כשרעות בן־חיים נשאלת אם הסנקציות שהוטלו עליה בשבוע שעבר בידי ארה"ב, והשבוע בידי האיחוד האירופי, גורמות לה חרטה מסוימת, היא מניעה את ראשה בשלילה. "הייתי עושה את הכול מחדש", היא אומרת בלי להסס.
"מהר מאוד הבנתי שעם כל הכבוד לנו, כדי להמשיך את זה לאורך זמן צריך יותר אנשים. יומיים אחר כך הגענו תשעה אנשים, שליש מהם בני משפחות של חטופים. בפעם הבאה כבר היינו כמה עשרות, ובסוף אותה חסימה התאגדנו ומצאנו עוד אנשים מקצוות שונים בארץ, מנעד של אנשים שאיתם התחלנו והובלנו את צו 9. היה חשוב לנו שזה יהיה כמה שיותר חוצה מגזרים ודעות".
עם הזמן ובעזרת מתנדבים מתחום הפרסום, הפעילות קיבלה את השם צו 9, וגם סלוגן: "שום סיוע לא יעבור עד שאחרון החטופים יחזור". אתר האינטרנט של צו 9 מסביר: "האספקה שמגיעה לעזה מתחזקת את החמאס, נותנת לו אורך נשימה וחיות עם כוח ויכולת להמשיך לפגוע בנו ולהחזיק את החטופים. בשירות העם אנחנו מגיעים למעברי הגבול לעצור את המשאיות. למען החיילים, לשחרור החטופים".
"אנחנו עצמנו כוחות הביטחון"
התחלתם עם מגוון אנושי. זה נמשך ככה לכל אורך הדרך?
"זה מורכב. עשינו פעילות ביום הבחירות המקומיות והגיעו כאלף איש, רובם עם כיפות סרוגות ומטפחות. אבל בגדול גם בהנהגה של צו 9 וגם באנשים שבאו לשטח – תמיד ראינו מגוון יפהפה. אנחנו היום כמה עשרות פעילים מרכזיים, ויכולה לומר שעם רובם אני בכלל לא מסכימה פוליטית. אפילו בגרעין הראשוני, שיש בו גם משפחות חטופים, אם יוצאים מגבולות מה שצו 9 מתעסק בו – אין לנו לכידות בדעות".
צפית שזה יתפוס חלק משמעותי כל כך מהחיים שלך?
"בשום צורה לא. הופתעתי גם מכמה התאוצה של זה הייתה מטורפת. הצלחנו להעלות לתודעה הציבורית את עניין הסיוע, וזו הייתה המטרה שלנו. להגביר מודעות ציבורית כדי שזה לא יישאר מתחת לרדאר. כשהתחלנו לפעול הגדילו את הסיוע שוב ושוב ושוב, וזה קרה בשקט, בלי שהציבור ממש ידע או יבין. בהמשך זה עלה לכותרות".
הגיעו אלייך פניות מדרג מדיני שאומרות תפסיקו, או אולי דווקא תמשיכו?
"לא באופן רשמי. דיברנו על הנושא עם כולם, ומצאנו שיש קונצנזוס חוצה מפלגות סביב זה שהסיוע לא צריך להגיע לחמאס, שאסור שהוא יחזק את שלטון חמאס ברצועה. איך פותרים את העניין הזה? שם כבר יש עמדות שונות. כל חבר כנסת שהגענו אליו טען אחרת לגבי מה צריך לעשות הלאה, אבל יש תמימות דעים שהמציאות היום מסכנת אותנו".
מלבד היותה אימא ומנהלת של עסק לטיולי אופניים, היא גם גננת במקצועה. השנה יצאה מראש לחל"ת. "אני לומדת לתואר שני בעבודה סוציאלית. ידעתי שאני מתחילה לימודים ושיש לידה צפויה, אז מראש לקחתי שנת חופש. בדיעבד זה יצא טוב, כי כשהתחילו המלחמה והמילואים הבנתי שהבית שלי צריך אותי בצורה מוחלטת, ואני לא יכולה להיות עכשיו עוגן יציב גם עבור ילדים בגן".
היו במהלך החסימות אירועים שדעתך הייתה פחות נוחה מהם?
"כן. קודם כול, לאורך כל התקופה פעלו ארגונים שונים סביב הנושא. כשהיינו מגיעים לכרם־שלום, אפילו עוד לפני שיצאנו לכבישים, ועוד לפני שהחלו להגיע שיירות מירדן והיו שיירות רק ממצרים, היו מדי פעם חילוקי דעות. למשל, היו חבר'ה שבאו לכרם־שלום וגינו את השוטרים במקום, את החיילים. מבחינתנו זה היה קו אדום. אנחנו באנו בפעולה שנועדה להגן על כוחות הביטחון. אנחנו עצמנו כוחות הביטחון – כולנו משרתי מילואים או משפחות של. לא ייתכן שנגנה את מי שממלא את הפקודה הזו. עד כמה שמסריח למלא אותה, הוא עושה את מה שמוטל עליו. אז התנגדנו לפעילות הזו. אני זוכרת את עצמי באחת הפעמים עומדת וכורזת: 'חבר'ה, החסימה מטעם צו 9 נגמרה, אנחנו הולכים. מי שנשאר כאן זה על דעת עצמו, הדברים האלה לא שלנו'. כשזה הגיע לפגיעה, לאלימות מכל סוג, דאגנו שיהיה הכי ברור לכולם שאלו דברים שלא עולים בקנה אחד עם ערכי התנועה".
ביום הזיכרון לחללי צה"ל נחסמו עשרות משאיות ציוד לעזה במעבר תרקומיא, סמוך לחברון. במהלך החסימה האירוע הסלים: חלק מהנוכחים השליכו את הציוד מהמשאיות, ובהמשך אחת מהן אף הוצתה. האירוע גרר גל של גינויים, כולל מפי דוברו של היועץ לביטחון לאומי בארה"ב, ומצד שר החוץ הבריטי לשעבר.
"מה שקרה שם זה שתוך כדי החסימה כבר הייתה פריקה מסיבית של הציוד, דיבורים נגד הנהגים והחיילים במקום, דברים שכבר בחסימה עצמה גרמו לנו לומר שאנחנו עוצרים אותה", משחזרת בן־חיים. "הציוד והמשאיות נשארו שם, ואחרי כמה שעות באו חבר'ה אחרים ועשו שם מה שעשו, וכעבור כמה שעות גם שרפו את המשאית. אלו אירועים שאנחנו מבינים למה נקשרו לשם שלנו, אבל מי שבאמת רוצה להבין יודע שזה בדיוק ההפך מהמטרות והמעשים שלנו". מאז, הם גם עצרו את פעילות החסימות.
"מיום הזיכרון לא חזרנו לחסום. רצינו לדעת שאנחנו מבדלים את עצמנו, שברור לכולם מה הגבולות שלנו. זה היה הדבר הראשוני. כשהצטרפו הסנקציות גם לא רצינו לסכן אף אחד משפטית, להיכנס לקלחת שאנחנו נמצאים בה. אנחנו רוצים לחזור לפעילות במרחב הציבורי נגד הסיוע שמגיע לידי חמאס. גם ליום שאחרי – כשייכנסו באופן מסיבי חומרי בניין לשיקום הרצועה, אנחנו נצטרך להיות שם כדי להבהיר, לוודא שזה לא מגיע למנהרות, לוודא שזה נשלט. כבר היום נכנס דלק בתואנה של שימוש למערכות טיהור מים. הוא לא הולך למערכות טיהור מים, אין מי שיוודא שזה מגיע לשם, אז ברור לכולנו לאן זה מגיע. איך בדיוק נפעל מעבר לפעולות ההסברתיות, הדיפלומטיות והפרלמנטריות שאנחנו עושים היום? אנחנו עוד לא יודעים. לא רוצים לסכן אנשים אחרים, אבל גם לא מוכנים לעצור".
אז בעצם הסנקציות הגיעו אחרי חודשיים שבהם אתם כבר לא יוצאים לחסימות?
"ממש ככה. הסנקציות הגיעו כשאנחנו כבר לא היינו בשטח. זה מראה עד כמה זה דרקוני. זה לא רצון לומר שפעולה כזו או אחרת לא מקובלת, אלא אמירה כוללת: אל תיגעו בזה, אל תתערבו, נפעל ב'אש חיה' כלפי מי שמתקרב לנושא. אלא אם כן הוא טרוריסט, ואז נתעלם ממנו", היא מוסיפה בציניות.
ידעת מראש שהסנקציות עומדות להגיע? הייתה אזהרה כלשהי?
"לא, ודאי לא מגורם רשמי. פשוט ראינו את השם שלנו ברשימת הסנקציות. צו 9 היא לא עמותה, לא נרשמנו מעולם. היא לא ישות משפטית, וברגע ששמו את הארגון ברשימת הסנקציות, לא ידענו איך ומתי זה יגיע אלינו כאנשים, למי זה יגיע. עד שביום חמישי האחרון ראיתי את השם שלי ברשימה, ואז מיד קיבלתי בחשבון הבנק שלי הודעות שלא ניתן להשתמש בו".
"אנחנו צריכים לעשות הכול כדי שכשהנשיא ביידן יסיים את כהונתו, גם הסנקציות האלה ילכו איתו. שזה לא יימשך. אם זה נשאר עליי, זה ממש מטורף"
בצו האמריקני נטען שצו 9 הוא "ארגון קיצוני אלים". הצו האירופי תיאר אותו כ"קבוצה ישראלית של פעילים אלימים", וכי "שתי המשימות העיקריות של צו 9 הן חסימת משאיות אספקה המספקות סיוע הומניטרי כולל מזון, מים ודלק לעזה", וכן "להכתים את הלגיטימיות של סוכנות הסעד והעבודות של האו"ם לפליטים פלסטינים", כלומר אונר"א – זו שבמלחמה האחרונה הוכח עד כמה היא גוף מסייע לטרור.
חיבוק גדול מהעם
ההסדר שאליו הגיע שר האוצר בצלאל סמוטריץ' עם הרשויות בארה"ב לאחר גל הסנקציות הראשון, ולפיו יתאפשרו פעולות יומיומיות בבנק, וישראל בתמורה תאריך את הערבות לבנקים המעבירים כספים לרשות הפלסטינית – מקל מעט את עוצמת ההגבלות, אם כי הן עדיין משמעותיות ומעיקות מאוד.
"אני לא חסומה לחלוטין, אבל אני מוגבלת, וזו חתיכת הגבלה", אומרת בן־חיים. "העסק שלנו הוא על שמי ואני לא יכולה לעשות פעולות אונליין. בשביל כל פעולה אצטרך להגיע לבנק ולבקש אישור. יש לי עובדים לשלם להם, ספקים. ברמה המשפחתית ביקשנו שאצא מהחשבון המשפחתי, וספי, שאין עליו סנקציות, ינהל את זה לבד. זה עדיין לא הושלם. כרטיסי האשראי שלי וגם שלו נחסמו, זה דבר שלא ציפינו לו. ניסיתי לתדלק עם כרטיס 'בהצדעה' שלו, ופתאום גיליתי שאני תקועה ולא יכולה לעשות את זה. יש מגבלות שעוד נסדר אותן, ויש השלכות שאנחנו עוד לא יודעים בדיוק איך ישפיעו. למשל, בבת אחת כל החיובים שלי בוטלו וכל ההתקשרויות שלי קיבלו סירוב. אני לא יודעת אם אוכל לתקן את דירוג האשראי שלי למשל. זה מטריד. אני חושבת שאנחנו צריכים לעשות הכול כדי שכשהנשיא ביידן יסיים את כהונתו וילך הביתה, גם הסנקציות האלו ילכו איתו. שזה לא יימשך אחרי כן. אם זה נשאר עליי, זה ממש מטורף. מה, לא להיכנס לארצות הברית? לא לעשות פעולות בנקאיות?"
איזשהו גורם רשמי פנה אלייך ואמר: רעות את לא לבד, נעזור לך?
"השבוע נפגשנו עם שר האוצר בכנסת ואני מאמינה שנקבל פתרונות, דברים פרקטיים שהוא עושה, שהסיעה עושה. גם עם חברי ישראל ביתנו ראינו את ההתייחסות המעשית שלהם. פנינו לעוד חברי כנסת, ומחכים לגורמים נוספים שיפעלו. מחכים לשר החוץ כדי שהתהודה תהיה חזקה, שהלחץ יהיה חזק. בסופו של דבר, אם נשמע באופן ודאי שהמדינה שלי לא יכולה להושיע אותי מזה, לדעתי צריך לפצות אותי באיזשהו אופן. להיות איתי בזה. אני לא אמורה להתמודד עם זה לבד. זה משהו שצריך לגנות אותו בתוקף. יש פה פגיעה קשה מאוד בחופש הביטוי, בחופש המחאה. לא עשיתי משהו שהוא לא בסדר, לא פעלתי באלימות, זה ידוע לכול. לשים סנקציות עליי, אימא לשמונה מנתיבות, זה אומר שזה יכול להגיע לכולם. ואם עכשיו לא יפעלו לעצור את זה, זה יכול להגיע גם לנבחרי הציבור שלנו, כמו שזה הגיע גם לצבא, כמו שזה מגיע לכל מקום.
"הסנקציות של האיחוד האירופי זה כמו ילד קטן שמעתיק מהחבר שלו במבחן ומעתיק גם את הטעויות", היא אומרת, מתכוונת לכך שהאמריקנים נקבו בשמו של אדם שלא קשור לתנועה, ששמו דומה לשם אחד ממארגני צו 9, והוא עצמו נמצא בכלל במילואים בצפון. ביום רביעי הסירו האמריקנים את ההגבלה השגויה והטילו אותה על חבר הארגון. "אנחנו לא מבינים את הסנקציות מלכתחילה, וגם לא את הטעויות שלהם. ההצטרפות הזו של האיחוד האירופי מחזקת אצלי את ההבנה עד כמה אנחנו צריכים להיות עמידים מול הגורמים שבאים ללחוץ עלינו מבחוץ".
היא מבקשת להוסיף שהם "מאוד שמחים ומודים על החיבוק הגדול שאנחנו מקבלים מהעם. ביום חמישי התפרסמו הסנקציות והיינו בנופש בצפון. אנשים הגיעו אלינו לנופש, הגיעו אלינו הביתה שליחים עם פרחים ושוקולדים, עם מגשי פירות. עטיפה מטורפת כזו. אנחנו עוד לא יודעים איך למנף את הרצון הזה לסייע לנו למשהו שאנחנו באמת יכולים להשתמש בו, כי כתוב בצו שאני לא יכולה לקבל תרומות, ושמי שיקבל תרומות בשמנו גם עליו יופעלו סנקציות. אנחנו סונדלנו, אבל אנשים בדרכים יצירתיות ועם ראש פתוח תפסו יוזמה – אם זה לפרסם את העסק כדי שנצליח לקבל תהודה ולהיתרם דרך זה, או רעיונות אחרים. עם ערבות הדדית כזו גדולה, אין ספק שננצח, בכל החזיתות". 
