כבר יותר מ-50 ימים נמצאת חטיבת אלכסנדרוני במרכז רצועת עזה, מאבטחת את הפעילות במסדרון נצרים ותוקפת דרומית וצפונית אליו, במטרה להרחיב את האזור המטוהר ממחבלים. בית מפקד החטיבה נמצא בלב שכונת ג'וּחוֹר א-דִּיכּ, דרומית למסדרון, שפירושה הוא "מחילת התרנגול".
המח"ט, אל"מ גיל ורנר מקבל את פנינו בלב המִגנן, מוביל אותנו לקצה סוללת עפר, מסביר על האזור וסוקר את הפעולות שביצעה החטיבה בחודש וחצי האחרונים מצפון למסדרון – בזייתון, צברא, שייח' עג'לין ורימאל. "זה המבצע המשמעותי הראשון שאנחנו עושים כחטיבה דרומית למסדרון, למחנות המרכז", הוא אומר כשאנחנו מתצפתים מערבה. סגנו, סא"ל אביה בן-אלחנן, מבקש מאיתנו לרדת מעט כדי לא להיות חשופים.
לדבריו ורנר, צה"ל לא עוד לא פעל בנוסיראת, למעט "מבצע ארנון" שהתקיים שם לפני חודשיים, ובמסגרתו שוחררו ארבעה חטופים: "זה גדוד חמאס שתמרנו אצלו הכי פחות בעזה. חטיבת כפיר, וגם אוגדה 36 בתחילת המלחמה, היו בפאתי במחנה הפליטים אל בורייג' שמדרום לנו, אבל ללב מחנה הפליטים צה"ל עוד לא הגיע. יש עוד מקומות שצה"ל לא פעל בהם שהם לא נחשבים למחסות הומניטריים, והאזורים האלה נפגעו מארטילריה, צליפה וירי מהאוויר, וכל יום אנחנו פוגעים בהם בטנקים וכטב"מים, וכרגע אנחנו מטהרים את כל השטח שדרומית אלינו", הוא אומר ומספר על מנהרות שאותרו באזור בימים האחרונים, כולל מנהרה ארוכה שחוצה את נחל עזה מצפון ועד לאזור הדרומי באל בורייג', זאת במטרה לחבר בין מחנות המרכז לעיר עזה. "צה"ל מצא כאן לא מעט מנהרות, וזו אחת שלא מצאנו עד עכשיו. כשהתחלנו לפעול כאן, מחבל יצא מאחד הפירים, תלה מטען על אחד העצים, הלוחמים זיהו וניטרלו אותו וככה הבנו איפה הפיר, אבל לא התחככנו בשום אויב שהאט אותנו".
שלושה לוחמים איבדה חטיבת אלכסנדרוני מאז החלה המלחמה, שלושתם מגדוד 9203; רס"ל עומר בלווה הי"ד נפל ב-20 באוקטובר מפגיעת נ"ט בצפון הארץ, ולפני חודש נפלו רס"ל סעדיה דרעי ורס"ל עומר סמדג'ה הי"ד מפגיעת פצמ"ר במסדרון נצרים. "זה קרה בסוף מבצע שעשינו בזייתון ונמשך עשרה ימים. הרגנו מחבלים, פגענו במנהרות והרחבנו את מרחב האבטחה של המסדרון. ביום האחרון ניסינו להתחבר לאחת המנהרות, אז הכוח בפיקוד הסמ"פ הגיע לשם ובנה מגנן כדי לאבטח את כוח ההנדסה שחפר שם. פתאום ירו עליהם פצמ"ר מלב העיר עזה. ירי מדויק שפגע בדיוק באמצע המגנן בסמוך אליהם. שניהם נהרגו במקום. אחרי שפינינו את הפצועים הגבנו למקום ממנו המחבלים ירו – נפלנו על המרחב הזה הכי חזק שאפשר, פירקנו את השטח. המשימה הייתה מאוד חשובה כי מדובר במנהרת תקיפה שהמשיכה לכיוון שטח ישראל. פגענו בחלקים ממנה אבל חמאס יוכל לשקם אותה אם הוא יחזור לכאן. זאת הייתה הפעם הראשונה שיש לנו כאן הרוגים, אבל ההיערכות של הלוחמים הייתה טובה וסייעה לנו להמשיך", אומר המח"ט.
הוא מדגיש כי "הנוכחות שלנו במסדרון מכאיבה להם מאוד. אנחנו שומעים את זה במודיעין. אנחנו לא רוצים להיות 'נטל' ולכן שומרים על דינמיות, התקפיות ומרחיבים את אזור האבטחה. אם היינו סטטיים ונשארים כל הזמן בהגנה במקום, אז היינו הופכים לנטל. ארבעה ימים בלבד אחרי שנכנסנו לרצועה, כבר יצאנו להתקפה על זייתון, משם לצברא, ואז התקפה אוגדתית על שייח' עג'לין ורימאל ועכשיו לאל בורייג'. זאת השיטה הנכונה והדרך להביא הישגים. אם רוצים לפגוע באויב צריך לתמרן ולגרום לו לעשות טעויות".
לדברי ורנר עדיין נותרו לחמאס באזור מערכות של פיקוד ושליטה – פו"ש: "אבל הוא חלש. זה לא המג"ד והסמג"ד שהתחילו את המלחמה. עכשיו זה מישהו שהיה מ"פ ושודרג מהר. כשמחבלי חמאס נערכים להגנה אני מזהה אותם בכל פעולה שלהם – הוצאת תחמושת מהמחסנים, הצבת עמדות תצפית, ירי נ"טים, אנחנו מזהים ותוקפים אותם מיד מבלי להיכנס לכפר. יש למידה של שני הצדדים, ואנחנו משתדלים להיות כמה צעדים לפניהם. זה מתבטא במספר המחבלים והתשתיות שפגענו בהם", אומר המח"ט ומציין כי החטיבה חיסלה לפחות 200 מחבלים: כ-20 בקרבות פנים אל פנים והיתר בירי ארטילריה, אוויר, טנקים ועוד. "לא נאדיר את ההישג – חלק גדול מהמחבלים הם השוליים. חמאס נלחם בשיטת גרילה, והוא שולח קדימה את החלשים שבהם יחסית ולא את ה"כבדים". ביומיים האחרונים השמדנו תצפיות וחוליות נ"ט, וזה משמעותי. הם נמנעים מחיכוך, ולכן מנסים לפעול נגדנו מרחוק עם תמ"ס, ירי נ"ט וצלפים. להערכתנו המפקדות שלהם באזור ההומניטרי בתוך האוכלוסייה". הוא פותח מפה ומראה לנו איפה הכוחות של החטיבה פרוסים, היכן עיקר ההתנגדות של המחבלים ומה המטרות והיעדים הקרובים.
"אנחנו מקיפים אותם. הם עושים טעויות. ומהרגע שאנחנו הגענו לאל בורייג' הרגנו שם יותר מחבלים ממה שעשו כל המלחמה. טיהור המרחב זה משהו שלוקח זמן", אומר ורנר, ואביה הסמח"ט מוסיף: "הנ"ט שהם ירו קודם, זה בגלל שהם חשבו שאנחנו נכנסים. הם חוששים מזה".
מה יקרה אם יגידו לכם לצאת מהמסדרון?
"הצבא יידע למצוא את הדרך. אם זה מה שנדרש – נמצא את הפתרונות לפגוע בחמאס גם מחוץ למסדרון, אבל אין ספק שהנוכחות שלנו פה מקלה עלינו את הפגיעה בו. כיבוש השטח הוא הדבר המשמעותי". לדבריו, "התשתיות שלנו כאן די ארעיות. יש שני מקומות יותר מסודרים, אבל תוך יום אפשר לקפל אותם על מובילים".
מעבר לרצון שלא לפגוע באוכלוסייה פלסטינית בלתי מעורבת, יש גם הגבלות שנובעות ממודיעין שמגיע על סוגיית השו"ן – שבויים ונעדרים. "זה מגביל את צורת הפעולה שלנו. אנחנו לא יכולים לירות לאזורים שנחשדים ככאלה שיש בהם חטופים. כמובן שהמטרה היא להשיב את החטופים, אבל כיוון שאנחנו מבינים בצורה די טובה את המרחבים ויודעים לאפיין אותם, אז גם יודעים לפעול בהתאם. התכניות שלנו בנויות בצורה כזאת שהשבויים לא ייפגעו", אומר המח"ט. שעות לאחר מכן יודיע דובר צה"ל כי יגב בוכשטב ואלכס דנציג נהרגו לפני מספר חודשים בשבי חמאס, לא ברור אם נרצחו על ידי המחבלים או נפגעו מהפצצת צה"ל בחאן יונס, אתמול חילצו כוחות אוגדה 98 חמש גופות חטופים במבצע מיוחד בחאן יונס.
איך מתמודדים עם השחיקה של לוחמי המילואים?
"אנחנו עוסקים בזה. חודש אחרי שהתחלנו את הקו בצפון, זיהינו את זה והקמנו פרויקט שעוטף את החיילים מכל כיוון אפשרי", אומר הסמח"ט סא"ל בן-אלחנן ומספר על המיזם שהקים ונקרא "שיח עד השיח", שמעבר לעזרה עם ענייני בירוקרטיה בכל הקשור לקרן הסיוע למילואימניקים; הם נמצאים בקשר רצוף עם המשפחות, שולחים ברכה ושי לכל ילד ובת זוג שמציינים יום הולדת, מעניקים ייעוץ עסקי לעצמאים, ייעוץ זוגי ומשפחתי וגם משפטי לחיילים שנתקלו בבעיות עם חוזה השכירות.
"בנוסף, כשסיימנו את הקו בצפון אחרי חמישה חודשים, הקמנו צוות 'היום שאחרי' שתפקידו הוא לדבר עם החיילים ולהבין מה הקשיים שהם נתקלו בהם עם החזרה לאזרחות, מעסקים שקרסו ועד משפחות שנתקלו בקשיים. הקמנו קבוצה לליווי עסקים, וקיימנו יום מרוכז עם אנשי עסקים אזרחיים שהעניקו ייעוץ ותמיכה. הקמנו חמ"ל משפחות עם חיילים, קצינים ומתנדבים, בעזרתו אנחנו מגיעים לכל אחד ואחת – כולל העברת דירה למשפחות מילואימניקים", הוא אומר ומדגיש שבזכות זה, ולמרות ההקפצה הרשלנית של הלוחמים בהתראה של ימים ספורים בצו 8, ובהקדמה של יותר מחודשיים ממה שתוכנן מראש, יש להם אחוזי התייצבות גבוהים מאוד. זאת בניגוד לחטיבות מילואים אחרות. "יש לנו פלוגות עם 99 אחוזי התייצבות. החטיבה יודעת לומר לחיילים שיש להם קשיים בעסק או בבית ובמקרים אחרים לא היו מגיעים. בזכות הפרויקט הזה, הלוחמים מגיעים בקלות גדולה יותר. אנחנו נכונים לשרת, אבל המח"ט ושדרת הפיקוד מבינים שהאדם במרכז ואז נלחמים שדברים כאלה (ההקפצה למילואים בצו 8, י"א), לא יקרו".
"אני משוחח עם הלוחמים כל יום", מספר המח"ט ורנר, "אנשים מתלוננים, קשה להם מאוד, הם מביעים את הקשיים האדירים שהם חווים ועל אף הכל הם נשארים. אני אומר ללוחמים, שכל מי שבתוך עזה זכותו להתלונן ולקלל, כי הם פה ולוקחים את האלונקה על הכתף. זאת זכותם ואני רוצה שהם יביעו את הדברים, בטח אם זה מה שעוזר להם להמשיך ולהיות כאן. אנחנו בקרב על הרוח, הניצחון ייקבע לא לפי יותר פגז או פחות, אלא מי יוכל להתמיד יותר. היינו חמישה חודשים בצפון, חזרנו לחודשיים בבית, ואז הקפצת פתע לפה, עם התייצבות גבוהה, לחימה עזה ורוח. קשה – אבל נלחמים".
"הרבה אומרים שאנשי המילואים הפתיעו. אני לא בתחושות האלה, ידעתי למה החטיבה שלי מסוגלת. אני מכיר את החטיבה שלי, ואת האנשים, הם הוכיחו את הרוח ואת מה שחשבתי, לכן לא נפלתי מהכיסא. כשיש מסגרת כזאת, אפשר לתפקד כמעט בלי הפסקה. במלחמה נפרדנו משלושה חיילים יקרים ואהובים, לוחמים מעולים – בלווה, דרעי וסמדג'ה. למשפחות שלהם הייתי רוצה לומר שהם לא מתו לשווא, אנחנו פה איתם ועם הערכים שלהם, ממשיכים את הלחימה עד הניצחון, ואנחנו ממשיכים בכל הכוח קדימה. זה מה שהמשפחות רוצות, וזה מה שעושים.
"אנחנו ממשיכים לקחת להם תת קרקע, תצפיות, מפקדים ומחבלים, ולא נמצאים מאחורה במסדרון בהגנה. בין היתר זה כדי לוודא שהשלושה לא מתו לשווא. למרות השחיקה והקושי, אנחנו בהתקפה. אנחנו עומדים לפני המבצע החטיבתי הרביעי. אין הגנה טובה יותר מהתקפה, מי שרוצה לנצח – צריך לתקוף".
