מחקר של רשות העתיקות, שפורסם לאחרונה בכתב העת ‘Atiqot 111, חושף את העדות הקדומה ביותר ללחימה ולהתחמשות מאורגנת בארץ ישראל בפרט ובדרום הלבנט בכלל. המחקר גורס, שבארץ נעשה ייצור המוני מתוכנן של כלי נשק כבר לפני כ-7,200 שנה.
המחקר, בהובלת הארכיאולוגים ד"ר גיל חקלאי, אנו ברון, ד"ר דינה שלם, ד"ר יניר מילבסקי ונמרוד גצוב מרשות העתיקות, בדק 424 אבני קלע מהתקופה הכלקוליתית הקדומה, שנחשפו בחפירות שניהלה רשות העתיקות בשני אתרים גדולים – בעין אסור שבמישור החוף הצפוני ועין ציפורי שבגליל התחתון.
המחקר מצא שמאות אבני הקלע היו זהות כמעט לחלוטין. הן עשויות, ברובן, מאבן גיר קשה, ומידותיהן כמעט אחידות: אורכן הממוצע הוא 52 מ"מ, רוחבן כ-31 מ"מ, ומשקלן הממוצע 60 גרם.
"האבנים, שנועדו ליידוי באמצעות כלי נשק בשם קלע, בעלות גימור חלק ובעלות צורה אווירודינמית מיוחדת דמוית חרוט כפול, על מנת לאפשר שיגור מדויק ואפקטיבי", אמרו החוקרים. "אבני קלע דומות נמצאו באתרים נוספים ברחבי הארץ – בעיקר מעמק החולה והגליל בצפון ועד צפון השרון, אך זו הפעם הראשונה שהן נתגלו בחפירות בריכוז שכזה", הוסיפו.
"האבנים האלה הן בעצם העדות הקדומה ביותר ללחימה ולעימותים מזויינים בדרום הלבנט. הדמיון בין אבני הקלע, מלמד על ייצור המוני ותעשייתי למדי. השקעת המאמץ בעיצוב האווירודינמי ובליטוש האבנים מרמזת שהן נועדו לשימוש כנשק מדויק וקטלני", הם אומרים. לדעת החוקרים, הכמות הגדולה וההשקעה בייצור האבנים מצביעות על הכנות מאורגנות ללחימה, ויכול להיות שנעשה מאמץ קהילתי לייצור תחמושת. אם זה אכן כך, נראה שבתקופה הכלקוליתית הקדומה הייתה עליית מדרגה בהכנות לקרב – מייצור פרטני לייצור המוני שמערב אנשים רבים.
הריכוז הגדול של אבני הקלע מהווה עדות להסלמה בהכנות ללחימה בתקופה הכלקוליתית הקדומה באזורנו, כאשר הלחימה כנראה נעשתה בין מרכזי כוח מקומיים.
"הארכיאולוגיה מזכירה לנו שוב ושוב, שההיסטוריה חוזרת", אומר אלי אסקוזידו, מנהל רשות העתיקות. "תובנות המחקר של חוקרי רשות העתיקות פותחות צוהר להבנה עמוקה יותר של החיים והיחסים בין קבוצות אנשים בתקופות הפרהיסטוריות".
