בזמן שהעיניים נשואות אל התקדמות הלחימה ברצועת עזה שבדרום ואל התחממות הגזרה הצפונית, לוחמי צה"ל פועלים ביהודה ושומרון מדי לילה למעצר מחבלי חמאס ופת"ח ולאיסוף אמצעי לחימה ונשקים שבידיהם.
הצטרפנו לכוחות שפעלו במחנה הפליטים בלאטה שבשכם, אחד ממוקדי הטרור המשמעותיים ביהודה ושומרון, שייצא פיגועים רבים בשנים האחרונות.
"התחושה היא שאנחנו, בגזרת איו"ש, נמצאים באירוע היסטורי שמורגש בעבודה האינטנסיבית שלנו בשטח, בעומק שלה ובמשך תקופה הארוכה שהיא מתבצעת", אמר לנו מפקד גדוד 8109, סא"ל אריק פופוב לפני היציאה לשטח. "מטרת העל שלנו בפעילות, מלבד תפיסת נשקים ומחבלים, היא לשמור על הגזרה הזו כבויה, כלומר לאפשר לאוכלוסייה האזרחית חיי שיגרה ולאפשר לצבא להמשיך להתקדם במבצע בעזה ובצפון".
"אחרי ארבעה חודשים של פעילות", אמר המג"ד, "אני יכול לומר שאנחנו מצליחים בשמירה על המשימה שלנו לשמר את הגזרה בשקט בעיקר בגלל הפעילות שאנחנו מבצעים בשטח. מידי לילה ולפעמים גם באמצע היום. אנחנו נמצאים פה כבר ארבעה חודשים ברצף, יש לרציפות הזאת השלכות חיוביות על רמת המקצוענות שאנחנו כגדוד מילואים צוברים. זה מתבטא בהצלחות שאנחנו חווים בשטח".
פופוב נמצא בגזרת איו"ש כבר 20 שנה. הוא ציין שהוא לא הופתע מכמות הנשקים שמסתובבים בשטח, אך ההחלטה לעבור ממצב של הגנה ליוזמה ואקטיביות, הובילה לתפיסת אותם נשקים. כמו כן, המספר הגבוה של 3000 העצורים ביהודה ושומרון מאז ה-7 באוקטובר, מלמד גם כן על שינוי תפיסתי.
"למרות הידיעה על האמל"ח בשטח", אמר המג"ד, "במסגרת המילואים היינו נשארים לתקופות קצרות ועסקנו בעיקר בהגנה, ולכן לא היינו רואים אותם בעין. ה-7 באוקטובר עשה שינוי בהרבה מובנים ואחד מהם הוא בהבנה שאנחנו חייבים להראות שאנחנו בעלי הבית. לכן אנחנו נכנסים כמעט כל הזמן למחנות הפליטים ולכפרים, משמידים מחרטות לייצור מטענים ונשקים, מחרימים נשקים, מסכלים חוליות ועוצרים מבוקשים.
פופוב ציין שגם בימים אלו ישנו תיאום ושיתוף פעולה עם מנגנוני הביטחון של הרשות, אבל לא על חשבון הפעילות הישראלית. "ב-20 שנים שאני פה, היו תקופות שנתנו עצמאות למנגנונים לטפל באירועים. במבחן התוצאה זה לא התגלה כהצלחה. כשנכנסנו אחרי תקופות כאלו, הפעילות הייתה הרבה יותר וחזקה ואגרסיבית. היינו צריכים להיכנס ולספוג הרבה מאוד חיכוך מול הטרוריסטים שהרימו ראש. אין פתרון קסם. רק כשעובדים הרבה, השטח נהיה יותר רגוע והחיכוך נמוך יותר. שיתוף הפעולה עם המנגנונים מסתכם בעיקר בהודעה על פעילות שלנו. עבדנו במקומות שחמאס חשב שהוא מוגן כמו בתי חולים ואוניברסיטאות. באוניברסיטת א-נג'אח עצרנו לאחרונה 20 מחבלי חמאס, שהיו בטוחים שיוכלו לחסות תחת המוסד האקדמי ולחמוק ממעצר".
ביציאה לפעילות בשטח, פגשנו את השופל שנכנס ראשון כדי לסכל מטענים שארגוני הטרור בשכם מטמינים לקראת הפעילות. "במחנות הפליטים", אמר אמר רב סרן שי, "יש מטעני השלכה – צינורות המלאים בחומרי נפץ ורסס שמושלכים מהסמטאות והגגות על מנת לפגוע ברכבים ובעיקר בכוחות שהולכים ברגל. התרחיש השני זה הנחת חסם על הכביש שבתוכו מטען של 20-30 קילוגרם חומר נפץ בתוך מיכלי גז. אנחנו רואים הפעלה של המטענים האלו גם מרחוק, בשיתוף תצפית. זאת הסיבה שהשופל נכנס ראשון ומפנה את כל המטענים האלו".
"לאחרונה אנחנו רואים עלייה ברמת המטענים", הוסיף שי. "כמות יותר גדולה של מטענים, בעיקר בצירים הראשיים וגם בגודלם. אם בעבר ראינו מטפים מלאים בחומרי נפץ היום זה בלוני גז יותר גדולים עם פוטנציאל נזק יותר גדול".
הכוחות נכנסו לכלים, בנדה נהג הפנתר הפעיל מיד את הסופטיפיי עם מוזיקה מזרחית, ובאווירה הזאת נכנסנו לשכם. נענו על רחוב אלקודס, החוצה את העיר, עד ליעד במחנה הפליטים בלאטה – מעצר מבוקש שסחר באמצעי לחימה.
"כניסה כזאת היא כבר שגרה", אמר מפקד הכלי, "אבל בכל פעם שנכנסים אנחנו מתכוננים למפגש עם אויב. זה אומר הפרות סדר, מטענים וירי". הכניסה השגרתית של הכוחות, כמו שאמר המג"ד פופוב, נתנה את אותותיה. כמעט ולא נרשמה התנגדות מצד החמושים והפעילות התבצעה בשקט יחסי.
הכוחות פרקו מהרכבים, נעו בצורה מסודרת ומתואמת וניסו לחדור למגע. במחנה הפליטים, שיושב על חצי קילומטר, ובשכם בכלל – ישנם הרבה עיניים. זיהוי הכוח הגיע ככל הנראה גם למבוקש, שנעלם מהשטח. במקומו נעצר בן משפחה, שיוכל אולי להביא מידע על מיקומו.
"הצד השני מזהה את הפעילות האינטנסיבית שלנו ומבין שחוקי המשחק השתנו", אמר פופוב. "הרבה פעמים מעצר כזה מוביל את המבוקשים להסגיר את עצמם מתוך הבנה שלהם שבסופו של דבר נגיע אליהם. מבחינתנו מי שמחביא מחבל בחצר האחורית שלו, הוא לא בלתי מעורב אלא סייען לכל דבר ולכן ייעצר. האוכלוסייה הכללית דוחה את הטרוריסטים היא יודעת שהם ישלמו מחיר על הטרור".
הפוסטרים של הבחירות המקומיות על הכבישים בערים השונות בישראל, מתחלפים בשכם בפוסטרים של שהידים שמביטים בכל עמוד תאורה בכביש הראשי. המציאות הזו מחדדת הבנה נוספת של סא"ל פופוב: "אנחנו מבינים שהעבודה שלנו לעולם לא תיגמר. זה רק מחדד את ההבנה שחייבים לפעול כל הזמן. ברגע שאתה לא עוסק במניעת טרור, אתה מאבד את האחיזה. הדור הצעיר של מחנות הפליטים מתבגר ומי שגדל מגיל אפס על האדרת שהידים ומצטלם עם נשקים – בסופו של דבר יגדל להיות מחבל. חייבים לעבור כדי לשמר את רף הטרור בגובה הנמוך ביותר".
