מומחים מזהירים כי אם וכאשר בני הערובה המוחזקים על ידי חמאס בעזה ישוחררו במסגרת עסקה כלשהי, הם עומדים בפני סיכון של טראומה פסיכולוגית מתמשכת. "יש כאלה שחיים מתים. כאילו הוקפאו בזמן ובמקום בעזה, ולא חזרו", אומרת מירב רוט, פסיכולוגית קלינית שטיפלה בחלק מאותם בני ערובה לשעבר ובני משפחותיהם.
ישראל פתחה במתקפה כדי להשמיד את חמאס לאחר המתקפה חסרת התקדים ב-7 באוקטובר. שחרור אפשרי של בני הערובה הוא אחד הנושאים העיקריים בשיחות שביתת הנשק המתקיימות במצרים.
כמאה בני ערובה שוחררו במסגרת הפסקת אש בת שבוע בנובמבר, אך 134 אחרים נותרו בידי חמאס בעזה. "נצטרך לטפל באופן מיידי בבני הערובה האלה… כדי לעזור להם להתגבר על הפחד שלהם והקהות שלהם ולהחזיר אותם לחיים האמיתיים", מרילין בארנס, פסיכולוגית המתמחה בהפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD), אמרה ל-AFP.
על פי הרשויות, מתוך כ-100 בני ערובה ישראלים ששוחררו במסגרת הפסקת האש המוקדמת יותר, מחציתם עוברים טיפול. אלה שהוחזקו במצבים מסוכנים או טראומטיים יותר, חווים "תסמינים חמורים יותר של חרדה ודיכאון", אמרה רוט. "אבל לכולם יש קושי גדול לחזור לתפקוד".
כריסטין רולייר-לה לידק, מומחית ל-PTSD, אמרה לסוכנות הידיעות הצרפתית כי ניצולים זקוקים לתמיכה פיזית ופסיכולוגית כאחד כדי לעבור מ"עולם של כאוס, של גיהנום, לעולם החיים". "ראיתי מקרים של אנשים ש… נתמכים כמובן על ידי צוותי הבריאות ומשפחותיהם, יכולים סוף סוף לעבור את זה… כדי להיות מסוגלים סוף סוף למצוא משמעות לחיים שלך כשאתה חי בחוסר היגיון, ברבריות וכאוס".
מחקרים מצביעים על כך שקשה למדוד את הסיכון למחלות נפש אצל בני ערובה שונים לאחר שחרורם. בעוד כמה בני ערובה לשעבר סבלו קשות – העיתונאי הצרפתי בריס פלוטיו נטל את חייו בשנת 2001 לאחר שהוחזק כבן ערובה בצ'צ'ניה – נראה שאחרים התגברו על הטראומה שלהם.
הבריטי טרי ווייט, שבילה ארבע שנים במעצר בלבנון בשנות ה-80, הקדיש את חייו לסיוע לבני ערובה ולמשפחותיהם. במחקר משנת 2009 בכתב העת של האגודה המלכותית לרפואה הוא הגיע למסקנה: "עדיין אין תיחום ברור של כל המשתנים הגורמים לתוצאה שלילית בעקבות נפילה בשבי".
המחקר מצא ראיות לכך שאלו שהתמודדו עם תופעות לוואי חמורות יותר כללו נשים, אנשים עם השכלה מועטה, אך גם אלה המוחזקים לתקופות ארוכות – כפי שקורה עם בני הערובה בעזה. עם זאת, הממצאים אינם עדכניים וקשה לבצע מחקר. "מסיבות אתיות ומעשיות, במיוחד אם ילדים מעורבים, המעקב אחר בני ערובה בשחרור קשה", נכתב במחקר. "לפיכך, המאגר המדעי והקליני צנוע יחסית".
מחקרים רבים מבוססים על אוטוביוגרפיות של בני ערובה לשעבר מה שנותן נקודת מבט מוגבלת. מומחים מסכימים שהרבה תלוי בשעות הראשונות לאחר שחרור בן ערובה. "אתה יכול להתגבר על דברים מהסוג הזה, אבל אתה לא תחזור להיות כמו שהיית", אמר הפסיכולוג ברנס.
