בית המשפט המחוזי בירושלים הפעיל לאחרונה את כלל ההגנה מן הצדק למען גבר שהועמד לדין בגין תקיפת אשתו, משום שהפרקליטות לא העמידה לדין בה בעת גם את אשתו, שנהגה כלפיו באלימות דומה.
עם זה, בהחלטה נוספת בראשית אוגוסט דחה בית המשפט העליון את בקשתו של הגבר לערעור נוסף כדי לאפשר את מחיקת כתב האישום מכול וכול באופן שינקה את רישומו הפלילי, ובתקווה להכרעה שתאפשר לנקוט צעדים נגד נציגי רשויות החוק שפעלו לטענתו בזדון. החלטת שופט העליון אורי שהם הייתה שלערעור נוסף אין צידוק מספיק.
הבעל, יואב שניר, הואשם בידי פרקליטות ירושלים בגרימת חבלה של ממש לבת זוגתו איריס. לפי כתב האישום, בעימות שהתגלע בין השניים בנובמבר 2013 חשדה איריס שיואב מתכתב עם נשים אחרות, והסתגרה בשירותים, כשברשותה הטלפון הנייד שלו. בתגובה גרר יואב את איריס ברגליה למטבח, שפך עליה כוס קפה ומים, היכה אותה באגרופיו ובעט בה. הוא חדל כשביתם של השניים יצאה אל הסלון והחלה לצעוק. עוד נכתב בכתב האישום שאיריס ניסתה להתחמק מאחיזתו באמצעות דחיפות, שריטות ונשיכות, ואז הסתגרה עם ביתה בחדר עד שאחיותיה הגיעו לחלצן בבוקר המחרת.
אולם בדיונים בבית משפט השלום התגלתה תמונה מורכבת הרבה יותר: השניים נהגו באלימות הדדית בעימות הנידון, ואיש מהם לא פעל מתוך הגנה עצמית. איריס היא "אישה אסרטיבית, דעתנית, הנוהגת… לא פעם בצורה בוטה, תוקפנית ואלימה כלפי בן זוגה, ואינה חוששת מלנקוט נגדו מעשי אלימות", קבעה שופטת השלום ג'ויה סקפה־שפירא. גם איריס וגם יואב "נהגו בצורה אלימה – היא דחפה אותו, בעטה בו ונשכה אותו, וגם הוא דחף אותה והיכה אותה בידיו במכות אגרוף. מעשי האלימות של איריס כלפי הנאשם בוצעו באופן עצמאי ולא רק כדי להתגונן מפני מעשי האלימות שלו".
למשל: כוס הקפה, קבעה השופטת, נשפכה על איריס תוך כדי "מאבק נוסף על הטלפון, שכלל אלימות הדדית מצד שניהם" ולא רק מצידו של יואב. "מעשי אלימות דומים, שאינם פחותים בחומרתם, בוצעו לכאורה באותו אירוע גם מצידה של איריס. השאלה מי פתח במעשי האלימות אינה בעלת חשיבות רבה לצורך קביעת האשמה".
יתרה מזו, התברר כי איריס כלל לא התלוננה על יואב. למעשה, היא התנגדה להגשת כתב האישום וסירבה להעיד נגדו, אך חוקרת המשטרה איימה שאם לא תעיד נגדו יוגש כתב אישום גם נגדה. עם זה, בית המשפט לא השתכנע שהחוקרת פעלה דווקא בזדון: "לא אוכל לקבוע פוזיטיבית כי החקירה בוצעה במכוון, מתוך מגמה של החוקרת 'להפליל' את הנאשם ו'להציל' את איריס", נכתב בפסק הדין, "אולם האופן שבו התנהלה החקירה אכן מעלה תהיות… סביר שלשוטרת היכרות עם דפוס התנהגות של נשים קורבנות אלימות במערכת זוגית, שנוטות להסתיר ולטשטש את האלימות שחוות גם בפני גורמי האכיפה. ייתכן שהיכרותה הובילה את השוטרת באופן לא מודע ולא מכוון לפעול מתוך הנחות שעשויות להיות נכונות במקרים מסוימים, אך אינן נכונות במקרה דנן".
השופטת קבעה שהעמדתו לדין של יואב שניר עולה לכדי "אכיפה חלקית", משום שגם הוא חווה "אלימות של ממש מצד אשתו". פעילות רשויות החוק נבעה מ"תפיסה שגויה של המצב", שהביאה ל"פגיעה חריפה בתחושת הצדק, בשל שרירותיותה". עם זה, לבסוף החליט בית המשפט שאי אפשר לזכות לחלוטין את יואב.
"האינטרס הציבורי אינו יכול להתיישב עם ביטול כתב האישום וזיכוי הנאשם מטעם הגנה מן הצדק, אלא שיש לתקן את הפגיעה באמצעי מתון יותר שיבוא לביטוי בהקלה ממשית בעונשו של המבקש", קבעה השופטת בחודש אוקטובר שעבר, וגזרה עליו עונש קל של חודש מאסר על תנאי למשך שנה.
יואב שניר ערער כאמור על פסק הדין, בטענה לאכיפה בררנית, ושופטי המחוזי ארנון דראל, ענת זינגר וחגית מאק־קלמנוביץ' קיבלו חלקית את ערעורו על החלטת ההרשעה הדלה גם כך של בית משפט השלום, והורו לבטל את עונש המאסר. הערעור הנוסף לבית המשפט העליון נדחה על הסף.
