בית החולים איכילוב בתל־אביב, לפני כמה שבועות. אישה מגיעה אל חדר המיון כשהיא כורעת ללדת. על גופה סימנים של חצבת, אחת המחלות המידבקות ביותר שקיימות כיום. היא בחרה שלא להתחסן ולא לחסן את ילדיה נגד המחלה, ובשבועות האחרונים להריונה הם נדבקו בזה אחר זה. התינוק שברחמה היה נתון בסכנת חיים, ולצוות בית החולים לא הייתה ברירה אלא לבודד אותה בחדר סטרילי ואטום, וליילד אותה בתקווה שהתינוק לא יידבק בנגיף המסוכן עם יציאתו לאוויר העולם.
זה התחיל בדיווחים מיישובי גב ההר בשומרון וממוקדים שונים באזור ירושלים, וכעת ברור כי מדובר בהתפרצות: למעלה מ־300 בני אדם בישראל נדבקו מתחילת השנה במחלה, שנדמה כי חלפה מן העולם. "זו אולי המחלה הכי מידבקת שיכולה להיות", מסביר פרופ' רונן בן־עמי, מנהל היחידה למחלות זיהומיות באיכילוב, שהועמד בראש הצוות הרפואי שהוזעק לטפל ביולדת. "בלי בידוד מתאים, כל אדם מפיץ את הנגיף הזה דרך דרכי הנשימה. אנשים לא מחוסנים שנמצאים בבית החולים, ובמיוחד חולי סרטן, יכולים להידבק ברגע"
החשש הגדול היה שהתינוק יידבק, מה שהיה עלול לגרום פגיעה משמעותית במערכת העצבים שלו ובריאותיו. "הייתה פה התארגנות לוגיסטית מורכבת שהשתתפו בה היחידה האפידמיולוגית והזיהומית, רופא נשים ורופא ילדים והנהלת בית החולים, שהייתה צריכה לאשר לידה בתנאי בידוד אוויר. היה צריך להכין חדר אטום במיוחד בעבורה".
לאחר שהלידה עברה בשלום הובהל התינוק למחלקת טיפול נמרץ לילודים, שם טופל בתנאי בידוד בנוגדנים, בניסיון למנוע את ההידבקות. האם הועברה למחלקת אשפוז מרוחקת ומבודדת. לאחר כמה ימים, עם החלמת האישה, הם שוחררו, אך כעבור שבוע שבו לחדר המיון עם תסמיני חצבת שפיתח התינוק. "המזל שזו הייתה מחלה קלה ובלי סיבוכים. אנחנו מניחים שזה היה בעקבות הנוגדנים המיידיים שהענקנו לו", אומר פרופ' בן־עמי.
עדות נוספת לדרמה שמעוררת התפרצות החצבת בישראל, ניתנה בעקבות חתונת ענק שנערכה השבוע בבני־ברק. אחד החוגגים, שהגיע אליה מאנגליה, זוהה אחריה כחולה בחצבת. בהוראת משרד הבריאות החלו משפחות החתן והכלה לאתר את מאות המשתתפים ולהזהיר מפני סכנת ההידבקות בקרב מי שלא חוסן בעבר. ברחבי העיר הופצו פשקווילים, גם ביידיש, שבהם נקראו התושבים להתחסן, בוודאי לקראת חגי תשרי והכינוסים ההמוניים בבתי הכנסת, בשמחות בית השואבה ועוד.
החיסון נגד חצבת החל להיות נפוץ באמצע שנות השישים, ומאז הציל את חייהם של המונים. כאמור, על פי הספרות הרפואית, נגיף החצבת הוא המידבק ביותר הידוע לאדם. ההדבקה היא באמצעות טיפות שמקורן במערכת הנשימה (שיעולים ועיטושים). הווירוס נותר באוויר החדר עד שעתיים לאחר שאדם חולה ביקר בו. לחצבת אין מרפא זולת מנוחה והחלמה בת כמה ימים, והיא מידבקת ארבעה ימים לפני הופעת הפריחה וארבעה ימים אחריה. בסיכון הגבוה ביותר נמצאים תינוקות מתחת גיל החיסון שהוא חצי שנה (או שנה במצב שגרה), ילדים שהוריהם לא דאגו לחסנם ואנשים בעלי מערכת חיסון מוחלשת.
ייבוא מאירופה
פרופ' איתמר גרוטו, המשנה למנכ"ל משרד הבריאות וראש שירותי בריאות הציבור, מסביר כי מדובר ב"מחלה די ממושכת, אף יותר משפעת, והיא עשויה להיות מלווה בחום גבוה, פריחה, דלקות בעיניים ובפה, ובמקרים מסוימים מסתבכת לדלקת ריאות ומוח. אחת לאלף או אלפיים יש גם מקרה תמותה. זו מחלה מאוד לא נעימה, אך לא קטלנית מאוד".
מנתוני תחלואת החצבת בשנים האחרונות שהגיעו לידינו עולה כי לאורך השנה הקודמת נרשמו 33 מקרים כאלה בישראל, לעומת 9 מקרים ב־2016 – עלייה של פי 33 בתוך שנתיים בלבד. ההתפרצות ההמונית הקודמת התרחשה לפני עשור, בשנת 2008, שבה אותרו 930 מקרי הידבקות בחצבת.
"בשומרון ובאזור ירושלים הבחנו ב'כיסים', קבוצות לא מחוסנות, לעיתים כמה כיסים באותו יישוב. המחלה מידבקת מאוד ולכן קל לה לזהות את הלא מחוסנים, לתקוף אותם ולהתרבות", אומר פרופ' גרוטו. עם זאת, הוא מעריך כי גל ההידבקות במחלה יעבור בתוך חודש עד חודשיים, מאחר שניכרת עלייה משמעותית בנכונות הציבור להתחסן נגדה. "צריך להסתכל על זה בפרופורציות", הוא מדגיש. "לפני שהיינו מחסנים היו גלים של 30 אלף מקרים, ולא 300 מקרים כמו היום. אנחנו במצב של מעט חולים לעומת העבר".
קופות החולים ומוקדי המיון הונחו לאתר מיד מטופלים שמגיעים אליהם עם תסמיני המחלה, בטרם ידביקו אחרים. "מה עושים אנשים כשהם חולים? הולכים למוקד רפואי, לקופת חולים או למיון", מסביר פרופ' גרוטו. "כל אדם כזה חושף למחלה את כל האנשים שממתינים איתו בתור, וגם את אלה שיגיעו לשם שעה או שעתיים לאחר עזיבתו. במקרים מסוימים מדובר במאות אנשים". מלבד זאת, קופות החולים ובתי החולים הם גם הסביבה השכיחה ביותר להימצאות אנשים בעלי מערכת חיסונית מוחלשת, שיכולים להידבק בתוך שניות.
ככל הנראה, החצבת חזרה לישראל באמצעות תיירים או ישראלים לא מחוסנים שנדבקו באחת ממדינות אירופה ויצרו ברחבי הארץ מוקדי הדבקה. לפי ארגון הבריאות העולמי, מתחילת 2018 נדבקו באירופה בחצבת מעל 41 אלף ילדים ומבוגרים, 37 מתוכם מתו. מספר מקרי ההדבקה הגבוה ביותר נרשם באוקראינה, שם חלו כ־23 אלף איש. מספר מקרי התמותה הרבים ביותר, 14, נרשם בסרביה. התפרצויות נוספות זוהו בצרפת, גאורגיה, יוון, איטליה ורוסיה.
בשנת 2017 עמד מספר נדבקי החצבת באירופה על 24 אלף, לעומת 5,273 איש בלבד ב־2006. להערכת ארגון הבריאות העולמי, הסיבה להתפרצות היא העלייה בשיעור סרבני החיסון, מגמה שגם בישראל יש לה שותפים. לנוכח הנתונים פרסם משרד הבריאות אזהרה והמליץ ליוצאים לחו"ל להתחסן. על פי הנחיות המשרד, על בני 6 עד 11 חודשים לקבל חיסון במנה אחת בטיפת חלב. מנה זו אינה נספרת כמנה תקפה, ויש לחזור על החיסון לאחר גיל 12 חודשים. על בני 12 חודשים ועד 17 שנים שלא חוסנו בעבר לקבל שתי מנות של החיסון, בהפרש של ארבעה שבועות לפחות בין המנות.
משרד הבריאות קורא למי שלא התחסן עד כה להגיע ולהתחסן. "חיסונים הם הדבר החשוב והמועיל ביותר שאנחנו יכולים לעשות למען בריאות ילדינו", מבהיר מנכ"ל המשרד, משה בר סימן־טוב. ״הם יעילים ובטוחים, ומביאים לירידה דרמטית בהידבקות במחלות רבות. בזכות החיסונים חלק מהמחלות נכחדו מהעולם כמעט לחלוטין. יש חשיבות מכרעת לכך שהאוכלוסייה בישראל תמשיך להתחסן בשיעורים גבוהים. ההתחסנות נמצאת בסדר עדיפויות לאומי גבוה במערכת הבריאות, לטובת שמירה על בריאות הציבור".
מיץ תפוזים לא עוזר
במשרד הבריאות מייחסים את התפרצות החצבת הנוכחית לטרנד של השנים האחרונות לקרוא תיגר על חיסונים, ובמיוחד על חיסוני מחלות ילדות. ברשתות החברתיות פועלות קבוצות תמיכה המעודדות הורים לא לחסן את ילדיהם, וקוראות להם לאפשר לילדים להתמודד באופן עצמאי עם מחלות ולהיעזר ברפואה אלטרנטיבית משלימה.
אחת הקבוצות הללו, הפועלת בפייסבוק, היא "חיסונים – בחירה מושכלת". בקבוצה מתקיים שיח ביקורתי ושלילי נגד חיסונים באופן כללי ונגד חיסון החצבת בפרט, בטענה כי זוהי מחלת ילדות שהייתה שכיחה בעבר ולא הביאה לנזקים משמעותיים מדי. עוד טוענים בקבוצה כי טוב לחשוף ילדים קטנים לחצבת כדי שיחלו בה ויתחסנו למשך כל חייהם. דיווחי הורים על הידבקות ילדיהם בחצבת זוכים בקבוצה לגילויי תמיכה ועידוד.
במערכת הבריאות עוקבים אחר השיח הזה בדאגה, ומתקשים לעצור את הכעס. "מדינת ישראל לא נוקטת מדיניות שמקשה יותר מדי על הגישה הזאת", אומר פרופ' בן־עמי מאיכילוב. "גם אם נניח שאדם רשאי לקחת אחריות על בריאות ילדיו, לאחריות הזאת יש גבולות מסוימים, ומעבר לזה יש פה סיכון של ילדים אחרים. חייבים לבחון אם צריך לאפשר לילד שלא מחוסן להיכנס למסגרות חינוכיות, שבהן הוא נמצא בקרבה גדולה לילדים אחרים. יש מדינות שבהן אתה לא יכול להכניס את הילד שלך למסגרת חינוכית מבלי שאתה מראה אסמכתא שחיסנת".
לדברי מנהל היחידה למחלות זיהומיות באיכילוב, "אנחנו מדברים על מחלה שקיימת אך ורק בבני אדם, ויש לנו הכלים והיכולת להכחיד אותה. אנחנו יכולים לגרום להיעלמותה מעל פני כדור הארץ, כפי שנעלמה מחלת האבעבועות השחורות שבעבר הטילה את אימתה על העולם. היינו יכולים היום לחיות בלי המחלה האיומה הזאת, לוּ בני האדם לא היו מקשיבים למי שמדבר שטויות בגוגל או ביוטיוב אלא לאנשי מערכת הבריאות".
רחלי גל־קונסקר, תושבת כרכור, פועלת ברשתות החברתיות נגד השיח האנטי־חיסוני חסר האחריות ומפיצה פוסטים המנגישים מידע על מחלות וחיסונים. כאם לשניים, מניעה אותה גם דאגה אישית. "יש לי ילדה שמחוסנת במנת חיסון אחת, ויש לי גם ילד שאינו מחוסן כלל מכיוון שהוא מתחת לגיל חיסון. אם הוא ייחשף לחצבת, הוא יידבק במחלה בוודאות", היא אומרת. "כאמא, הדבר הכי מתסכל הוא שאין לי דרך למנוע תחלואה או סיבוכים מהילדים שלי, ובפרט כאשר ההשלכות של התחלואה ישפיעו על המשך חייהם. אין ויטמין או תוסף מזון שיכולים למנוע מחיידק או מווירוס להדביק את הילדים שלי. את וירוס החצבת לא מעניין מי אכל חסה או שתה מיץ תפוזים. זה וירוס שמועבר בדרכי הנשימה, והוא עובר גם למי שמקיים אורח חיים בריא. הדבר היחיד שאני יכולה לעשות בשביל הילדים שלי זה לנסות לגרום לאנשים בסביבה המיידית ובקהילה כולה להתחסן, ובכך להפחית את הסיכון היחסי להדבקה של הילדים שלי במחלה קשה. אם אנשים בסביבה לא יהיו חולים, אז הילדים שלי לא יוכלו להידבק מהם.
"בקבוצות הפייסבוק מופצים שקרים נוראיים בנוגע לחיסונים ובנוגע לדרכי ריפוי וטיפול במחלות. השקרים האלה גורמים לאנשים לחשוש מהחיסון שבא להגן עליהם, ולא מהמחלה שמסכנת את חיי ילדיהם. אלה לא אנשים שמשקרים בכוונה, אלא הורים שרושמים מה שהם יודעים בנושא, אבל התוצאה היא מידע לא מדויק ולא אמין שמשפיע על קבלת החלטות הוריות בנושאי בריאות קריטיים. יש שם גם מידע נכון ומדויק, אבל מי שלא בקי בנושא לא יוכל לברור את האמת מבין כל התגובות. במיוחד כאשר כל התגובות נשמעות מלומדות ומשכילות במידה שווה, גם כאשר הכותב לא מכיר אפילו מונחים בסיסיים בנושא, או שהוא סתם שכח להוסיף סימן שאלה בסוף משפט". גל־קונסקר מקווה שהפוסטים שלה יעוררו אנשים לבדוק את מקורות המידע שהם נשענים עליהם.
במשרד הבריאות מנסים להסביר לציבור כי הבחירה לא לחסן ילדים נגד חצבת, אבעבועות ומחלות ילדות נוספות שבזכות החיסונים נכחדו כמעט לחלוטין היא "אנוכית" ואף "מרושעת" כלפי אוכלוסיות שלא יכולות להתחסן. המחשה לכך הוא סיפורה של אורית (שם בדוי), מושתלת כליה תושבת ירושלים, שכל חולה חצבת השוהה בקרבתה – מסכן אותה. "אני מקבלת על בסיס קבוע תרופות שיש בהם נוגדי חיסון, כדי שהגוף שלי לא ידחה את הכליה שהושתלה בי. ברגע שילד חולה יתקרב לבן שלי, או שאיחשף באיזושהי דרך לחולה חצבת, אני בוודאות אחלה, כי החיסונים הגופניים שלי פשוט לא עובדים. זו לא רק אני: כל המושתלים, כמו מושתלי מח עצם וכליות, וגם חולי סרטן, מקבלים חומרים שמחלישים את המערכת החיסונית ופוגעים בה.
"הילדים שלי מחוסנים כמובן, אבל אם אגיע לבית הספר שלהם ואתקל בילד לא מחוסן, או שאחד החברים שלהם יגיע אליי הביתה כשהוא נושא את החצבת, גם מבלי ידיעתו, אין לי שום דרך לעצור את זה. אני לא יכולה לשים על הבית שלי שלט 'הכניסה למחוסנים בלבד'. הבחירה הזאת של הורים מעמידה אותי, ורבים מאוד הדומים לי, בפני סכנת מוות".
שינית מסדר יומך בשל התפרצות התחלואה בישראל?
"כששמעתי שבכל מיני יישובים יש כאלו שלא מחסנים מבחירה, ברור לי שאני לא אתקרב למקומות האלה. באופן כללי אנחנו, מחלימי ההשתלות, משתדלים לא להיחשף ליותר מדי אנשים, אבל אין נהלים מיוחדים שמלמדים אותנו איך להתנהל במקומות שיש בהם אנשים לא מחוסנים".
מאגר מידע חסוי
בניסיון לקדם את הסדרת החיסונים הודיעו בשבוע שעבר חברי הכנסת שולי מועלם־רפאלי ויואל חסון כי יגישו הצעת חוק בנושא עם פתיחת מושב החורף הקרוב. על פי ההצעה, הורה "סרבן חיסונים" יחויב לחתום על הצהרה שהוא מסרב לחסן את ילדו לאחר שלקח בחשבון את כל ההשלכות. מי שיסרב לחתום על ההצהרה הזאת יהיה חשוף לקנס כספי. הורה שחתם על ההצהרה לא יקבל פטור מתשלום ביטוח בריאות לילד הלא־מחוסן, וייאלץ לשלם בעבורו מגיל שנתיים ועד גיל 18. עוד קובעת ההצעה כי במשרד הבריאות יוקם מאגר איסוף נתונים חסוי על שיעור ההתחסנות של האוכלוסייה. כיום אין כל דרך לדעת אילו אזרחים לא התחסנו.
יצוין כי אחוז הילדים והילדות המחוסנים בישראל נחשב לגבוה ביחס למדינות אחרות בעולם. לפי דו"ח של משרד הבריאות, שהקיף 1.3 מיליוני תלמידים בכיתות א'־ט', שיעור המחוסנים נגד חצבת, אדמת ואבעבועות רוח בקרב תלמידי כיתה א' בישראל בשנת הלימודים תשע"ז היה 96 אחוזים. עם זאת, במשרד הבריאות שבים ומדגישים כי הילדים המעטים שאינם מחוסנים בעקבות בחירת הוריהם, מעמידים בסכנה ילדים וילדות בעלי מערכת חיסונית חלשה או פעוטות שטרם חוסנו.
בעקבות לחץ ציבורי שמופעל על משרד החינוך מצד הורים ורופאים נשקלת האפשרות לאפשר הרשמה למוסדות חינוך רק לילדים מחוסנים. אורית, מושתלת הכליה, תומכת בדרישה הזו. "כשאתה בוחר לשלוח את ילדיך לבית ספר ממלכתי אתה בוחר בתוכנית הלימוד שבבית הספר, גם אם יש לך השגות על חלק מהתכנים. אתה גם בוחר שמורים מסוימים ילמדו את ילדיך, גם אם יש מורים שאתה לא לגמרי מתחבר אליהם. חלק מהמדיניות של בתי הספר והגנים צריכה להיות שמי שנכנס לגן חייב להיות מחוסן. מי שלא רוצים להתחסן, שיבנו לעצמם מערכת גנים של לא מחוסנים. יש פה סכנת חיים אמיתית לאנשים כמוני, זה לא משחק.
"בגלל כל מיני אמירות של נשמות טובות, שלפיהן 'הילד שלי יקבל את החצבת באופן טבעי ויתמודד איתה, וכך יתחסן', אני נמצאת בסכנת חיים אמיתית. אם הילדים שלי חוטפים דלקת גרון, הם הולכים לגלות אצל סבתא שלהם. אז דמיין מה עלול להיות עם חצבת".
