השכונה בג'באליה שאנחנו צועדים בה נכבשה בידי צה"ל רק לפני חודשים מעטים, אך הדבר לא מפחית את הדריכות המבצעית של לוחמי גדוד הסיור 6828, שמלווים אותנו ביום העצמאות בעיר הצפונית ברצועת עזה. "מהחלון הזה ירו עלינו אר־פי־ג'י אתמול", מצביע אחד הלוחמים. "מחבלי חמאס נסוגו מהמתחם שאנחנו שוהים בו כרגע, אבל אנחנו מוצאים אמצעי לחימה רבים, מטענים ותוואי תת־קרקעי שהמחבלים מנהלים ממנו את הלחימה נגדנו".
בתחילת השבוע פשטה אוגדה 98 על העיר. זו הפעם השנייה במלחמה שכוחות צה"ל כובשים את ג'באליה. מחבלי חמאס חזרו לעיר ושיגרו רקטות לעבר שדרות הסמוכה כמה פעמים השבוע. את השיגורים לעבר שדרות אנחנו רואים ממרחק קצר, תזכורת לכך שחמאס עדיין בשטח.
בעיר פועלות חטיבת הצנחנים, חטיבת ההכשרות של חיל השריון וחטיבה 7. הלוחמים מנהלים קרבות רבים, וחיסלו כבר עשרות מחבלים. "ביממות האחרונות מתמודדים הלוחמים עם שיגורי אר־פי־ג'י וירי צלפים. הדריכות רבה", אמר לנו בכיר בצבא.
המתח המבצעי הביא שלשום גם לאסון כבד בגדוד 202 של הצנחנים: טנק מחטיבה 7 שהיה בצוות הקרב של גדוד צנחנים זיהה רובה מבצבץ מבית סמוך, סבר בטעות שמדובר במחבלים, וירה יחד עם טנק נוסף שני פגזים לעבר הבית שבו שהו הלוחמים. בתקרית הקשה נהרגו חמישה לוחמים: סרן רועי בית־יעקב, בן 22 מעלי; סמ"ר גילעד אריה בוים, בן 22 מקרני־שומרון; סמל דניאל חמו, בן 20 מטבריה; סמל אילן כהן, בן 20 מכרמיאל; וסמ"ר בצלאל דוד שעשוע, בן 21 מתל־אביב. "נתחקר ונלמד את המקרה", אמר הקצין הבכיר, וציין כי מהתחקיר הראשוני מסתמן שהתקרית נבעה מחוסר התמצאות בשל סגירת המדפים בטנק וכן מהדריכות הגבוהה. ייתכן שגם פערים בתדריך הביאו לירי מחוץ לגבולות הגזרה.
אתמול נפל בתאונה מבצעית ליד אנדרטת "חץ שחור" בעוטף עזה רס"מ במיל' רן יעבץ ממודיעין, בן 39, אב לשלושה.
הדר כבר לא היחיד
קומץ לוחמים הגיע ללוות אותנו לעומק השכונה. הקצין שמוביל את הכוח נראה מוכר. כששאלנו לשמו, הוא מלמל בביישנות: "איתן פונד". לפני עשור נכנס למנהרת חמאס בניסיון להציל את חברו, סגן הדר גולדין ז"ל, מעשה שבעקבותיו קיבל את עיטור המופת. פונד נלחם שוב ברצועה, ולאחרונה מונה לסגן מפקד גדוד. חבריו אומרים כי הוא "חלוץ הלוחמים בתת־הקרקע", לוחם ותיק ואיש אמיץ.
"פספסנו בצוק איתן, וזה הזמן לתקן", אומר רס"ן פונד. "מה שלא הצלחנו אז נעשה היום. הפספוס היה שלא הבאנו את כל החיילים הביתה, לא השמדנו את חמאס ולא טיפלנו בתת־הקרקע. זה הזמן להשמיד את חמאס, ונעשה מה שצריך, כמה זמן שרק יגידו".
אתה חושב על הדר גולדין?
"בטח, אבל לצערי הדר כבר לא היחיד שם. אני חושב על כל החטופים, ומקווה שנצליח להחזיר את כולם – אם לא בידיים, אז לפחות בעזרת הלחץ הצבאי שאנחנו עושים פה. אנו חולמים לסגור פה מעגל. רוב הגדוד פה הם בוגרי סיירת גבעתי ומכירים את הדר, אם לא באופן אישי אז לפחות בשם. כולנו קיבלנו את המשימה להחזיר את הדר, להחזיר את כל השבויים – ובעיקר לנצח. זה מה שחשוב. אם ננצח לא יהיו לנו שבויים יותר, זה קשור. המחשבה על הדר מניעה אותנו, אנחנו יכולים להכריע את חמאס".
כשאנחנו מתקדמים לעומק השכונה אנחנו נתקלים בכיתובי גרפיטי של מחבלי חמאס מצוירים על הקירות – וגם באיתמר איתם, מפקד גדוד הסיור 6828, איש מילואים, שנערך ליציאה להתקפה נוספת. "כשהמשימה פה תושלם, הכוחות יצאו מג'באליה", מבהיר איתם. "אבל אם צריך נחזור. אנחנו כאן כדי לנצח".
ניפגש פה שוב בעוד שלושה חודשים?
"אין זבנג וגמרנו. יש צורך בעקשנות וביסודיות, וכולנו צריכים לתמוך במפקדי צה"ל בלי להתבלבל. אחרי מה שראינו ביישובי העוטף, המשימה ברורה. נפרק את חמאס, נהרוג את מפקדיו, ואז יהיה פה סדר אחר, שאינו מענייני. אם צה"ל לא יודע להסיר את האיום על הילדים שלנו, אין לו זכות קיום. לנסות להשיג שקט 'באמצעים אחרים' זאת טעות".
מוכיחים את הנס
מטס יום העצמאות הגיע בעשר בבוקר לג'באליה: מטוס קרב הנמיך טוס והטיל פצצה מדויקת על מטרת טרור במרחק קצר מהכוח. "אין חגיגה גדולה ממה שקורה פה", אומר איתם. "צריך לשמוח ביום העצמאות. המשפחה של סבתא שלי נרצחה בלטביה, וחברותיה נשרפו בתוך בית כנסת ולא היה איש שיגן עליהן. אנחנו משנים פה את המציאות אחרי אלפיים שנה, וגאים בזה. זה המימוש האמיתי של העצמאות".
על נגמ"ש הפומ"ה (פורץ מכשולים הנדסי), שמשמש את לוחמי ההנדסה שפועלים עם גדוד הסיור מודבקת תמונתו של אסף מסטר ז"ל, קצין בגדוד 601 שנפל בתחילת התמרון הקרקעי בצפון הרצועה. "זו הפעם השנייה שאנחנו נלחמים בג'באליה", מספר נמרוד, מפקד הפומ"ה. "יש מקומות שאני מזהה מהסבב הקודם. ברור לי שיש מקומות שנלחמנו בהם וכעת יש בהם שוב מחבלים. זה מתסכל, אבל עכשיו אנחנו מכירים את השטח. המחבלים שנלחמים מולנו פחדנים מאוד. ניסינו לציין את יום הזיכרון, אבל לא יכולנו כי היינו במשימה. הזכרנו לעצמנו בקשר שכרגע יש צפירה בארץ".
איתם, שמפקד על צוות הקרב הגדודי, חווה את יום הזיכרון אחרת: "עשינו את הדבר הכי חשוב שאפשר לעשות ביום הזיכרון – יצאנו להתקפה וכבשנו את המרחב. לא צריך להסביר פה על יום הזיכרון. אנשים פה איבדו חברים ושילמו מחירים. דווקא בגלל זה אנחנו חייבים להמשיך במשימה".
איתם מגויס מאז 7 באוקטובר. השבוע חגגה בתו יום הולדת, אך הוא היה יכול לברך אותה רק בוואטסאפ. בתחילת המלחמה השתתפו לוחמיו בקרבות במסדרון נצרים. "יש פה התייצבות מלאה, אולי מעטים לא הגיעו", הוא מספר בגאווה. "מאות יצאו מהבית אחרי ליל הסדר, ומאז הם פה".
הקשיים בעזה אינם פוגעים במחויבותו. "התגייסנו למען המשימה הזאת", הוא אומר. "בסוף הטירונות נשבענו: 'להקדיש את כל כוחותיי ואף לסכן את חיי לביטחון ישראל'. השבועה לא הייתה קצובה בזמן, וביום העצמאות אנחנו מממשים אותה. זה לא קל, אבל האנשים כאן מוכיחים את הנס של מערך המילואים. יש פה נציגות אדירה של עם ישראל: אברך, איש הייטק, חרדי לשעבר ועולים חדשים".
במקביל ללחימה בעזה געשה השבוע המערכת הפוליטית בעקבות ניסיונות לקדם חוק גיוס. "זה נותן תחושה רעה", אומר איתמר שלמה (51), ותיק הלוחמים בגדוד, שעוד זוכר את השירות ברצועת הביטחון בלבנון. "יש מספיק מנגנונים במדינה שאפשר להתנדב בהם ואין שום סיבה שכל אזרח במדינת ישראל בגיל 18 לא יתרום למדינה. אפשר ללמוד חצי יום, וחצי יום להתנדב. הפוליטיקאים שלנו עשו כבר את הטעויות שלהם וכנראה לא רוצים להיפרד מהכיסאות, אבל רוב האזרחים מבינים שמה שנעשה בחוק הגיוס לא נכון ולא טוב למדינה".
