כשאלדד קובלנץ מתבקש להצביע על חסרונותיו של תאגיד השידור הישראלי, שהוא עצמו עמד בראשו עד לפני כשנתיים, החיצים שלו נשלחים בין השאר לכיוון מפתיע: מחלקת הדרמה. ההפקות שעלו לאוויר בערוץ כאן 11 גרפו שבחים, עוררו שיח ציבורי וזכו בפרסים ישראליים בינלאומיים, אבל קובלנץ סבור שדווקא באזורים האלה נמצא הכשל. "הם שמרנים מדי, מקובעים מבחינת כמות היוצרים וחברות ההפקה, ואמרתי את זה גם בזמן אמת", הוא חורץ. "השפה שם תל־אביבית מאוד, הם עסוקים יותר מדי בפרסי אופיר ובמה יכתבו על זה בעיתונים. לדעתי זה לא טוב כמו שהיה צריך ויכול להיות. התאגיד הוציא עד היום חצי מיליארד שקל על דרמות ועשה יופי של הפקות, ועדיין שיעור הדברים שבאמת יצרו שפה חדשה ועוררו עניין בחו"ל, קטן מדי. היו צריכים להעלות עוד שלוש 'קופה ראשית', עוד ארבע 'מנאייכ'".
בימים אלה של מלחמה ומשדרי אקטואליה אינסופיים, קובלנץ לא מרוצה מההיצע של כאן 11 גם בנושא הזה. "יש חוסר רלוונטיות בחדשות שמשודרות בטלוויזיה, כלומר שלל תוכניות האקטואליה והמהדורה המרכזית, שנמשכות יחד עד תשע וחצי בערב. השעות האלה לא מוסיפות שום דבר לעולם", הוא קובע. "אין בהן משהו חדש מספיק. התאגיד עושה עבודה מעולה ברשת ב' למשל, שגם היא זרוע אקטואליה, אבל בטלוויזיה המצב שונה. זה לא שהמוצר נחות או גרוע – יש בו גם יתרונות, למשל שלאנשים שם פחות דחוף לשתף את העולם בדעותיהם על כל דבר ועניין, והתאגיד עדיין נתפס כגוף הכי אמין מבחינת החדשות שהוא מביא – אבל כל הבלוק הזה לא יוצר סיבה מספיק טובה לקהל לצפות בו. בהחלט יכול להיות שצריך להיפרד מהמהדורה המרכזית. מה שקורה כיום הוא שבשעה שמונה בערב, שלושה ערוצים נותנים בדיוק את אותו הדבר. ערוץ 14 לפחות נותן משהו אחר. זה ערוץ עם תקציב של 50 מיליון שקל, ובתקופה האחרונה הוא במקום השני ברייטינג".
קובלנץ ידוע מאז ומתמיד כטיפוס ישיר מאוד, לעיתים אפילו בוטה, אחד שלא לוקח שבויים. מצד שני, אין ספק שמדובר באיש תקשורת מבריק שהותיר חותם בכלי התקשורת שאותם הקים, ניהל או שיקם לאורך השנים. הוא זה שפיתח את שיטת הפלייליסט של גלגלצ, הפך אותה לתחנת המוזיקה המואזנת ביותר בישראל, ואחר כך הביא את השיטה עם טוויסט לרדיו mf99. בענף הטלוויזיה הוא הקים מחדש את החינוכית, ובעשור הראשון של שנות האלפיים היה שותף לביסוס לוח השידורים של הזכיינית־דאז קשת ושל ערוץ 10. ב־2015 התמנה למנכ"ל הזמני של תאגיד השידור "כאן", וב־2019 קיבל מינוי קבע, והוביל את הגוף החדש ביד רמה.
את מלאת חמש שנים להקמת התאגיד הוא היה אמור לציין בחגיגיות רבה. "כאן" גרף מחמאות ופרסים, שרד את איומי הסגירה מצד פוליטיקאים והתבסס ככלי תקשורת לגיטימי, צעיר ואפילו נחשק. ימי רשות השידור האפורים והעגומים הפכו לזיכרון רחוק. אלא שקובלנץ לא זכה להגיע ליום ההולדת הזה כמנכ"ל מכהן: שבועיים קודם לכן, בסוף חודש אפריל 2022, הוא הודח בידי מועצת התאגיד, שנה שלמה לפני תום הקדנציה.
בשנתיים שחלפו מאז, קובלנץ משקיף אל עולם התקשורת מבחוץ, לראשונה בחייו הבוגרים. הוא מרצה לתקשורת ומנהל עסקים בכמה אוניברסיטאות ומכללות, מייעץ לחברות סטארט־אפ, אך אינו קשור לשום ערוץ טלוויזיה או רדיו. מהפרספקטיבה המרוחקת הזו ביקשנו לשמוע ממנו על עולם התקשורת הישראלי דהיום, ובכלל זה כמובן תפקודם של ערוצי הטלוויזיה בתקופת המלחמה. "קודם נגיד את המובן מאליו: קשת ניצחה ובענק", הוא משיב. "קשה לי לומר את זה, כי אני תמיד בעד האנדרדוג, אבל גם אני כצופה ראיתי כמעט רק אותם. טלוויזיה זה מקצוע, והם הכי טובים במקצוע הזה. בתאורה, בתלבושות, בתחקיר, באיפור. בכל מלאכת יצירת הטלוויזיה, שבכלל לא קשורה לשאלה אם אתה מחבב את דעותיהם של גיא פלג או עמית סגל, קשת נמצאת שלוש רמות מעל כולם. היא תמיד הייתה טובה יותר, אבל הפער הפך לבולט מאוד בזמן המלחמה. מה שמטריד אותי הוא שקשת הפכה גם לגוף הכי אמין, לא רק הכי נצפה"
הכתבה המלאה תתפרסם מחר (שישי) במוסף "דיוקן" של מקור ראשון
