על פניו, הייתה אמורה ישראל להיות ראשונת המריעות לקיצוץ האמריקני המוכרז בתקציב אונר"א. אונר"א, נזכיר, היא גוף ייעודי שהוקם בידי האו"ם ב-1949, ופועל לסיוע אך ורק לפליטים פלסטינים. בניגוד לארגוני טיפול אחרים בפליטים, אונר"א משמר את מעמד הפליטות גם לצאצאיהם של הפליטים, שלכאורה נאלצו להיעקר מבתיהם בישראל ב-1948. על פי נתוני הארגון עצמו, "הוא תרם ותורם לרווחתם ולפיתוחם האנושי של ארבעה דורות של פליטים פלסטינים".
אם בעת הקמת הארגון מדובר היה בכ-750,000 איש, כיום טוען הארגון באתר האינטרנט שלו כי הוא מטפל בחמישה מיליון פליטים וצאצאיהם. חלקם אזרחים ירדנים, שנולדו בירדן וחיים בה כל חייהם.
לאורך השנים, הואשם אונר"א בהעלמת עין ואף בסיוע של ממש לפעולות טרור ואלימות כנגד ישראל. באמצעות, בין היתר, הובלת מחבלים ואמצעי לחימה באמבולנסים של הארגון, ושימוש במרפאות או בתי ספר של אונר"א ברצועת עזה, כדי להסתיר פתחי מנהרות טרור שנחפרו תחתיהן.
בחודש ינואר האחרון הקפיא ממשל טראמפ 65 מיליון דולר מתקציב אונר"א, מתוך 125 מיליון דולר שהיו אמורים לעבור לסוכנות. ראש הממשלה נתניהו אמר אז כי "הארגון הזה צריך לעבור מהעולם. אונר"א הוא ארגון שמנציח את בעיית הפליטים הפלסטינית וגם מנציח את הנראטיב של זכות השיבה כביכול, במטרה לחסל את מדינת ישראל". עם זאת, הח"כית לשעבר ממפלגת העבודה, ד"ר עינת וילף, מחברת הספר "מלחמת זכות השיבה" יחד עם עדי שוורץ, הזכירה כי הבהלה שהובעה מצד מערכת הביטחון הישראלית, לגבי האחריות שתיפול על כתפיה באם תצומצם פעילות אונר"א, אינה חדשה.
"ישראל במשך השנים כיהנה כלוביסטית מס' 1 של הארגון", אמרה וילף. "היא דאגה שאף אחד לא יפגע בו ובהעברת התקציבים אליו. זו הייתה המדיניות של כל מערכת הביטחון הישראלית. למשל, כשנשיא ארה"ב עצר את הכסף, ישראל פעלה בנוהל הרגיל שלה. שלחו את פולי מרדכי שהיה אז עדיין מתאם פעולות הממשלה ביו"ש ואת השר צחי הנגבי, להתחנן שיחזירו את הזרמת הכסף. מצד אחד ראש הממשלה הביע תמיכה, ומצד שני ביקש שהכול יישאר על כנו. (מהשר הנגבי נמסר בתגובה כי לא נשלח לטפל בקיצוץ התקציבים).
"אבל הנשיא טראמפ, כחלק ממה שנראית כמדיניות כוללת שלו לצאת מהרבה הסכמים בינלאומיים ומחויבויות בינלאומיות, עומד על שלו, ומערכת הביטחון הישראלית התחילה להבין שזה לא יקרה. שדברים משתנים. ואז מתחילים לבחון. איך דואגים לזה שעדיין יהיו בתי ספר וקליניקות רפואיות בעזה, בלי אונר"א".
העיתונאי והחוקר דוד בדין, העוקב מקרוב אחר פועלו של אונר"א כבר שנים ארוכות, הזכיר בנוסף את סוגיית החינוך. לדבריו, תכנית הלימודים של אונר"א זהה כיום לזו של חמאס. "מורים של אונר"א בעזה, שמתוקצבים בידי ארה"ב ומדינות אירופיות, הם אנשי חמאס. זה אמנם נוגד את החוק במדינות כמו ארה"ב, קנדה, האיחוד האירופי, אוסטרליה ואנגליה לשלם לאנשי חמאס, אבל זו המציאות. לפני 19 שנה חמאס השתלט על האיגודים המקצועיים של אונר"א בעזה, ביניהם ארגון המורים.
"יש כיום 20,000 אנשי חמאס המועסקים על-ידי אונר"א. אם המדינות התורמות תדרושנה לפטר כל מי שחבר בארגון טרור, וזכותם לדרוש זאת, זה ייבש את מקור המחיה העיקרי של חמאס. אפשר יהיה להכניע אותם בלי מערכה צבאית", טען בדין. "בלי לירות אף ירייה". בדין הוסיף כי "אנחנו עוקבים באופן צמוד אחרי ספרי הלימוד של הפלסטינים, שרק הולכים ונהיים יותר ויותר גרועים. הם כוללים קריאות מפורשות בשבח מחבלי טרור, קריאה מפורשת להשמיד את ישראל".
