בשבע השנים האחרונות, בהיותו בתפקידי פיקוד שונים, העמיק אל"מ אוֹרי לוי את הקשר שלו עם האוכלוסייה החרדית. הוא פגש צעירים מהמגזר – בני ישיבות וכאלה שאינם לומדים – רבנים וראשי מוסדות חרדיים, בניסיון ליזום תוכניות כמו ישיבת הסדר או תנועת נוער לחרדים, כאלה שיחברו אותם אל החברה הישראלית.
"בתחילת המלחמה היה לי ברור שכולם מבינים שאין ברירה, כי יהיו לנו נפגעים רבים וכולם צריכים לתת כתף", הוא אומר. "ידעתי גם שזה ייקח זמן רב, שנה או שנתיים. בהתחלה היה נראה שמתחולל מהפך. באמת התגייסו כאלף חרדים, אבל זה לא היה מדויק. אם ציפינו שבתוכם יהיו חרדים 'אמיתיים' בגיל גיוס, נחלנו כישלון. מי שהתייצב היו בני 25 ומעלה או שלב ב' (טירונות מקוצרת ושירות מילואים בלבד; מ"ט)".
אל"מ אוֹרי לוי (45) למד במכינת עלי והתגייס ליחידת עוקץ. מאחוריו שנות שירות רבות כמג"ד נצח יהודה, כמפקד בא"ח כפיר, וכמפקד בסיס האימונים של פיקוד המרכז בלכיש. כמו כן שירת כמח"ט 5 (שנלחמת כעת בעזה) וכראש מטה פיקוד הכשרות ואימונים בזרוע היבשה. היום הוא משרת במילואים כקצין אג"ם של הגיס המטכ"לי. מהיישוב קדומים, שבו נולד, הוא עבר לירושלים, שם הוא מתגורר עם אשתו וארבעת ילדיו.
בעקבות מבצע שומר החומות, שבו התברר שחלק גדול מהנהגים בצה"ל מתקשים להגיע בחירום, יזם אל"מ לוי פרויקט בשם "חרדים לנהיגה". "בציבור החרדי כמעט לא מוציאים רישיון נהיגה, גם מבחינה כספית וגם כי אין להם רכב בבית. בעיניהם זה נחשב ביטול תורה. אמרתי שנכשיר אותם כנהגים, וכך הם ירוויחו רישיון נהיגה בחינם והצבא ירוויח אלפי נהגים לשעת חירום", הוא מסביר. מבצע נוסף שהייתי שותף לתכנונו הוא "חוזרים בתשובה". במסגרתו אנשי שלב ב' מתגייסים ו"מוחלים" להם על היעדרותם משירות עד היום.
אבל, הוא מודה, מבצעים מסוג זה לא יביאו את הבשורה. מה שיביא את הבשורה הוא יצירת אמון מלא, לא בדרג הפוליטי, שכן לפוליטיקאים החרדים אין שום אינטרס לקדם אמון כזה, וגם לא בקרב הרבנים והאדמו"רים, אלא בין הציבור למפקדים הבכירים בצה"ל.
ההצעה: בניית אמון בין מובילי דעה מהמגזר החרדי ובין ראשי צה"ל, לצד תוכניות גיוס מותאמות לאורח החיים החרדי
אחרי שבשנה האחרונה קיים פגישות רבות עם גורמים שונים בישיבות ועם בכירים במל"ג ובתעשייה, הוא מציע ניתוח שונה מהמקובל למבנה הציבור החרדי, שלדבריו אינו מתחלק רק לחסידים, ליטאים וספרדים. "הצבא מגדיר חרדי מי שלמד לפחות שנתיים מגיל 13 ומעלה במוסד חרדי, גם אם בגיל 16 הוא יצא בשאלה. אבל למעשה אוכלוסיית הצעירים החרדית מתחלקת לחמש קבוצות שונות. הראשונה היא אלה שתורתם אומנותם, שיושבים ולומדים מגיל 13 ועד מאה ועשרים. השנייה – אלה שרשומים בישיבה אבל לומדים רק חלק מהיום ולא מתגייסים. קבוצה נוספת היא אלה שמקיימים אורח חיים חרדי אבל מחפשים את דרכם. רביעית – אלה שמקיימים אורח חיים חרד"לי, מסורתי וחרדי־מודרני, שמהם באה אוכלוסיית 'נצח יהודה'. הקבוצה החמישית היא היוצאים, שהשתייכו לחברה החרדית והפכו לחילונים. זו קבוצה הולכת וגדלה, ומספרה מגיע לאלפים".
לחלוקה הזאת, אומר לוי, יש חשיבות כשאנחנו מבקשים לפלח את נתוני הגיוס ולעמוד על תמונת המצב האמיתית. "אנחנו יודעים שבעשרים השנים האחרונות התגייסו מדי שנה אלף חרדים, אבל המספר הזה מטעה. הוא כולל בוגרי ישיבות הסדר, עולים חדשים, בעיקר מצרפת, חרד"לים ונוער הגבעות. הם שייכים לסקטור ארבע. כל אבא יודע לאיזו קבוצה הבן שלו שייך. הדילמה היא במספרים. כל גורם שעסק בנושא, מוועדת רוני נומה (שמונתה על ידי הרמטכ"ל אביב כוכבי כדי לבדוק את ניפוח נתוני המתגייסים החרדים; מ"ט) ועד האגף הביטחוני־חברתי במשרד הביטחון, הציג מספרים שונים. היום יודעים לומר שיש בגילאי הגיוס קרוב ל־18 אלף שגדלו בבית חרדי, לא כולל חוזרים בתשובה, עולים מצרפת או ברסלבים".
מידע לבני ה־16
למי בעצם פונה המודל שאתה מציע?
"אני לא מתכוון לעסוק בקבוצה הראשונה, זו שנטועה בישיבות. מבחינתי יש להתייחס לכל אחד מהם בחרדת קודש, כספורטאי או מוזיקאי מצטיין. מספריהם ייקבעו על ידי הפוליטיקאים. אני גם לא מתייחס לקבוצה החמישית, שמתגייסת כמעט כולה לצבא. אני מדבר על אנשים מקבוצות שתיים, שלוש וארבע".
כיצד תביא אותם לצבא?
"הדרך חייבת לעבור דרך אמון מלא במפקדים בכירים בדרגים הבכירים ביותר. מובילי הדעה בציבור החרדי חשים חוסר אמון מובהק בצבא. בעיניהם חוסר האמון הזה מוצדק, הם מרגישים ש'עבדו עליהם'. הבטיחו להם מקום שיהיה ניתן לקיים בו אורח חיים חרדי, ולא עמדו בזה. רק אם יהיה תהליך שהפוליטיקאים לא יהיו מעורבים בו, שבו הורים, רבני קהילות ושכונות ומנהלי ישיבות ייפגשו עם גורם מוסמך כמו הרמטכ"ל או סגנו, ייווצר מצב שניתן יהיה להביא אותם לצבא. אבל אם הרבנים יתמידו בהתנגדותם, רק אנשים מקבוצות 4 ו־5 ימשיכו להגיע".
ולאן התהליך הזה יוביל?
"התהליך יוביל לכמה פתרונות. אחד, יצירת אמון והקמת גדוד חרדי חדש המורכב מבחורים שביום הגיוס שלהם מקיימים אורח חיים חרדי מלא. זה מסלול ארוך, הכולל ישיבה, צבא ולימודי תואר. פתרון שני, הקמת חטיבת הצלה בפיקוד העורף. היא תורכב מתחומים שהציבור החרדי כבר נמצא בהם ממילא: זק"א, מד"א, כב"א, הצלה, ידידים, סיעוד, קשישים. הם יעברו טירונות אמיתית, מיוחדת לחרדים, קורסים מקצועיים בתחום, ושירות תחת פיקוד העורף בסדיר ובמילואים. נראה לי שלא יהיו מתנגדים רבים לתהליך הזה. הפתרון השלישי הוא המשך הפתרונות הקיימים, כמו חרדים לנהיגה, מסלולי נצח ושח"ר. הרביעי, להמשיך את המאמץ שהחל במלחמה, להקמת גדודי מילואים לבוגרי נצח יהודה, כגון חטיבת השומר".
"הייתי מוסיף עוד משהו. כל נער בן 16 שבא להוציא תעודת זהות יקבל עלון ובו מידע כיצד המדינה תוכל לסייע לו ולכוון אותו למוסד חרדי־ציוני מכובד שהיא תקים – תנועת נוער, גדנ"ע, ישיבת הסדר או ישיבה גבוהה – כך שההורים לא יחששו שהוא הולך למקום גרוע. נאמר לו שבמסלול הזה הוא יקבל תואר ותעסוקה, ושהוא יחויב לעשות מסלול לוחם או שירות כמו בישיבת 'נצח דוד' החרדית, שבה לומדים תורה ועושים הכנה לתואר אקדמי טכנולוגי ולשירות צבאי".
למה אתה חושב שהפתרון הזה יצליח במקום שבו נכשלו פרויקטים רבים אחרים?
"בגלל שיחות רבות שקיימתי עם עשרות בחורים ורבנים והבנתי שזה הכיוון. הם צריכים לחפש מסגרת תורנית ציונית רצינית שלא יתביישו בה מול הקהילה שלהם ושהם יפיקו ממנה תועלת. תחושת הבושה פחתה בעקבות המלחמה. זה לא קרה באופן מלא. בימים הראשונים לקחתי רכב ועברתי בין הישיבות לגייס בחורים, הייתי בטוח שראשי הישיבות יחבקו אותי, אבל זה לא קרה. הבנתי שקודם כול צריך ליצור אמון מלא, וזה תהליך ארוך. החברה החרדית מורכבת מאנשים נהדרים, מתנדבים וגומלי חסדים, ולכן אין סיבה שלא יקחו חלק בתרומה בצה״ל".
