זה לצד זה קבורים בבית העלמין בכפר־עציון מקימי גוש עציון בשנות הארבעים, חלק מן השבים אל הגוש לאחר מלחמת ששת הימים, וגם נופלים בפעולות טרור לאורך השנים ובמלחמת חרבות ברזל. לפני המלחמה הכילה החלקה הצבאית שלושה קברים, היום יש בה 14 קברי חללים.
על שלוש מצבות חקוק התאריך כ"ב בתשרי תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023. אלו הקברים של רב"ט יונתן אלעזרי מאלון־שבות, סמ"ר הלל שמואל סעדון ממעלה־מכמש, וסמ"ר רועי וייזר מאפרת. לצידם קבורים בני הגוש שנפלו במהלך המלחמה: איתן דב רוזנצוויג, יקיר ידידיה שנקולבסקי, נתנאל סילברג, אפרים יכמן, אלקנה נוילנדר, דוד שורץ, אריאל מרדכי וולפסטל ויובל ניר.
אימהות הנופלים הקבורים בחלקה התאחדו לקבוצת ווטסאפ שבה הן מנסות להתרגל למצבן החדש כאימהות שכולות, תומכות זו בזו ומדברות על הגעגוע שאינו פוסק.
אפרים יכמן היה השני משבעת ילדיהם של שמואל וליאת מנווה־דניאל. אפרים, לוחם בגדוד שקד שבחטיבת גבעתי, נפל בצפון רצועת עזה בט"ו בטבת. "הוא היה ילד חמוד, קצת שובב, ילד טוב, מקשיב, חכם", מספרת אימו ליאת. "הוא אהב מוזיקה וניגן מגיל צעיר, בתחילה בפסנתר ובהמשך בתופים, ואז לימד את עצמו גיטרה ומפוחית. בעזה הוא הלחין ניגון".
אחרי לימודיו בבית הספר אורות עציון המשיך אפרים לישיבת חורב. "הוא התפתח שם. למד מחשבים, פיזיקה, נבחן בבגרות בפסנתר. בשנות התיכון הוא פיתח את האופי שלו. הוא אמר לאחיו שלמד איתו: בוא נעשה תשובה, במקום להיות חברים של קבוצה אחת, נהיה חברים של כולם. ובאמת בימי השבעה באו הרבה חברים לנחם".
לצד לימודי החול הקפיד אפרים גם על לימודי קודש. כבר בבר־המצווה סיים ש"ס משניות, ואחרי הישיבה התיכונית פנה ללמוד בישיבת ההסדר בירוחם. עימו למדו גם יקיר שנקולבסקי ואיתן רוזנצוויג, שנפלו אף הם בקרבות ונקברו באותה חלקה.
כשאפרים חזר מעזה בפעם הראשונה, זה היה בדיוק ב"שלושים" של חברו איתן. הוא עלה לקבר והתמודד עם האבל על חברו. שלושה ימים לאחר מכן הוא נהרג.
לאחר מותו מצאו הוריו יומן שכתב בתקופת השירות, שסיפק להם הצצה לאדם שהיה. "אפרים אהב את לימוד התורה, אהב את הישיבה והיה קם מוקדם כדי להספיק כמה שיותר", מתארים ההורים. "סיפרו הרבה כמה שהוא אהב את הלימוד, אבל אחרי שהתגייס לגבעתי הוא ראה את השירות הקרבי כאידיאל. הוא לא רצה להיות קצין כדי שיוכל לחזור לישיבה, ובכל זאת מינו אותו לפקד על המחלקה במשך כמה שבועות כשתפסו קו בחווארה. סמכו עליו ונתנו לו תעודת הצטיינות על התקופה הזאת.
"בצום גדליה הוא השתחרר מהשירות וחזר לישיבה. בשמחת תורה היה בבית ולא בישיבה, כי אחותו הייתה עתידה להתחתן יומיים לאחר מכן. מיד באותו יום הוא נקרא לשטחי הכינוס. בהתחלה הוא לא היה אמור להיכנס לעזה, אבל הוא נאבק להיכנס. אפרים שהה עם חבריו ליחידה בבניין בצפון הרצועה. לקראת הערב נתקל הכוח במחבלים בתוך הבניין. אפרים חיפה על גרם המדרגות, בזמן שהאחרים ניסו לחלץ את הפצועים, עד שנפגע. כשפונה לבית החולים עדיין היה בהכרה והספיק לשאול אם כל החברים בסדר, אך בבית החולים הוא נפטר".
הריאיון המלא יתפרסם מחר במוסף "יומן" של מקור ראשון
