אוכלוסיית העצמאים היא הראשונה להיפגע כתוצאה מפינוי מהבית לאורך תקופה ממושכת, כך מגלה מחקר שערך ד"ר איתמר יקיר ממרכז ממשל וכלכלה במכון הישראלי לדמוקרטיה. במחקר בחן יקיר את השלכות הפינוי מגוש קטיף במסגרת תוכנית ההתנתקות על מצבם הכלכלי של המפונים, ואלו לקחים אפשר להפיק מההתנתקות באשר למצבם של המפונים מיישובי הדרום והצפון בשל מלחמת "חרבות ברזל".
עוד גילה המחקר, אשר יוצג בכנס אלי הורביץ לכלכלה וחברה של המכון הישראלי לדמוקרטיה שייערך ב-21-22 במאי, כי פגיעה בנשים הייתה חזקה יותר ושיעור התעסוקה של לא משכילים ומבוגרים יותר נפגע. לאחר ההתנתקות, פערי השכר היו 1,000 שקלים בחודש ובאופן הדרגתי הצטמצם עד ל-900 בחודש עשור לאחר מכן.
על פי המידע שמעלה המחקר, בשנים שקדמו להתנתקות היה גובה השכר בקרב תושבי המועצה האזורית חוף עזה דומה מאוד לשכר שרווח בקרב תושבי המועצות האזוריות ביהודה ושומרון. לאחר ההתנתקות ההפרש בין הקבוצות גדל ליותר מ-1,000 שקלים בחודש ובאופן הדרגתי ואיטי למדי שב והצטמצם עד לרמה של 900 שקלים בחודש כעשור לאחר ההתנתקות.
ד"ר יקיר ציין כי בדו"ח כי "ניתן להביא בחשבון מספר סיבות אפשריות לירידה בתעסוקה: ניתוק בין עובדים למקומות עבודה ולכן גם קטיעת הקריירה של רבים מהם; הקטנת התמריץ לחזרה לעבודה בקרב חלק מן המפונים על רקע התמיכה הכספית הישירה; והשלכות פסיכו-סוציאליות של פינוי היישובים – כמו דכאון והתרופפות של הרקמה החברתית".
כמו כן, המחקר מלמד כי היו להתנתקות השפעות חזקות במיוחד על ההכנסה והתעסוקה של מספר קבוצות-משנה. אחת מן הקבוצות הללו היא האוכלוסייה הקרובה לגיל הפרישה הרשמי. בקבוצת הביקורת חלה ירידה הדרגתית ורציפה בשיעורי בתעסוקה של קבוצת הגיל הרלוונטית – עם ההתבגרות של חברי הקבוצה וחצייה של רבים מהם את גיל הפרישה – מרמה של 90% לאזור ה-30%. ואולם, בקרב חברי קבוצת הטיפול ניכרת ירידה מוקדמת ומהירה יותר בתעסוקה, והפער שנפער בין הקבוצות לא נסגר גם 15 שנים לאחר ההתנתקות. משמעות דבר היא שההתנתקות הגבירה את הנטייה לפרישה מוקדמת מעבודה – בקרב פרטים שהושפעו ממנה במישרין.
בהמשך בחן המחקר את המצב של המפונים היום, בצל מלחמת "חרבות ברזל". בין היתר מצא המחקר כי בגבול הצפון קיים שיעור משמעותי מאוד של עצמאים, בעוד ששיעורם בקרב יישובי העוטף נמוך למדי. דפוס זה קשור לעובדה שביישובי העוטף קיבוצים רבים, בעוד שיישובי גבול הצפון כוללים יותר מושבים. כאמור, ההשפעה של פינוי היישובים מגוש קטיף על העצמאים הייתה שלילית וחזקה במיוחד, בהשוואה להשפעה על שכירים. משמעות הדבר היא שיישובי גבול הצפון לכאורה מועדים יותר מכוח עובדה זו – ובקיזוז שאר ההבדלים – לפגיעה עמוקה ומתמשכת יותר בתעסוקה ובהכנסה של התושבים.
מעבר לכך, מפילוח גילאי העוסקים בחקלאות בכל הארץ, עולה כי במועצה האזורית מרום הגליל יש יותר עובדים מבוגרים בהשוואה לדור הצעיר. לעומת זאת, במועצה אזורית אשכול – הבולטת במרכזיות של גידולי-שדה – הפיזור של קבוצות הגיל השונות בענף החקלאות מאוזנת יותר.
ההסתמכות הנרחבת על ענף החקלאות בקרב המפונים בשנת 2024 רחבה הרבה יותר מאשר בשנת 2005. לעומת-זאת, בגוש קטיף רוב האוכלוסייה השתייכה ליישובים קהילתיים, לא-חקלאיים, ולמספר מושבים שאמנם גם בהם היה לחקלאות מקום מרכזי.
מנתוני מנהלת המעסיקים ופיתוח הון אנושי, משרד הכלכלה, נשיאות המגזר העסקי, הסתדרות העובדים והפורום הכלכלי חברתי, שתי המועצות אשר מהוות מקור מפונים גדול הן חבל אשכול ומרום גליל. הענפים, בכל קבוצת גיל, בשתי מועצות אלה – ענף החקלאות הינו מרכזי. במועצה האזורית מרום הגליל – שבה יש מרכזיות לענף הלול ולענפי המטעים – ניכרת העובדה שעובדים מבוגרים מרוכזים יותר בענף החקלאות בהשוואה לדור הצעיר.
המחקר טוען כי אם אמנם ניתן להקיש מן הממצאים הנוגעים לתקופת ההתנתקות אל המצב הנוכחי, הרי שחלוקה גילית וענפית זו מהווה סימן לדאגה, שכן במקרה של מפוני גוש קטיף, מבוגרים ועצמאים היו בעלי נטייה מוגברת לחזור לאט לתעסוקה או לפרוש מוקדם משוק העבודה. דפוס זה, בשילוב עם ההתרכזות של עובדים מבוגרים בענפי החקלאות, שהם ענפים מבוססי-מקום – מעלים חשש לגבי פוטנציאל הפגיעה ואופק ההשתקמות של יישובי גבול הצפון, גם לאחר חזרת התושבים לבתיהם – דבר שכרגע לא נראה באופק, אך העובדה שרבים ממפוני גוש קטיף התקשו באופן משמעותי בחזרה למצבם הכלכלי לפני הפינוי – מדגיש עד כמה עבודת השיקום צריכה להיות מדודה ובדוקה היטב.
ד"ר איתמר יקיר, חוקר במרכז ממשל וכלכלה במכון הישראלי לדמוקרטיה הבהיר כי "מההשוואה אנחנו מזהים את האוכלוסיות הפגיעות – העצמאים, המבוגרים ובמידה מסוימת גם נשים. בהתאם, חשוב לתת דגש על אוכלוסיות אלה מבחינת תשומות והתאמת מענים ייחודיים".
