לאחר שבית הדין המשמעתי לשופטים החליט להדיח את רונית פוזננסקי-כץ בעקבות פרשת המסרונים, השופטת עותרת כעת לבג"ץ בדרישה לבטל את ההחלטה.
השופטת טוענת, באמצעות עורכי דינה רן כספי ופנחס רובין, כי בית הדין המשמעתי בראשות נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט בדימוס אשר גרוניס, החליט להדיחה מאחר וסבר שאין לו סמכות להסתפק בהשעייתה ואולם, לטענתם, סמכות זו עומדת לו: "הדעת נותנת והשכל הישר מלמדים כי אם בית הדין הנכבד היה מגיע למסקנה שמוקנית לו סמכות להשית על העותרת עונש משמעתי של השעיה לתקופה קצובה – אזי במקרה כזה בית הדין הנכבד היה נמנע מהדחה, כל שכן הואיל ועונש משמעתי חמור זה אינו הולם את נסיבות המקרה".
עוד נכתב בעתירה כי "ההודאה של השופטת ונטילת האחריות על-ידה, הייתה בהנחה שהעברה מכהונה, ובפועל – הדחה לצמיתות – אינם הולמים את חומרת המעשים או המחדלים שיוחסו לה, ונעשו בתום-לב, בטעות, בתמימות ולא בזדון. פוזננסקי-כץ פעלה מתוך הנחה ואמונה כנה שההסדר אכן יאושר ויקוים, והצדדים השלימו את טענותיהם לעניין גזר הדין, ועל בסיס ידיעתה כי הקובלת אינה מבקשת לנקוט באמצעי משמעתי כל-כך חמור של העברתה מן הכהונה לצמיתות".
עורכי הדין הוסיפו לציין: "באותה עת, פוזננסקי-כץ הייתה מצויה בשבתון, ולא הייתה לה עזרה מקצועית בדמות מתמחה, עוזר משפטי או מזכיר/ה, ובהתאם תיאומי הדיונים נעשו במישרין באמצעות טלפון או מסרונים. לא נרחיב אודות הפגיעה שנגרמה לעותרת ולבני משפחתה, בין היתר בעקבות החשיפה התקשורתית שייחסה לה מעשים חמורים – שכלל לא התרחשו".
לטענתם, המעשה של פוזננסקי-כץ הינו דבר שבשגרה בבתי המשפט ועל כן מדובר בכשל מערכתי ולא אישי של השופטת: "לא נחשפנו להתנהלות המערכתית, לא זו של התביעה, לא זו של בית משפט השלום בתל-אביב, ולא זו של בתי משפט אחרים. עם זאת, די במה שהונח בפנינו על-מנת להגיע למסקנה שעולות שאלות החורגות מן המקרה הקונקרטי, היינו קיימים היבטים מערכתיים למה שאירע".
"הגם שהיבטים מערכתיים וחשובים אלה לא נבחנו על-ידי בית הדין הנכבד (שהרי הייתה הודאה), זינק העונש המשמעתי לחמור שמכולם על-פי הפרשנות המחמירה שמכולן. נקל להבין שאילו, למשל ובאופן היפותטי, היה מתברר כי התנהלות פוזננסקי-כץ הייתה חלק משגרת עבודת שופטי המעצרים, כי אז קשה היה להלום שבעתיים את הסנקציה החמורה מכולן. בירור זה לא נערך, ואולם הסנקציה החמורה מכולן ננקטה".
