נהוג לתלות באביך, משה דיין, את הסדר הסטטוס־קוו בהר ואת ההחלטה למסור אותו למוסלמים, אמרתי ליעל דיין בריאיון שהעניקה לנו בבמה הזאת לפני שמונה שנים. "אני גאה מאוד בפרק הזה בתולדותיו, שאופייני מאוד לאבא שלי", היא השיבה, "הוא הצביע בכך על ההבדל בין יחס של כבוד ואפילו הזדהות עם המקום, ובין ניכוס שלו".
במבט לאחור, כשיודעים שבהר נערכות הפגנות של חמאס וחיזבאללה נגד ישראל והנפת דגלי אויב, זו הייתה החלטה נכונה למסור את ניהולו לידי הווקף?
"הסדר דומה התקיים במערת המכפלה, ושם הרי התרחש מקרה הפוך – הטבח שביצע ברוך גולדשטיין. כלומר, כל עוד קיימים סכסוך וכיבוש ואין הסדר קבע, יש לצפות לכך שהמקומות שהיו אמורים להתנהל מתוך כבוד הדדי הופכים לעניינים שבמחלוקת, ולצערי לפעמים היא אלימה".
אומרים שכשאביך הגיע להר הצופים בראשית מלחמת ששת הימים והשקיף לכיוון הר הבית, הוא שאל בהתרסה: "לשם מה דרוש לנו כל הוותיקן הזה?". זה נכון?
"זה נכון, אבל המשפט הזה לא נאמר במשמעות של 'אנחנו לא צריכים את זה – קחו את ההר לעצמכם', אלא יותר במובן של 'התייחסו לזה כסוגיה מורכבת ועדינה מאוד שנפלה עלינו, ועלינו מוטלת האחריות לפתור אותה'".
טוענים שהוא לא רצה כלל לשחרר את ירושלים העתיקה במלחמת ששת הימים, וזה נכפה עליו.
"הוא לא רצה להיכנס לקרבות על העיר העתיקה. המילה 'לשחרר' היא שלך. אז דובר במונחים צבאיים – 'לכבוש', 'לקחת', 'לפרוץ', 'לתקוף'. בסופו של דבר אבי נותר בדעת מיעוט בממשלה. הוא הציע לחוסיין לא להיכנס למלחמה, ואם חוסיין היה מקשיב ולא מצטרף למצרים ולסוריה – לא היינו עומדים כלל בפני השלב הזה. אבל חוסיין לא שעה לאזהרתו של אבא שלי בשיחת הטלפון המפורסמת, ולכן היה ברור שהעיר העתיקה – כמו שאר הגדה – לא תהיה ירדנית בתום המלחמה. מצד שני, אבי חרד מאוד מתגובות דתיות מכל הצדדים. הוא חשב שאם יכתרו את העיר העתיקה ויכבשו את כל מה שסביבה, היא תיכנע בלי קרב. הוא ניסה למנוע הרס של העיר העתיקה, אבל בכל אופן לא חשב שצריך להשאיר אותה לירדנים".
אחד התוצרים של הסטטוס־קוו הוא שהמקום היחיד בעולם שיהודים נעצרים בו בשל תפילה שנשאו הוא הר הבית. את שלמה עם העובדה הזו?
"אני חיה טוב מאוד עם הבעיות, בידיעה שצריך למצוא להן פתרון. הבה לא נתבלבל: ההוראה שלא להתפלל בהר נובעת מהיהודים. עד היום רבים מהפוסקים לא מתירים תפילה ליהודים בהר הבית. את איסור התפילה לא השמאל, לא החילונים ואפילו לא הערבים המציאו. מי אסר על התפילה? מדוע התפילה בהר הפכה להיות בעייתית? כי יהודים לא התפללו בהר הבית, ולא התכוונו להתפלל בו עד שיקום שם בית המקדש. זה לא קדימון לבית המקדש, אלא דבר שצריך לקרות רק אחרי ביאת המשיח. אין תפילה ליהודים אמוניים בהר הבית. יש תפילה שהיא פרובוקציה, וזה מה שאנחנו רואים היום.
"האם מותר להיכנס למסגד או לכנסייה עטוף בטלית, להוציא סידור תפילה ולקיים טקס דתי? לא, מכיוון שזה פוגע ברגשות של אחרים. ברור שלא צריך לאסור כניסה של אנשים לשטח הר הבית, אבל תפילת יהודים בו כיום אינה נובעת מכך שהם פשוט נקלעו למקום בשעת התפילה, והם כורעים ברך או שולפים סידור ומתפללים. התפילה בהר היא ניסיון לנכס אותו. תפילה כזאת משדרת מסר בסגנון 'זה שלי, ואני אעשה כאן מה שאני רוצה – כולל להתפלל'.
"אגב, לא צריך להיות יהודי מאמין בשביל זה. יש אנשים שישמחו להתפלל שם גם אם מעולם לא דרכה רגלם בבית כנסת ושפתותיהם לא נשאו תפילה מעודן. אותם אנשים גם אומרים שכשיקום בהר בית מקדש זה לא יהיה לצד המסגדים. אם זה בהסכמה, מה אכפת לי שיקום בית מקדש? אבל זה יקום במקום המסגדים. כלומר, לדעתם צריך להרוס אותם.
"זה לא עניין של חופש פולחן, אלא של חופש ההרס".
ליאור דיין, אחיינך, ניסה לעלות להר הבית לצורך צילום תוכנית, ומנעו זאת ממנו כי הוא עיתונאי. לטענת המשטרה, עיתונאי צריך לקבל את רשות הווקף כדי לעלות ההרה. מה דעתך על כך?
"אלה כללים שמוסכמים על רשויות המדינה – כללים חדשים שהושגו בהתערבות של ירדן והוותיקן לאחר שכולם הגיעו להבנה שההר הוא חבית חומר נפץ".
זו הידרדרות לעומת המצב שהיה בימי אביך, שהקפיד לשמור לפחות על חופש הגישה של יהודים להר.
"תאמין לי שיש עוד הרבה דברים שב־1967 נעשו באופן חופשי ואילו היום כבר לא נעשים. מאז הופרו הרבה הסכמים, והעלייה להר הפכה לפרובוקציה. אגב, לא זה היה המצב בהר בעשרות השנים הראשונות לאחר שחרורו. אם קיים הסכם שעיתונאים, חברי כנסת ומתפללים לא עולים להר בלי אישור, זה מפני שלצערי הרב התקדימים הוכיחו שזה יצר מהומות ושאנשים בקטגוריות הללו עלו ההרה כדי לחולל פרובוקציה.
"ליאור, בלי קשר להיותו אחיין אהוב, לא ביקש לעלות להר עם צוות צילום מפני שהוא חוקר את שכבת האזוב שמצטבר על האבנים העתיקות. הוא ניסה לעלות לשם מפני שזה מקום שמתקיים בו חיכוך, ועיתונאי מנצל את החיכוך הזה כדי לגרות עוד את הצדדים בהתרחשות. ליאור נסע להרבה מדינות, ובין השאר לקטאר, לעיראק ולסוריה, אבל עם כל הכבוד הר הבית איננו דומה למקומות הללו.
"לשמחתי יש למדינה ולממשלה של כולנו מה להגיד ביחס לסידורים במקום הזה. כפי שמונעים מאחמד טיבי לעלות להר ברמדאן, מונעים זאת גם מעיתונאי או מאדם שעולה לשם כדי להתפלל – כי קיים הסדר שלמטרות כאלו לא עולים היום להר הבית. מניסיוננו המר, אנחנו יודעים למה זה גורם".
