מנפלאות ארכיון המדינה: פרוטוקול ישיבת ועדת שרים שהתקיימה ב־8 בספטמבר 1967, שלושה חודשים לאחר מלחמת ששת הימים, הוגדר "סודי ביותר" אף שלכאורה הוא עוסק בעניין של מה בכך – בשאלה מה ייעשה בשער המוגרבים. זהו אחד מעשרת שערי הר הבית, שהופקע אז משליטת הווקף בידי שר הביטחון משה דיין. מהפרוטוקול מוכח שהדבקת התווית "עניין ביטחוני רגיש" לכל נושא שמשיק באופן כלשהו להר הבית החלה כבר אז.
שער המוגרבים – המכונה כיום בפי העולים להר "שער הלל" – הוא היחיד משערי ההר שמי שאינם מוסלמים רשאים להיכנס דרכו להר, מאז שחרורו ועד היום. אבל מה שכיום הוא עובדה, עוד היה בדיון ההוא בגדר שאלה פתוחה. הסיבה לדרישת מפתחות שער המוגרבים מהווקף הייתה בעיקר העובדה שהווקף גבה תשלום מכל יהודי או נוצרי שנכנס לשטח ההר. דיין, הסיבה המרכזית לכך שהר הבית נותר בריבונות אסלאמית, הבין אז באיחור שבווקף פירשו את המחווה שלו באופן רחב יותר משהתכוון.
הדיון בעניין נפתח בכך ששר הביטחון תיאר את סילוקו של הרב גורן מהלשכה שפתח בבית מגורים שנמצא בתוך שטח ההר, ליד שער המוגרבים, חודש וחצי לפני כן. היחס בישיבת השרים לרב הצבאי הראשי היה כאל "עושה צרות", ואפשר לשער שזה לא רחוק כל כך מהיחס השלטוני כיום לפעילי הר הבית. "התחוללה השתלשלות דברים מעניינת ולפי דעתי מבורכת ביחס לשער המוגרבים", אמר דיין בוועדה. "בין הכותל המערבי לחצר המסגד (דיין מכנה כך את הר הבית, א"ס) יש בניינים שונים. הרב גורן, מיד אחרי הכיבוש, לקח לעצמו משרד בדיוק בחדרים אלה, שהכניסה אליהם היא ממדרגות דרך שער המוגרבים, דרך חצר המסגד. כאשר ירד במדרגות נמצא בחצר הר הבית. כדי להיכנס למשרדו עליו להיכנס מהר הבית לחדרו.
"דרך אגב, בראשונה חשב (הרב גורן) שהפרשנות התורנית היא שאסור להיכנס להר הבית. אחר כך שינה דעתו. כאשר הייתי שם ראיתי שלטים שהכניסה אסורה להר הבית והוא פנה לחנווני שם שיסדר לו מדרגות, וזאת כדי שיוכל להגיע למשרדו בלי לנגוע בהר הבית. עתה הוא שינה את הפרשנות שלו והתפלל מנחה ליד משרדו. אני אמרתי לרמטכ"ל שיורה לו להעביר משרדו לתל־אביב. כיצד הגיע למשרד שם? מי מבקש ממנו ומה יש לו לעשות שם? נאמר לו שיחזור אחר כבוד למשרדו והרי הוא איש צבא".
כך סולק הרב גורן. ואולם, דיין ביקש להבהיר לווקף שהאחיזה בשער הזה לא נשמטה מידי מדינת ישראל: "לא רציתי לפנות את המקום ואמרתי שתשב שם משטרה צבאית, ואחר כך נראה מה יהיה".
שר הביטחון ראה צורך להצטדק בפני השרים על כך ששער ההר הוסיף לשמש את המשטרה הצבאית גם אחרי סילוקו של הרבצ"ר: "אחר כך, לתומנו, בלי כל כוונה רעה, היות ולא סידרו את המדרגות האחוריות, פנתה המשטרה הצבאית שישבה שם אל הווקף ואמרה שכדי להיכנס למשרד צריך לעבור דרך השער. התחילו לנהל איתם משא ומתן, כדרכנו ברחמנות, שיפתחו את השער לשעות נוספות. בתחילה הבטיחו (אנשי הווקף) שיפתחו מלבד שעות התפילה במסגד. אחר (כך) אמרו שלא יפתחו בשבילם, ושהמשטרה הצבאית תצא משם. כל זה קרה כבר חודש וחצי אחר שהיו שם. אמרתי שיודיעו להם (לווקף) שהיום בשעה חמש פותחים את השער, ואם לאו – נפרוץ אותו. הם (חיילי צה"ל) לקחו את המפתחות ואמרתי שבמשך שעות היום תעמוד שם משטרה צבאית ליד הדלת וינעלו אותה, ותהיה תחת שמירה של המשטרה הצבאית.
"מובן שכאשר נפתח השער כל צאן הקדושים של ישראל ראו שאפשר להיכנס בלי לשלם לירה עבור הכניסה, והתחילו להיכנס דרך שער זה. בינתיים מגיע הפסד הווקף ל־300 לירות ליום. יחד עם זאת, מי שרוצה להיכנס לתוך המסגד משלם. מי שאינו רוצה להיכנס, נכנס לרחבה בלי לשלם.
"זה השער החשוב לנו ביותר מבחינת הכותל המערבי. התחילו לבוא מכתבי מחאה מצידם (מצד הווקף). וכאן הם עשו עוד דבר. אילו הם פתחו לפי שעות, לא היינו אומרים כלום והיינו משאירים אותם שם. הם אינם מתביישים וחוצפתם גדולה לשלוח לנו מכתבים עליהם כתוב למעלה 'הממלכה ההאשמית הירדנית'. במכתב יש מחאה על שלקחנו מהם את השער. הוא כותב: 'בבקשה לתת לי את השער בחזרה כי הכותל המערבי הוא רכוש הווקף'. עצם כתיבת מכתב כזה, עם כותרת כזאת, מספיקה כדי לומר שאין לנו מה לענות על כך.
"אם הם כותבים מכתב בירושלים מטעם הממשלה הירדנית, והוא כותב זאת למושל הצבאי של הגדה, ופונה אליו במילים 'כבוד המושל הצבאי', פירוש הדבר שבשבילם ירושלים אינה עברית אלא שייכת לממלכה ההאשמית. אם כך – יישאר המצב שם כפי שהוא (כלומר השער יישאר בשליטת ישראל, א"ס). תחנת המשטרה שהתגלגלה לשם בהיסח הדעת תעמוד שם".
ראש הממשלה לוי אשכול: "הבניין שייך לווקף?"
דיין: "כן. בשעתו כאשר בא הרב גורן מיד אחר הכיבוש פונו הדיירים משם לדירות אחרות, ועומדות דירות רבות ריקות שם. על אלה כבר אין טוענים".
אשכול שואל בציניות, אולי גם בחרדה: "זאת אומרת שלא תהיה טענה מצד הערבים שצלבו את מוחמד?"
דיין: "בינתיים נתנו הוראה, שתהיה להם יראת כבוד בפני הצבא ויהיה כתוב על יד החדר הזה 'תחנה צבאית'. מתפללים שם (בכותל) עשרות אלפי אנשים ומחלונות אותו בניין אפשר לזרוק רימון אל בין המתפללים. זה דבר קל ביותר".
השר ללא תיק מנחם בגין: "אשר להר הבית: אספר משהו ממראה עיניי. הייתי שם. הכול היה בסדר. יהודים נכנסים להר הבית ומבקרים שם במסגדים. ראיתי במו עיניי כיצד שלו כולם נעליהם מעל רגליהם. אלה שראיתי בביקורי מתנהגים בכבוד. נשים מכסות זרועותיהן ומטפחות מוכנות על הקיר לכל דורש. לא הייתי מאושר על כך כאשר אשתי מוכרחה הייתה לקחת זאת על כתפיה, ונתתי לה את מעילי. צריך יהיה להשפיע קצת על הנערות שלנו, שלא ילכו שם עם מכנסיים. זה פוגע בהם (במוסלמים, א"ס) מאוד.
"עלינו לשים לב לכך שאפילו המשטרה הצבאית, שהיא היחידה הטובה מבחינת הופעתה החיצונית, צריך שלא תהיה בה רשלנות. אנשי היחידה יושבים שם ברשלנות. צריכה להינתן הוראה שאם אינו יכול לעמוד ואי אפשר להחליפו, שישב בצורה מכובדת. יש שם בעיה במעלה השער, יש חורבה ואבק רב. היה כדאי לעשות שם סידור מיוחד כדי להרחיק את האבק. אם עולים בדרך זו להר הבית שלא יישאר שם החורבן הזה ויעלו בכבוד ובשקט".
אשכול: "צריך לקחת את ויקטור הרס"ר שידאג להופעת המשטרה הצבאית שם. תמיד יש לו הופעה מסודרת, מכנסיו מגוהצים והקפל חד כחוד התער ממש".
שר המשטרה אליהו ששון דיווח בישיבה על מכתבים נוספים שהווקף שיגר לרשויות הישראליות עם חותמת הממלכה הירדנית, והוסיף שאחרי שחרור ההר, שר הדתות מהמפד"ל זרח ורהפטיג "נתן להם (לווקף) 25 אלף לירות בהלוואה. עכשיו הם גובים לירה או שתיים מכל מבקר שם. הם אספו להם סכום של 90 אלף לירות עד עתה והפכו עשירים ושלחו צ'ק בסך 25 אלף לירות בחזרה לשר הדתות".
בניגוד לדיין, ששון חשש מהשארת השליטה בשער המוגרבים בידי ישראל: "לא צריך להפוך אותו לשער של כניסה להר הבית. יש לדחות זאת לפי שעה, לחודש או שניים. לעומת זאת יש לבטל את מס הכניסה להר הבית. יכולים להמשיך להיכנס (משערים אחרים) בלי לשלם דמי כניסה. אבל אם כאן פותחים אנו שער נוסף, ויושבת משטרה צבאית ונותנת רשות להיכנס הם יכולים לומר, 'בא הכוח הצבאי היהודי ופתח את השערים ונותן להיכנס בלי דמי כניסה'". ששון הציע שהמשטרה הצבאית תוסיף לשבת בשער המוגרבים אולם לא תאפשר עליית יהודים להר דרכו: "צריך לעשות את ההפך מזה: בא כוח יהודי ושומר שלא ייכנסו".
דיין: "מהערבים אינם גובים כסף לכניסה, אלא מתיירים ויהודים".
ששון: "בכסף זה משתמשים הם להפצת כרוזים ולמשכורות למסיתים בקרבנו אנו. עלינו לעשות פעולה שתבטל את דמי הכניסה".
שר המשפטים יעקב שמשון שפירא: "כזה היה הנוהג גם בתקופת המנדט. אני שילמתי 15 גרוש כאשר נכנסתי אז להר הבית".
דיין: "הם יכולים לגבות עכשיו דמי כניסה למי שנכנס למסגד עצמו. מי שייכנס לחצר הר הבית לא ישלם כלום. יהודי אינו צריך לשלם לווקף לירה בעד כניסה להר הבית". באשר לשער המוגרבים הוסיף: "אני חושש שאם נסגור את השער, לא הועלנו דבר".
ששון היסס: "לא הייתי רוצה שתהיה בידם טענה שאנו כאילו רוצים להשתלט על העניין".
אשכול: "אם הדבר קרה כבר נמשיך כך הלאה".
דיין הכריע: "כאשר הם (אנשי הווקף, א"ס) יבואו אלינו, נדבר על כך".
סוף דבר, שער המוגרבים־הלל נותר נקודת אחיזה ישראלית בודדת בשטח ההר. הווקף חדל מלגבות דמי כניסה בשערים האחרים והחל לגבות דמי כניסה למסגד אל־אקצה ולכיפת הסלע, אלא שמאז פתיחת ההר המחודשת ליהודים ב־2003 נמנעת כליל כניסתם של מי שאינם מוסלמים למסגד ולכיפה. אנשי המשטרה הצבאית – מרושלים או מוקפדים – כבר אינם עומדים בשער, ותחתם מוצבת שם כיום המשטרה הכחולה. הבית ששימש את הרבנות הצבאית במקום משמש בימינו מחסן של הווקף, והפתח שהרב גורן ואנשיו עברו בו כדי להיכנס ללשכתם שם נעול זה עשורים. הווקף עוד מכסה במטפחות תיירות שאינן נחשבות צנועות מספיק לטעמו, אולם האבק שבגין התלונן עליו כבר איננו שם. הכול נקי ומצוחצח.
