעקבות שירות מילואים מטלטל כמזהה קורבנות הטבח ויצירת המחול "7 בום" שמפגישה את התנועה עם המקום בו נשמטה הקרקע.
בירושלים, הקהל יוכל ליהנות ממופע שיתקיים בין ה-26 ל-27 בספטמבר מהשעה 17:00 ועד ל 16:00 ביום המחרת. במופע ישתתפו מוזיקאים, שחקנים, רקדנים, אנשי מילה ועוד, שיופיעו במשך יממה רצופה ללא הפרדה מהקהל ויערכו מפגש שיתכתב עם אותו היום ששינה את המציאות הישראלית מהקצה אל הקצה. בין משתתפי המופע: שלומי שבן, נוגה פרידמן, דאנה איבגי, אביתר בנאי , דנה מודן ועוד.
"נפלנו. נחבלנו בגופנו, בנפשנו, במקום הכי עמוק ורגיש שיש. אנחנו טובעים, מתחפרים, נעלמים", מסכם מנהל הפסטיבל איל שר, "אנחנו זקוקים לסולמות חדשים שיסייעו לנו לצאת. סולמות של ערכים, של מילים, של מעשים שיגביהו את המבט ואת האמונה. אנחנו יוצרים את הפסטיבל הזה כחלק מאותו סולם. אנחנו מבקשים לחלום את המציאות הבאה שניצור. אנחנו משתוקקות לדמיין משהו אחר. לדמיין ולברוא אותו. להפוך את הבלתי מוחשי לנוכח.
"זה בדיוק מה שאמנות מבקשת לעשות – לברוא עולמות, ליצור תפיסות חדשות. להצית אפשרויות. ובתוך כל זה, הפסטיבל מחזיק בתוכו את הזיכרון של המים שמילאו פעם את הבור ואת הרצון להיות מעיין נובע ממנו ינבעו מים חדשים. חיים".
