אל בית הנשיא בירושלים עתידים להגיע ביום שני כ"ה בסיון (1.7) 28 מתנדבי ומתנדבות השירות לאומי-אזרחי, שיקבלו אות הצטיינות והוקרה על הפעילות החשובה שלהם במהלך השנה האחרונה, בהם דתיים, חילונים, ערבים, דרוזים וחרדים. ביניהם יבואו הדס כהן, שלאחר ששכלה את אביה שנפל בקרב, חזרה לשליחות מעבר לים במאמי ביץ'; מיכל בלפרמן שגדלה במשפחה חרדית, עזבה כנערה את הבית ומסיימת שנתיים של שירות בשב"ס; ורות מחולון שבמשך שנתיים הייתה שותפה לפיתוח אמצעי לחימה במשרד הביטחון.
בתחילת שנת השירות השנייה של הדס כהן מכפר סבא, היא ארזה מזוודה ויצאה דרך בת עמי לשירות בתפוצות בקהילה במיאמי ביץ'. "זה היה שונה מאוד משנת השירות הראשונה שלי – שהייתה עבודה עם ילדים חולי סרטן בעמותת רחשי לב. חלפו שנתיים כל כך שונות אחת מהשנייה אבל שתיהן היו משמעותיות ומעצבות, זו תקופת חיים מטורפת מלאה בעליות וירידות, רגעים מרגשים, חוויות, לימוד עצמי ונתינה".
כמו עם ישראל כולו, גם את הדס המלחמה תפסה לא מוכנה והמרחק מהארץ היה קשה. "כשפרצה המלחמה, התגובה הראשונית שלנו הייתה כמובן הרצון לחזור הביתה. התקשינו להמשיך בשגרה בזמן שהמשפחה והחברים שלנו גויסו, אך אז הבנו שדווקא בתקופה הזו השליחות שלנו עולה שלב ומקבלת משמעות נוספת. כנציגות ישראל היינו חלק מחיבור הילדים ההורים והקהילה למצב בארץ, לא הורדנו מסדר היום את השיח על המציאות בישראל, דיברנו על החטופים, על החיילים המדהימים שלנו ועל כל החסד והנתינה שיש בעם ישראל. הקהילה שלנו מאוד ציונית, היא התגייסה ותרמה רבות למען ישראל ובנוסף חיבקה ודאגה מאוד לנו, בנות השירות".
כעבור חודשיים המלחמה הכתה בה הכי קרוב שאפשר – אביתר כהן, אבא של הדס, הוקפץ למילואים ב-7 באוקטובר, ובנר רביעי של חנוכה הוא נפל בחאן יונס. מתוך השכול הדס החליטה שהיא חוזרת לשליחות שלה: "אחרי ה'שלושים' חזרתי למיאמי. אבא שלי היה כל כך גאה בי שהתקבלתי לשירות בבת עמי בתפוצות, עבורי וגם עבורו הרגשתי שאני חייבת לחזור. קיבלתי את ברכת הדרך מאמא שלי, מהמשפחה האלופה והתומכת שלי, ומהחברות המדהימות שלי שעושות איתי את השליחות וכל כך אכפתיות ורגישות אלי".
היה לא פשוט לעזוב את המשפחה בארץ לחזור ל״בועה״ במיאמי, "אני חושבת שכשחזרתי השירות שלי שינה כיוון והמשמעות גדלה. הרגשתי שאני חוט מקשר לילדים ולמשפחות בבית ספר להתחבר ולהזדהות דרך החוויה האישית הקשה עם ישראל – החייל שנפל, אבא שלי, כבר לא היה רק עוד סיפור רחוק אלא סיפור אישי וקרוב. עם זאת המסר בחזרה שלי לעצמי ולקהילה היה ברור, שהם לא יצליחו לנצח אותנו".
הדס חזרה לבית הספר שם קיבלו אותה עם דגלי ישראל וחיבוק חם, "לא היה דבר מרגש מזה. חזרתי לאותה שגרה אבל באותה נשימה גם מאוד שונה. הכאב אותו כאב אבל חשיבות השליחות התעצמה".
איך התחושה לקבל אות הצטיינות עכשיו?
"אני ממש מתרגשת מההצטיינות, גאה להיות חלק ממערך בת עמי בתפוצות, שהשנה גם קיבל משמעות נוספת במערך ההסברה ובחיבור לארץ. שמחה שהזדמנו לי שנתיים שבהן יכולתי לדייק ולמקסם את התרומה שלי למדינה".
מה היה לך משמעותי השנה?
"במהלך השירות היה הרבה רגעים משמעותיים, אחד מהדברים היותר מספקים הוא הידיעה שהילדים והקהילה רואים בנו את הפנים של ישראל. החיבור החזק דרך השיחות בעברית, לשיר ולשמוע מוזיקה ישראלי חדשה, הכרת מקומות בארץ ובכלל חשיפה לתרבות ישראלית, זה ממלא ומעמיק ומדגיש כל פעם מחדש את הסיבה שבאנו לכאן.
"אני מאמינה שזו לא בחירה לשרת שירות לאומי – זו חובה וזכות לשרת את מדינת ישראל. אני מאחלת לכל מי שמתחיל בקרוב המון בהצלחה את ברכת הדרך, שייהנו מהשנים האלה וירגישו סיפוק וגאווה בתרומה שלהם".
"השירות החזיר לי את הביטחון"
מיכל בלפרמן עומדת לקראת סיום שירות של שנתיים ביחידה לביטחון מידע בשירות בתי הסוהר. "אני מרגישה שאני מסכמת תקופה מיוחדת, מאתגרת ומחשלת, תקופה של היכרות ולמידה עצמית שלי ושל היכולות שלי, תקופה של הגדרת יעדים ועמידה בהם, משמעת עצמית, למידה כלכלית ועוד קצת הבנה מה זה עצמאות והחיים בכלל".
כשהייתה נערה מיכל נאלצה לעזוב את הבית, "עברו עליי שנים קשות אבל אנשים טובים באמצע הדרך פשוט היו שם בשבילי. השירות הלאומי החזיר אותי לחברה, החזיר לי את הביטחון והאמון בעצמי ופתח עבורי את היכולת והרצון להגשים חלומות ולהתקדם, דבר שהיה כבוי אצלי עד אותו שלב. אני מגיעה מבית חרדי והגיוס לצה"ל הוא לא דבר מקובל בחברה שממנה אני באה. למרות זאת, הרגשתי צורך להשתתף במשא האלונקה ולממש את חובתי כאזרחית במדינת ישראל. בחרתי להיות חלק מעם ישראל בתקופה קשה ומורכבת זאת ולתת כתף. הרצון לתרום לצד האמונה שנתנו בי, הובילו אותי לפעול במקצועיות, בשליחות ובאהבה גדולה לתפקיד שאני ממלאת בשב"ס".
איך את מרגישה אחרי שהודיעו לך על קבלת אות ההצטיינות?
"גאווה אישית ולאומית – גאווה אישית, על ששברתי את תקרת הזכוכית שלי, וגאווה לאומית על זכות לתרום למדינה ישראל. כבת חרדית לשעבר היה מורכב לצאת ולבחור בדרך המנוגדת לדרך אבותי, ובכל זאת בחרתי לעלות על דרך חיובית ולא ליפול לשוליים. אות הנשיא הוא תזכורת עבורי לדרך שעשיתי".
"זכיתי לקחת חלק בעשייה למען צה"ל"
גם רות, בת 20 מחולון, בת שירות בעמותת ש"ל שילה, מסיימת שנת שירות שנייה בתפקיד ביטחוני חשוב.
"השירות במשרד הביטחון בהחלט תפס חלק מאוד משמעותי בחיים שלי. המעבר בין חיי התיכון לעיסוק רציני בבטחון המדינה ובעניינים רגישים הוא חד מאוד. למדתי המון דברים על עצמי וגיליתי כוחות שלא ידעתי שיש בי. האנשים הטובים שליוו אותי ופגשתי בדרך יישארו אצלי בלב שנים קדימה. במבט לאחור אני מודה לה' שזכיתי לקחת חלק משמעותי בעשייה למען צה"ל ועם ישראל, ושזכיתי להוציא מהכוח אל הפועל".
איך היה השירות דווקא בתקופת המלחמה?
"היה עמוס מאוד, החיים האישיים שלי נעצרו והייתי עסוקה רק בעבודה המקצועית: לעזור ולתמוך ביחידות בשטח. אבל יחד עם העומס אני מודה על הזכות לעשות דברים משמעותיים שהשפיעו בפועל על הלחימה ועזרו ללוחמים. זכיתי לראות אמצעים טכנולוגיים שעבדנו עליהם במשך יותר משנה נכנסים לשימוש מבצעי ואין כיף מזה".
איך התחושה לקבל את אות ההצטיינות?
"מרגש מאוד ולא מובן מאליו. לא ציפיתי לזה בכלל. זה נתן לי תחושה שרואים אותי ומעריכים את מה שאני עושה".
מה היית רוצה להגיד לשאר המשרתים בשירות הלאומי ולכאלה שיתחילו בקרוב לשרת?
"תאמינו בעצמכן. תאמינו שאתן מסוגלות להכול ולכו על זה – אני הגעתי למפא"ת בלי ידע הנדסי מסוים ובסוף עשיתי עבודה משמעותית. אני קוראת לעוד בנות להגיע לתקנים של עמותת ש"ל שילה במשרד הביטחון. אני חושבת שזה צעד משמעותי שמאפשר לנשים להשתלב בתעשייה הביטחונית בישראל".
ראובן פינסקי, מנכ"ל רשות השירות הלאומי-אזרחי, מסר: "השנה אנו מציינים את שבוע ההצדעה, בצילה של מלחמה קשה שגבתה וממשיכה לגבות מעם ישראל שכול כבד. גם בשנה זו, וביתר שאת, השירות הלאומי אזרחי מוביל בעשייה משמעותית לחיזוק החוסן החברתי הלאומי בחזית האזרחית. השנה, מצטייני ומצטיינות השירות הלאומי-אזרחי התבלטו בצורה בלתי רגילה והעניקו מענה מיידי לכל המפונים במלונות, למשפחות השכולות, לחיילים והאזרחים הפצועים, בגופי הביטחון וההצלה, בבתי החולים, בחינוך ועוד.
עשרות ארגונים ביקשו להמליץ להצטיינות בפני הוועדה הבוחרת ושיבחו בצורה יוצאת דופן את מתנדבי השירות הלאומי-אזרחי, המהווים פסיפס ישראלי מרהיב – יהודים ודרוזים, חרדים וערבים, דתיים וחילונים, בנות ובנים, מתנדבים מאוכלוסיות מיוחדות וצעירים בסיכון, כולם שירתו השנה את המדינה והחברה באופן מיוחד שראוי להוקרה מיוחדת.
שבוע ההצדעה שיצוין בעוד שבוע הוא הזדמנות להודות למתנדבי השירות הלאומי אזרחי על פועלם יוצא הדופן בזמן המלחמה בחזית העורף״.
