בשארה הוא ההרוג ה־18 בגבול הצפון מפרוץ המלחמה. זהו לערך מספר המחבלים שנהרגו בתקיפות צה"ל בגזרה בעשרת הימים האחרונים, ועד כה ארגון חיזבאללה מונה 257 הרוגים בקרב שורותיו מאז תחילת המלחמה.
הלחימה מתנהלת בתקופה האחרונה בשתי רמות. במישור הראשון, כל צד מספק את מנת האש היומית שלו. צה"ל תוקף אווירית אזורים סמוכים לגבול ומנקה אותם מהתשתיות המשמשות את חיזבאללה – בחלק מהמקרים בהתאם להזדמנות שנוצרת בשטח כמו זיהוי של מחבלים במבנה שבאחד הכפרים, ובשאר הזמן באופן שיטתי ומתוכנן מראש. מנגד, חיזבאללה משגר מדי יום טילי נ"ט ומטחי רקטות.
מעבר לשגרת הלחימה, אחד הצדדים עושה מעת לעת פעולה גדולה יותר שגוררת תגובה חריפה יותר, ולעיתים אף רצף תגובות מסלימות והולכות. למשל, לאחר ששני כטב"מים התפוצצו בשבת באזור קיבוץ כפר־בלום, מדרום לקו פינוי היישובים בעמק החולה, תקף צה"ל סדנת אמצעי לחימה באזור בעלבכ המרוחק מגבול הצפון. חיזבאללה הגיב במטח לילי כבד של חמישים רקטות לאזור צפון רמת הגולן.
לפי דברים שאמר השבוע אלוף פיקוד הצפון אורי גורדין, הירי הקטלני לקריית־שמונה היה תגובה לרצף תקיפות של צה"ל שנהרגו בהן פעילי חיזבאללה וכן פעילי אל־ג'מעה אל־אסלאמייה, שפועל נגד ישראל לצד חיזבאללה ובהסכמתו, ואנשיו תכננו פיגוע חדירה באזור הר דב.
ניכר שצה"ל מגביר בהדרגה את הלחץ על חיזבאללה. מספר התקיפות בעומק לבנון עלה לאחרונה מאוד, וגם תדירותן גברה. בשיקולים צבאיים בלבד, הדעת נותנת שצה"ל לא היה מתנגד להמשיך כך עוד זמן רב, ודאי עד שיתבהר עתיד הלחימה בעזה לתקופה הקרובה. אך גם מי שתופס את הישגי הלחימה עד כה כאסטרטגיים ולא רק טקטיים, ודאי יסכים שאין בהם כדי להביא לחזרת התושבים לבתיהם בבטחה. ובינתיים הולכת ומתחדדת ההבנה שהימצאותם מחוץ לבית זמן ממושך כל כך היא עצמה בעיה אסטרטגית ולא טקטית.
בכל מקרה, כשמנהלים את הדיון הזה, שהוא מתחילתו ועד סופו בגדר חוכמה בדיעבד, חשוב לזכור שהפינוי לא ננקט בשל ירי הרקטות אלא בשל חשש מחדירה רחבת היקף של מחבלים ליישובים סמוכי גדר בסגנון 7 באוקטובר, וחשש מפני ירי טילי נ"ט ללא התרעה מוקדמת.
שיקום ממושך בקיבוצים
חיי התושבים המפונים עוד רחוקים מחזרה למסלולם, ובינתיים יש תמורות איטיות במצב הביניים. רבים מהפליטים עזבו בהדרגה את בתי המלון לטובת מגורים בשכירות. פה ושם יש מי שמתחילים להרהר בקול רם בשאלת נחיצותו של פינוי היישובים, שהיה עד לאחרונה בקונצנזוס מלא כמעט. אך עדיין קיים חשש גדול לחזור לבתים בהיעדר ודאות שלא תתקיים מתקפת טבח בגבול הצפון, בעיקר בקרב משפחות בעלות ילדים. מתי נדע שהביטחון אכן הגיע? זו שאלה שקשה לספק לה תשובה חד־משמעית.
השבוע, בביקור באזור קריית־שמונה, הזכיר השר בני גנץ את פתיחת שנת הלימודים הבאה בתור תאריך היעד להשבת התושבים לבתיהם בצפון. יומיים אחר כך התייחס לכך גם שר החינוך יואב קיש. זו הפעם הראשונה ששרים בממשלה מדברים על מועד כלשהו, אבל לפניהם התייחס לכך ראש המועצה האזורית הגליל העליון גיורא זלץ, שאמר שאם התושבים לא ישובו עד 1 בספטמבר, הורים רבים יתקשו להוציא שוב את ילדיהם מהמסגרת שהם נמצאים בה באמצע שנת הלימודים, מה שיוביל לעוד שנה שלמה של פינוי. הגישה הזאת לא מקובלת על ראשי רשויות אחרים, שמתעקשים ששגוי לדבר על תאריך חזרה כל עוד טרם הוצגו ערבויות ביטחוניות.
אם מישהו אכן מתייחס לפתיחת שנת הלימודים הבאה כמועד בעל חשיבות, אזי המשמעות היא שחזרת התושבים צריכה להתקיים באמצע החופש הגדול לכל המאוחר. כבר כעת ברור שחלק מהיישובים, כמו קיבוץ מנרה, יידרשו לשיקום ממושך, וגם ביישובים אחרים תידרש תקופת הכנה של חודש או חודשיים, שתכלול גם היערכות מחודשת של צה"ל בשטח. לפיכך, כדי ששנת הלימודים בצפון תיפתח כסדרה, יש להגיע להסדר – עם או בלי מלחמה רחבה יותר לפניו – עד סוף מאי או יוני לכל המאוחר, ולא ברור עדיין אם הסדר דיפלומטי יכול לספק את הביטחון הנדרש לתושבי הצפון.
בתוך כל זה, אסור לשכוח את התושבים שמדרום לקו פינוי היישובים. אלה שבחרו להתפנות נשאו בכל העלויות, ומי שנותרו או חזרו נאלצים להתמודד עם שגרה בלתי נסבלת. בעמק החולה ובצפון רמת הגולן, האזעקות ואירועי הירי תכופים למדי, וגם בגליל המערבי הירי מגיע לעיתים דרומה מהאזור המפונה.
ביום ראשון השבוע ראו אזרחי ישראל את תמונתם של ילדי נוב בדרום רמת הגולן שנשכבו מחופשים על הקרקע כשידיהם על ראשיהם, לאחר שהאזעקה תפסה אותם בדרך לאירוע פורים ביישוב. עד כה לא נשמעו כמעט אזעקות באזור הזה, וגם האזעקה שתועדה בתמונה התבררה לבסוף כאזעקת שווא. ובכל זאת, מטיילים כמעט לא מגיעים לגולן, גם לא לחלקים הדרומיים יותר שלו – ולכן גם הצימרים, המסעדות, בתי הקפה והיקבים נותרים ריקים. הפעילות הכלכלית קפאה כמעט לחלוטין, בעיקר בכל מה שקשור בתיירות, ולא רק בגולן אלא ברוב אזור הצפון. גם מערכת החינוך פועלת על בסיס אלתורים ובמתווים שנולדו מחוסר ברירה. הפגיעה הכלכלית נרחבת יותר מהיישובים שפונו, והמדינה לא מספקת מענה לכך. אתמול התקיים ניסיון לתקן את המעוות, אך גם הוא מאוחר מדי, כשהוועדה המיוחדת לחיזוק הנגב והגליל דנה בנושא העסקים בצפון הארץ. למרבה הבושה, רק יו"ר הוועדה ח"כ מיכאל ביטון טרח להגיע.
חן ביאר הוא כתב כאן 11 וכאן רשת ב' בצפון
