הסערה סביב נאומי הפוליטיקאים בבתי העלמין ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התעצמה השנה מאוד על רקע המלחמה. על רקע רעיונות שונים בניסיון לעמעם את המתח, כמו ההצעה שהפוליטיקאים ינאמו נאום אחיד בכל בתי העלמין, ועד לקריאה לפוליטיקאים כלל לא להגיע לבתי העלמין השנה, נשמעו גם קריאות להחרמת הטקסים בהשתתפות פוליטיקאים מהממשלה ומהקואליציה ביום הזיכרון הקרוב, שיחול בעוד שבוע וחצי.
חגי לובר, אב שכול שבנו יהונתן הי"ד נפל בקרב ברצועת עזה במלחמה הנוכחית, יצא היום בקריאה נרגשת בחשבון הפייסבוק שלו שלא להחרים את הטקסים, ודרש לאפשר לפוליטיקאים לנאום כרצונם.
"אל תחרימו את הפוליטיקאים שלי. כן כן. הם שלי. שלנו. כולם. כ-ו-ל-ם". כתב לובר.
"מיכאלי, לפיד, גנץ, ליברמן, נתניהו, סמוטריץ, סער, דרעי, גולדקנופף, בן גביר, הם ואנשיהם. הם שלי. הם מנהיגַּי.
"מגיל שש אני בבתי קברות בטקס יום הזיכרון: בנחלת יצחק, על קברו של הדוד שלי יעקב לובר שנפל במלחמת השחרור. בקיבוץ גינוסר, על קברו של בן דודי גיורא שמיר שנפל במלחמת ששת הימים. בקיבוץ גבת, על קברו של בן דודו של אבי יואב שחר שנפל בפשיטה על האי גרין.
"תמיד היו שם גם פוליטיקאים. תמיד הקשבתי בדממה לדבריהם. גם כשחלקתי עליהם נמרצות. גם כשהשתתפתי במחאות. גם כשהייתי בטוח שהחלטותיהם מסכנות חיים. שתקתי, הקשבתי וכיבדתי.
"גם בימי הסכמי אוסלו והאוטובוסים המתפוצצים, שמעתי נאומים של רבין, פרס, שולמית אלוני ויוסי שריד. שתקתי, הקשבתי וכיבדתי. גם בימי ההתנתקות וחפירת קברי יקירינו בגוש קטיף, הקשבתי לשרון, אולמרט, ציפי לבני ועמרם מצנע. שתקתי, הקשבתי וכיבדתי".
"השנה אעמוד ליד קברו של בני יהונתן. דור שלישי למשפחה שכולה. אני אבכה. ואתם תשתקו. אל תהינו להשמיע צעקה. לא ציוץ. לא שלט. לא הדפס על חולצה. שום מחאה לא תהיה במקום הקדוש. רק שקט. צער. כאב. אהבה. אחדות.
"הפוליטיקאים שהפכו להיות, שלא בצדק, שנואים ומשוקצים הם למעשה ביטוי עליון לרצון של העם. ליכולתו לבחור את מנהיגיו.
"אלפיים שנה התענינו תחת מנהיגים זרים. אלפיים שנה נאלצנו להתחנף למנהיגים נוכרים בתפילתנו. לא עוד.
"הפוליטיקאים חייבים לנאום בטקסי יום הזיכרון. חייבים לי. חייבים לנו. כי הם, בעצם היותם, מהווים את הביטוי המזוקק ביותר, לעצמאות ישראל שעליה נפלו יקירינו.
"אם אתם רוצים זיכרון בסלון, אישי, פרטי, סגור – בבקשה. אל תבואו לטקסים הממלכתיים. אתם לא חייבים. אבל אין לכם זכות לקלקל מסורת של 75 שנה. וגם אם יקירכם נהרג. אני מחבק אתכם, אין כמוני להבין אתכם, אבל תשתקו.
"הבן שלי נהרג בשם מדינת ישראל, והיא תיוצג שם. עם פ ו ל י ט י ק א י ם. מכל המפלגות. ואתם תקשיבו, תכבדו ו ת ש ת ק ו".
