כשהאדריכלית שירן ישי התחילה לתכנן את הדירה שתתגורר בה עם בן זוגה הראל פרדלסקי, היא התייחסה לתכנון כמעט כמו סצנה בתיאטרון. "תכננו כל מיני מצבים, ביחד ולחוד, עד לפרט הכי קטן. למשל, ביום ששנינו עובדים מהבית, מאיפה אנחנו רוצים לעבוד?" התשובה לשאלה הזאת משתנה כמובן, והדירה בהחלט מתמודדת עם זה: וילון ייגלל ויחלק את חלל הבית, הספה תתגלגל הצידה, ושתי עמדות עבודה ייפתחו בשני צדדים של הבית.
כדי שזה יקרה, הקירות הפנימיים בדירה הוסרו כמעט לגמרי, וכך גם המשקופים והדלתות. מלבד השירותים והמקלחת, שמצויים בחדר משלהם, ההפרדה בין שאר חללי הבית נעשית באמצעות מחיצות זזות, וכל החלוקות הפנימיות דינמיות.
איך בדיוק זה קורה? בחלל המרכזי בדירה ניצב ארון רחב בגוון עץ בהיר, בעל דלתות מרובות, נישות קטנות ופתחים המותאמים למיקום החלונות. מצד ימין של הארון, הקרוב יותר למטבח, נשלף לוח קטן ולידו שני כיסאות. "בבתים בישראל יש בדרך כלל מקום לא פורמלי שאוכלים בו ביום־יום, ושולחן אוכל שאוכלים בו בדרך כלל בשבת, ומשמש לטקסי אירוח. לכן השולחן כאן יודע להיות שולחן של שניים או של ארבעה או של שמונה. הוא מתאים את עצמו לארוחה פורמלית ולא פורמלית, לאירוח וללבד".
מתוך הארון נפתחים ונסגרים "חדרים" נוספים לפי הצורך: פינת עבודה, בר משקאות, וילון המחלק את החלל. במקביל הוא גם משמש לאחסון, וכל תא בארון הותאם במדויק לחפץ שהוא אמור לאחסן, כמו למשל מזוודת הנסיעות. רגליהם של הספה ושולחן הקפה בסלון הוחלפו בגלגלים. חדר השינה יכול להיפתח למרחב באמצעות הזזת חלק מהמחיצות. כשדלת תמימה בארון הבגדים נפתחת, מתגלה המעבר מאזור השינה לאזור הכביסה או השירותים והמקלחת. השידה במטבח, שמשמשת כעוד משטח עבודה, יכולה להתגלגל לחלל אחר ולהפוך לקרש גיהוץ.
"רציתי לעשות ניסוי, איך חיים ביחד במרחב ביתי שהוא למעשה יחידה אחת משותפת, זה הגיע מתוך ההבנה שלתכנון יש גם השפעה עתידית על צורת ההתנהגות ועל אופי הקשרים של מי שגר במרחב"
שלל האפשרויות בחלוקה בדירה הירושלמית של שירן והראל משרת את המהות האמיתית שלה: המרחב הוא זה שיתאים את עצמו אלינו. מכיוון שהצרכים שלנו משתנים כל העת, המרחב צריך לגלות גמישות ונכונות לסידור מחדש. "במצב 'פתוח', החלל הוא אחד. כל היישומים של הבית – שינה, סלון, מטבח, שולחן עבודה – נמצאים במרחב משותף. במצב הזה יש מעבר של אוויר ואור מצד אחד לצד השני". מנגד, במצב "סגור" החלל המרכזי נחצה בווילון שנשלף מהארון, ומחיצות עץ נעות במסילה ומפרידות בין חדר השינה ומרחב השירותים והמקלחת ובין שאר הדירה, וכך נוצרת "הפרדה בין המרחבים של היום לאלה של הלילה".
בכך ישי ביקשה לאתגר את "סכמת התכנון של הבית", כלומר את הגישה התקנית לתכנון דירת מגורים, אבל בעיקר בגלל ההשפעה של התכנון על הקשר בין דיירי הבית – כרגע, רק היא והראל. "רציתי לעשות ניסוי, איך חיים ביחד במרחב ביתי שהוא למעשה יחידה אחת משותפת, זה הגיע מתוך ההבנה שלתכנון יש גם השפעה עתידית על צורת ההתנהגות ועל אופי הקשרים של מי שגר במרחב".
במה זה שונה מהבית שלי?
"אנחנו רגילים לגור בדירות שמגדירות מראש את החלל. בישראל יש גישת תכנון שלטת: חלל פתוח עם מטבח, שולחן אוכל וסלון – ומסדרון שמוביל לחדרים, לשירותים ולמקלחת. זאת גישה מודרנית שהגיעה לכאן מאמריקה בסוף המאה הקודמת. חלק מההיגיון שלה הוא הפרדה בין פעולות של יום לפעולות של לילה. זאת לא הבחנה שלי, אבל אני אוהבת אותה כי היא מדגישה שהתכנון קובע לא רק איפה ומה תעשו, אלא גם מתי. ברור שחדר שינה מחזיק מערכת התנהגויות מסוימת ומוגדר כמקום של לילה, ולעומתו המרחב המשותף כמו הסלון מתוכנן יותר ליום ומחזיק מערכת התנהגויות או קשרים שיכולים להתקיים דווקא שם. מתוך ההיכרות עם המבנה הזה, רציתי לבנות סכמה שמעבירה את השליטה בחלל למי שגר בבית, ולא להפך.
"המרחב שלי שואל איך שומרים על פרטיות בחלל אחד. כדי להשיג פרטיות אני צריכה לעשות פעולה: להסיט וילון. אני צריכה ליצור לעצמי מקום, ושאר חברי הבית צריכים לכבד את הגבול שמתחתי. כלומר, זאת לא דלת שמגדירה תחום שאסור להיכנס אליו כי הוא שלי, אלא פרטיות שמתקיימת דרך הסכמות ובתוך הקשר. במקום שהמרחב יציב גבולות קבועים מראש שאני צריכה להתאים את עצמי אליהם, אני מניחה את הגבולות לפי הצורך והרצון שלי, והמרחב מותאם אליי".
שירן ישי, בת 33, היא אדריכלית ירושלמית עצמאית במשרד Oneness & Otherness ("אחדות ושונות"). בסיום לימודיה בבצלאל טסה ליפן, להתמחוּת במשרד אדריכלים יוקרתי בטוקיו, והתגוררה שם במשך חצי שנה. "מי שנכנס לבית שלנו, אדריכל מקצועי או לא, מרגיש שיש השפעה שמגיעה מאסיה, ובאמת, הרפרנסים התכנוניים הזרים שיש בבית הם מהתקופה שגרתי בטוקיו", היא אומרת. "אבל בעיניי זה בית שמושפע מאוד מצורת מגורים מקומית ישראלית".
איך חוויית המגורים ביפן?
"גרתי בדירת 26 מ"ר, והבנתי משהו על משמעויות של גודל וקנה מידה, וגם על מרחב משותף והכבוד אליו. השקט שהיה שם ברכבת בשעות העומס בבוקר הוא משהו שהולך איתי. התפיסה היא ש'חס ושלום לא להפריע למרחב של מישהו אחר'. דברים מסתובבים סביב העיקרון הזה".
הכתבה המלאה תתפרסם מחר (שישי), במוסף "מוצש" של מקור ראשון
