אחרי שנדחה במשך מספר שבועות בשל אירועים מבצעיים שונים, בשבוע שעבר התקיים בקריה בתל אביב טקס מיוחד, כשהיחידה לשיתוף פעולה – היחשת"פ – ציינה 40 שנה להקמתה.
לאירוע הגיעו מאות אנשים, בהם אלופים, מפקדי החיל, אנשי היחידה, מפקדי עבר של היחידה, מפקדי אוגדות ומשפחות. בטקס גם ציינו את חילופי המשמרות, כאשר מפקד היחידה בשנתיים האחרונות, אל"ם י', סיים את תפקידו ואל"ם א' החליף אותו.
שוחחנו עם אל"מ י' לרגל סיום תפקידו והחלק המשמעותי של היחידה במלחמה וניסינו להבין מה בדיוק היכולות שלה. "הייעוד של היחידה הוא החיבור שבין אוויר ליבשה, בנקודת הממשק העיקרית של כל הדרג המתמרן – מאוגדה ומטה. גם במלחמה וגם באימונים", אמר י' וסיפר כי הם אחראים על הכשירות, הלמידה המבצעית, ויותר חשוב מכך – גם על ההיכרות האישית והאמון בין כולם.
"אני מפקד על 1,500 חיילי מילואים שפרושים בכל יחידות צה"ל. הם מעבירים את המטרות שעולות מהחטיבות והאוגדות לכאן, ויבקשו סיוע ומענה – הרגילים והדחופים. לפני 40 שנה, היחידה לא הייתה קיימת, אבל מאז אנחנו בונים קומה ועוד קומה שהביאו אותנו לנקודת השיא של המלחמה הזאת. בלבנון השנייה, זאת יכולת שלא הייתה קיימת. לא הנציגים ביחידות ולא מערכת השליטה שמאפשרת לסגור מעגלים בצורה מהירה, וזה הבסיס להכל שדרכו פרצנו הרבה דרכים", הוא אמר על השיפור בשנים האחרונות.
"אין מח"ט או מפקד אוגדה שלא מתקשר אליי. זאת מערכת מאוד סבוכה, כי הדרישה של אוגדה היא לא מה שחטיבה צריכה ושתיהן יכולות לעלות עם דרישה באותו רגע, אבל זאת מערכת יעילה כי היא מאפשרת ריכוז וניקוז לכאן, למקום שקולט הכל ומוציא אותם במסודר בתאי השליטה", הוא אמר וציין כדוגמאות את מערכת פינוי הפצועים המהירה במלחמה הזאת: "זאת יכולת חסרת תקדים שאין לה אח ורע בכל העולם".
"התשתית שמאפשרת את אומץ הלב של הטייסים והלוחמים לבצע את החילוצים", מוסיף י', "מבוססת על הרשת שבנינו. כל מנחת שנפתח בעזה עבר תהליך תכנון מסודר, שמייצר תהליך חיבור עוד לפני שנחתו בו וזה מאפשר הפעלה בזמנים מהירים. מערכת השליטה חשופה לחטיבה וגם למסוק שבאוויר. כולם רואים את זמן ההמראה ואת זמן ההגעה של הפצוע למנחת. התזמון שהיה בעבר רק במערכת הקשר, קורה היום בזמנים מאוד מהירים ויעילים. בנוסף גם מערכת התחקור והלמידה שלנו מביאה לשינויים ושיפורים בשיטות, וזה מאפשר להגיע להישגים כאלה".
מה שיצרנו כאן הוא נקודת הפתיחה לכל מערכה ומלחמה, מתמשכת כמו עכשיו או עתידית. זה מהווה את העוצמה של צה"ל ושל מדינת ישראל – החיבור הזה מייצר הרתעה ותודעה אצל הלוחמים בקצה שיש כוח שעוטף אותם וגם מערכת פינוי וחילוץ שתדע להוציא אותם מכל צרה ואתגר. לפקד על היחידה זאת זכות גדולה, חובה אדירה ולא פחות מזה גם משמעות שקשה לכמת במילים. זה מה שנדרש מאיתנו כדי להבטיח את עתידנו ועתיד ילדינו במדינת ישראל. 7 באוקטובר חידד לנו ששום דבר לא ברור מאליו, ושתפקידנו כמשרתים הוא לעמוד בפרץ בעוצמה חזקה ולדעת להתאושש מכל הכישלונות כדי להבטיח את העתיד".
על מבצע ארנון, בו חולצו ארבעה חטופים, הוא אמר כי "יש לנו חלק משמעותי במבצע. חבורת הלוחמים המדהימה הזאת שנכנסה פנימה וחילצה, היא השראה לכולנו, ועשינו כל מה שניתן כדי להגן עליהם. בהפעלת הסיוע והאש הבאנו את היכולות שלנו לקצה. בנינו מערכת ייעודית ומיוחדת למבצע הזה שתאפשר לנו להתכונן למבצעים עתידיים. רוב מה שחשבנו – קרה, ולכן המענה שלנו היה מתאים. תמיד יש דברים שיכולנו לדמיין יותר טוב אבל הייתה מעטפת שמאפשרת לעמוד במשימה. אנחנו בשלבי התחקיר הראשוניים אבל נדע להתפתח וללמוד מזה עוד".
באיזה שלב נשמתם לרווחה?
"רק כשכל הכוחות יצאו לאזור שבשליטה מבצעית, רק בשלוש אחר הצהריים, שעתיים אחרי שהחטופים חולצו וזה פורסם בתקשורת. עסקנו בפינוי כלים שהיו בפנים. האווירה הייתה אצלנו מאוד חדה ומתוחה. מהרגע שניתנה פקודת ה"פעל", העבודה הייתה מאוד עניינית ושמנו את הרגשות בצד. בקצב האירועים שקרו היינו צריכים להיות מאוד חותכים. וידאנו שהיינו במקום בו רצינו להיות ובזמן הנכון".
"אמרתי כל הזמן לחברים שלי שמתמרנים", סיכם י', "שבסוף זה עניין של אחדות המשימה שנגזרת מאחדות הגורל. יש לנו גורל אחד פה, אנחנו צריכים להתלכד סביב זה, ולדעת לשעוט קדימה לפי המשימה. אני מאמין בזה מאוד וזה מה שגורם לי לשים בצד את אתגרי היום יום. אני נכשל כל יום ומתאושש כל יום, אין ברירה. אנחנו נשענים על כתפי ענקים, אלה שדמיינו וחזו את הצורך ביחידה הזאת – ועכשיו זאת השעה שלנו לממש".
