הודעת הווטסאפ שנחתה אצלה בבוקר יום חמישי שעבר הותירה את יפעת סלע המומה. היא כללה את שער העיתון 'בשבע', שעליו התנוסס דיוקנה תחת הכותרת הנחרצת "האישה הלא נכונה". החופשה המשפחתית שלה נעכרה לחלוטין. לרגעים אפילו שאלה את עצמה למה בכלל הייתה צריכה את כל זה. "זה מאוד פגע בי, מאוד", היא אומרת השבוע. "לא תיארתי לעצמי שהדברים יירדו לרמה אישית שכזו. אני לא חושבת שיש מישהו שאי פעם דיבר איתי וטוען שאטפל באופן לא מקצועי בבנות השירות הלאומי של הציונות הדתית. נהפוך הוא".
המתקפה נגד סלע החלה בעקבות הגשת מועמדותה לתפקיד מנכ"ל רשות השירות הלאומי־אזרחי. השר הממונה, שר החקלאות אורי אריאל, הכריז כבר כי ועדת האיתור בחרה במועמד השני, ראובן פינסקי, שאיש אינו חולק על כישוריו – אולם ועדת האיתור החליטה לדון בנושא בשנית, בין השאר בעקבות פניית תנועת הנשים הדתית 'אמונה' שטענה כי יש להעדיף את מועמדותה של סלע כאישה. זאת לא רק בשל הנוהל החוקי הקובע כך במקרה שבו כישוריהם של שני המועמדים זהים, אלא מכיוון שמתנדבות השירות הלאומי הן בנות ברובן, "וחשוב שמי שתעמוד בראש הרשות תהיה אישה שתהווה דוגמה ומודל".
סלע (45), נשואה ואם לארבעה, מתגוררת במודיעין. היא בתו של נתן אשל, ראש הסגל לשעבר של נתניהו ומקורבו. זה 18 שנה היא מנכ"לית עמותת 'אלומה', שהוקמה על ידי תנועת הקיבוץ הדתי. "המוטו שלנו הוא הנגשה של שירות צבאי ולאומי, השכלה גבוהה ותעסוקה. אוכלוסיית היעד שלנו היא צעירים יוצאי אתיופיה, צעירים מרקע של סיכון ומצוקה, צעירות דתיות, צעירים מהחברה הערבית וצעירים חרדים".
ובכל זאת, שמה של אלומה מוכר בעיקר בזכות הנגשת השירות הצבאי לצעירות דתיות.
"זה נכון רק לגבי הציבור הדתי־לאומי. אם תשאלי בעוספיה, יגידו אחרת. אם תשאלי בקהילת יוצאי אתיופיה, יאמרו אחרת. יש איזה דימוי כאילו אני קמה בבוקר כדי לגייס בנות דתיות לצבא, אבל אפילו בתוך הפעילות של אלומה, זה חלק קטן מאוד. פחות מעשרה אחוז מההיקף התקציבי של הפעילות שלנו. פחות מעשרה אחוז מתוך 200 העובדים אצלנו – עוסקים בצעירות דתיות".
אני שואלת מדוע החליטה לעזוב מפעל חיים כזה ולגשת למכרז לראשות השירות הלאומי. "חשבתי שזה חלון הזדמנויות", משיבה סלע. "החלום שלי הוא להפוך את שירות החובה לחובת שירות. שכל צעיר וצעירה יחפשו לא את הפטור, אלא ירצו לשרת. שגם הצעיר עם המוגבלות, גם הצעיר הערבי וגם החרדי, יבינו שלשרת את המדינה שאתה חי בה זו זכות. לצערי, יש היום הרבה אוכלוסיות פטורות שלא חוות זאת כך. את מה שעשינו במסגרת העמותה, אני רוצה לעשות במסגרת המדינה". לדבריה, מבין משרתי השירות הלאומי כיום, רק 40 אחוזים הן צעירות דתיות.
"יש לי משנה סדורה. לכל אוכלוסייה יש אתגר אחר. בעבור הערבים למשל, צריך לשפר את העברית דרך השירות, לקדם את האקדמיזציה, לחבר אותם. השאלה אם אתה 'בפנים או בחוץ' היא סוגיה מובילה היום בציבוריות הישראלית. זו הסוגיה הסוערת סביב חוק הלאום, סביב חוק הפונדקאות. אגב, גם כשהבנות הדתיות התגייסו באופן נרחב יותר, חלק גדול ממה שהניע אותן היה הרצון להרגיש חלק".
בדבר העורך של 'בשבע' נעשתה השוואה בין האבסורד לטענתם במועמדותה של סלע לתפקיד, לכך ש"יו"ר הפורום החילוני ירוץ לתפקיד מנכ"ל הרבנות הראשית". בידיעה על העניין באתר 'וואלה', הכותרת הייתה "המועמד של אורי אריאל מול הבת של נתן אשל".
סלע מודה כי לא צפתה את עוצמת הקמפיין שהתלקח נגדה. "בחרו לתקוף אותי באופן לא מקצועי. העובדה שאני 'הבת של' היא נכונה ביולוגית, אבל לא רלוונטית בכלל לתפקיד. שום דבר בעיסוק שלי בשני העשורים האחרונים לא קשור לכך. בעיתונות הדתית בחרו לתקוף אותי אידאולוגית, וזה לא פחות כואב. האמת, אולי אפילו יותר כואב, כי זה בתוך הבית. זה לא סתם ירי בתוך הנגמ"ש, מבחינתי זו הפגזה בתוך הנגמ"ש. התחנכתי בציונות הדתית, אני מחנכת את ילדיי במוסדות ציוניים־דתיים, אני בתוך הציונות הדתית. וכן, יש במגזר הזה יותר מהשקפת עולם אחת בקשר לשירות נשים, ונראה שאני לא האדם היחיד שמחזיק במורכבות הזו. השתמשו נגדי בארטילריה לא מידתית.
"במקום שיראו את ההזדמנות שיש כאן, הזדמנות של הציונות הדתית לדאוג לבנותיה וגם לקהילות אחרות, הלכו למקום שאומר שאני אפגע חלילה בבנות השירות הלאומי. זו פשוט הזיה. בכל תוכניות ההכנה לשירות שלה, כלפי כל האוכלוסיות, אלומה נותנת מידע לבנות ובנים שפטורים משירות צבאי על שירות לאומי – בפנימיות, בבתי ספר, בקהילה. אני מעורבת בשירות הלאומי מתוך הבנה עמוקה שלאנשים שונים יש צרכים שונים ואמונות שונות. מעולם לא שכנעתי אדם לעשות דבר בניגוד לאמונתו והשקפתו, וזו לא פחות מהזיה לומר שהגשתי את המועמדות כדי לעשות זאת".
בואי נשים את הדברים על השולחן. את חושבת ששירות לאומי הוא סוג ב'? שמלכתחילה עדיף שירות צבאי?
"מעולם לא אמרתי דבר כזה ולעולם לא אומר זאת. מדובר בשטויות במיץ עגבניות. השקפת העולם שלי אומרת שאני רוצה שכולם ישרתו שנתיים, משך הזמן המחויב, אבל אני מבינה שיש כאלו שזה לא מתאים להם. אני רק ביקשתי שייתנו את זכות הבחירה לכל צעיר וצעירה. שהמוסדות לא יחליטו בשבילם. שלא יופעל לחץ – לא בחברה החרדית, לא בערבית וגם לא בדתית־לאומית. תנו לבנות ולהוריהן לקבל החלטה. אנחנו צריכים לצעוד ממגזריות לממלכתיות. להיות חלק. זה לא אומר לרגע שאני לא מחויבת לפרטים שחושבים אחרת. אני מחויבת אליהם במאה אחוז".
וכשמגיעה אלייך צעירה ואומרת 'לי מתאים לשרת רק שנה אחת, כי מן הסתם אנשא בגיל צעיר ואני רוצה להספיק ללמוד. כך חינכו אותי, ובעיניי שנה אחת זה מספיק ונכון'.
"אין פה שאלה בכלל, ברור שאסייע לה. כל עוד חוקית זה מתאפשר, אין שאלה. זו גם לא שאלה שתקרה בעתיד, זו סוגיה שהתמודדתי איתה בשנים האחרונות המון פעמים. עם זאת, בעיניי זו ראייה קטנה להביט מהזווית הזאת. לקחו את זה לקצה של אידיאולוגיה. האידיאולוגיה שלי היא שירות לכול, לא שירות צבאי לכול. אני לא עובדת בצבא, מעולם לא עבדתי בשבילו. אני מסתכלת על השירות בפריזמה הרבה יותר רחבה. הם מדברים כאילו מאה אחוז מהמשרתות הן דתיות. תתעוררו, יש פה הזדמנות עצומה לציונות הדתית. כיום כולם מבינים עד כמה הנושא הזה מהותי על סדר יומה של הציבוריות הישראלית. החרדים מתמודדים איתו, הערבים מתמודדים איתו. אז לצמצם את זה לזווית הקטנה הזו, שהיא עלולה לפגוע לנו בבנות הדתיות שלנו, השתגעתם?"
עת למנהיגות נשית
סלע לא חוסכת תשבחות מהמפעל שבראשו היא מעוניינת לעמוד. "מפעל השירות הלאומי הוא מפעל מפואר שהציונות הדתית הקימה לפני ארבעים שנה. הוא קם כפעילות חברתית ועשה אקזיט יפה. המדינה אימצה אותו, שדרגה אותו, התאימה אותו לאוכלוסיות נוספות. זו פריצת דרך, ואנחנו צריכים להיות גאים בה. לומר את מה שאמרו עליי זו ראייה מגזרית מצומצמת, שקהילה ששואפת להנהיג את מדינת ישראל לא יכולה להגיד. זה ליקוי מאורות, זה לראות רק את המאור של עצמך ולא להסתכל ימינה ושמאלה ולראות את המאורות של האחרים".
נתקלת בעבר בהתנגדויות של גופים, כמו ארגון 'חותם', לפעילות של אלומה. את לא אמורה להיות מופתעת.
"נכון, אבל תמיד במישור מקצועי. אף פעם אף אחד לא ירד למקומות כאלו".
את מבינה מאיפה מגיע החשש העמוק של מאן דהוא מכך שתגיעי לתפקיד?
"אני מבינה שבציונות הדתית יש כמה השקפות עולם. יש את זו שרוצה השתלבות, ויש בה גם חלקים שדורשים היבדלות. לצערי הרב, נראה שיש חלקים שמאוד מבוהלים מהשתלבות. אבל אני מחויבת לאנשים עצמם. ב־15 השנים שאני במקצוע הזה למדתי בעיקר להקשיב. להקשיב לכל צעיר וצעירה, להקשיב להורים שלהם. לעולם לא לעשות משהו בניגוד לדעת ההורים. לוודא שהצעיר והוריו נמצאים על אותו רצף. אני מבינה את החשש אבל הוא מבוסס על חוסר היכרות, והוא הזוי כלפי אדם שמגדיר את עצמו מקצועי, כמוני".
אבל כפי שאמרת יש גם חלקים במגזר שדוגלים בהיבדלות, ושיאמרו לך שמבחינתם שנת השירות היא השנה ה־13 בחינוך הבת. שכמו שחשוב להם באיזו אולפנה הבת לומדת, כך חשוב שתישאר עטופה גם בשנה הזו.
"באופן אישי אני ממליצה לכל צעירה שמסיימת 12 שנות בית ספר להוסיף עוד שנת לימוד תורנית. שנה לנפש, להטעין מצברים, ואז לבוא לשירות. אבל מעבר לזה, תראי, אני אדם ישר והגון ולכן לא אומר מה שאני לא. אני לא אוהבת שירות לאומי של שנה אחת. אומרת את זה בגלוי. חושבת שצריך לשאוף לזה שיותר בנות דתיות תשרתנה שנתיים, מאשר 30 האחוזים שעושות זאת כיום. אני חושבת שאנחנו צריכים לנהוג כמובילים. אבל ביקשתי להתמודד על תפקיד שאני יודעת מה הוא. זו לא רשות לצבא, זו רשות לשירות לאומי. שירות לאומי, אזרחי, קהילתי. אני חושבת שצריך להסתכל על האפשרות שלנו להביא לאחוז משרתים ומשרתות הרבה יותר גבוה בכלל, הן בשירות הצבאי והן בלאומי".
יאמרו לך שאם תעמדי בראש הרשות, לא תאמרי לבנות שמלכתחילה עליהן לבוא אלייך.
"זה לא תפקיד הרשות. לכל צעיר שנולד פה יש חוק שירות חובה. אם הוא מקבל פטור, הוא הולך לשירות לאומי. זה לא תפקיד הרשות לומר לבנות לא להתגייס. זה בסדר גמור לקבל פטור למי שהחוק מאפשר לו, ואז חובתו של השירות לדאוג שאותו צעיר או צעירה פטורים יעשה הכי טוב שהוא יכול. שימצא לו את התפקיד הכי מתאים לו. מעולם לא שכנעתי צעירה ללכת לצבא, ואני לא חושבת שתפקיד רשות השירות הוא לשכנע ללכת לשירות הלאומי. הרשות נמצאת שם רגע אחרי שהצעירה החליטה לבקש פטור. כמו שבאלומה הייתי רק כדי להציג סיכונים והזדמנויות. לא להמליץ".
ולמה חשוב שאישה תעמוד בראש הרשות?
"כי 80 אחוז מהמשרתות הן נשים, צעירות דתיות וערביות. לנשים צעירות מגיע לראות מול העיניים שלהם מנהיגות נשית. כל מהותו של השירות הלאומי היא לומר 'אתן נכנסות עכשיו לאוכלוסייה של הגדולים ולמוקדי ההשפעה'. ובמוקדי ההשפעה, חשוב שהן תראינה גם נשים". 
