ראש הממשלה בנימין נתניהו צפוי להמריא הבוקר (ב') בשעה 9:00 לוושינגטון, לנסיעה המדינית הראשונה מאז הטבח שביצע ארגון הטרור חמאס ב-7 באוקטובר, והמלחמה שנכפתה מאז על ישראל.
מחר, יום שלישי, צפוי נתניהו להיפגש עם הנשיא ביידן, ולאחר מכן עם סגנית הנשיא קמלה האריס, שבה תומך ביידן – שהודיע אתמול על פרישתו מהמרוץ לנשיאות – כמחליפתו בתפקיד. ביום רביעי ינאם נתניהו בפני שני בתי הנבחרים של ארה"ב. טרם ידוע האם נתניהו ייפגש עם הנשיא לשעבר והמתמודד לנשיאות דונלד טראמפ. טראמפ אינו שוהה בוושינגטון, ואם תיקבע פגישה בין השניים, צפוי ככל הנראה נתניהו לטוס לשם כך לניו-יורק או ניו-ג'רזי.
נתניהו מגיע לארצות הברית ברגע פוליטי משמעותי, רגע לאחר הודעתו הדרמטית של ביידן אמש על פרישה מהמרוץ – שמעידה בין היתר על עומק הלחצים שהופלו במפלגה הדמוקרטית כדי לגרום לו לוותר על המועמדות, שהוא עצמו לא חפץ לוותר עליה.
בכל הנוגע ליחס אל ישראל, נתפסה האריס בחודשים האחרונים כמי שמביעה עמדות קשוחות יותר מאשר ביידן. היא מתחה ביקורת כנגד ישראל על רעב קשה ששורר לכאורה ברצועת עזה, אמרה באחד מנאומיה כי נדרשת הפסקת אש באופן מיידי, עוד לפני שבכירים אחרים התבטאו כך, וגם כי יש להבדיל בין העם בישראל לממשלתו.
אולם במבחן המציאות, גם ביידן – לאחר נאומי התמיכה המרגשים בתחילת הדרך, מייד לאחר הטבח המחריד של חמאס – הפעיל על ישראל לחץ בנקודות קריטיות שגרמו לכל הפחות להתארכות הלחימה. כך, בין היתר, נדחתה הכניסה הצבאית הנדרשת לרפיח, וייתכן כי הלחץ על ישראל להפחית עוצמה צבאית ולאפשר הכנסת כמות עצומה של סיוע שחלק ניכר ממנו נפל בידי חמאס, גם דחה הסכם שיכול היה להשיב את החטופים.
מעבר לכך, אין לשלול כי הכתף הקרה שהפנה ביידן לנתניהו בשנה הקודמת לטבח, זו שהתבססה על טיעון ריק ממשמעות של דאגה מהשינויים המשפטיים בישראל, הביאה להבנה איראנית שמדובר בזמן מתאים להתקפה על ישראל.
בבסיסו, ביידן, שכבר זכה לכינוי "הנשיא הציוני האחרון", חש חיבה אמתית לישראל. את סיפור המפגש שלו עם ראש הממשלה המנוחה גולדה מאיר, נדמה כי אין כבר ילד שלא מכיר. אולם את המשפטים שלו על כך שאם לא הייתה ישראל צריך היה להמציא אותה, ועל כך שישראל בטוחה חיונית לביטחונו של כל יהודי בעולם, כנראה שכבר נדיר יהיה לשמוע מנשיאים אמריקניים, ודאי דמוקרטים. להאריס אין בסיס ערכי כזה.
אולם יותר מאשר עמדותיה של האריס, עוצמת הלחצים שהביאה את ביידן לעזוב היא הדבר העיקרי שיש לקחת בחשבון, והלחצים הללו ילוו גם את האריס וביתר שאת. הגישה הדמוקרטית ביחסי חוץ, לפיה ניתן לפתור כל סכסוך בגישה דיפלומטית, הביאה את העולם לאחד המצבים המסוכנים ביותר מאז מלחמת העולם השנייה. באירופה מתנהלת מלחמה נפיצה, המזרח התיכון בוער, וסין מתחממת על הקווים. האריס, אם תהיה נשיאה, נחשבת כחלשה – ולישראל וגם לשלום ולביטחון העולמיים, אלו אינן בשורות טובות.
