מחסומי ברזל אחדים של העירייה בכיכר דיזנגוף, יממה בלבד אחרי האירועים העגומים במהלך יום הכיפורים, היו הרמז היחיד למה שהתרחש כאן. תל־אביב נמרצת ועמלנית דייה כדי שיהיה אפשר לעמוד שם רגע אחרי אירוע כזה, ולתהות אם ייתכן שבלב הפסטורליה העירונית הזו התרחש אך לפני כמה שעות אחד ממיצגי השנאה הקשים והבוטים ביותר של תקופתנו.
בכיכר עומד זמר עם גיטרה ומגבר, וכשלראשו כיפה גדולה וציציות מתנפנפות מבגדיו הוא שר לא רע את "רדיואקטיב" של "אימג'ין דרגונס". בשלב כלשהו בשיר הכיפה נופלת מראשו, ואחד המאזינים – שנראה חילוני לגמרי – חש להרים אותה בשבילו. הוא לא מספיק לעשות זאת בזמן, כי הזמר עושה זאת לפניו. זו סצנה פשוטה ואנושית, שנראית קצת הזויה על רקע התפילה שפוצצה ממש באותה הנקודה רק יממה לפני כן.
במרחק פחות מחמש דקות הליכה נמצאת דירתו של ישראל זעירא, יושב ראש ארגון "ראש יהודי" שארגן את התפילות הללו, ומשפחתו בת עשר הנפשות. אנחנו יושבים בגינה הקטנה אחרי יום ארוך שזעירא עסק בראיונות לתקשורת ובניסיון להכיל את מה שקרה, ומבקשים להעמיק במתרחש. המסקנה שלי מאירועי יום כיפור, אני אומר לו, היא אחת משתיים – או שהמודיעין שלכם היה גרוע מאוד, או שידעתם מה עומד לקרות והלכתם לשם בעיניים פקוחות.
"יש קבוצת ואטסאפ חדשה יחסית שנפתחה לפני חודשיים, של יאיר נהוראי, שנקראת 'השכנים של ראש יהודי'", עונה זעירא, "יש שם כ־300 איש, שמתוכם גם כמה נציגים של ראש יהודי שנמצאים בקבוצה במסווה. חלקם דיווחו שיש שם אנשים שהולכים ומסלימים את ההפגנות נגדנו, כולל תכנונים לגבי יום כיפור. חלק מהם אמרו שלא כדאי (לארגן הפגנות – א"ש), כי הם יחטפו על זה בתקשורת. חלק כן רצו לעשות בלגן. אנחנו העברנו צילומי מסך למשטרה, והיא אמרה לנו: 'אל תדאגו, הכול בשליטה והכול יהיה בסדר'".
אבל אז בית המשפט דחה פעמיים את העתירה נגד ההחלטה לא לאפשר הפרדה בתפילה במרחב הציבורי.
"חשוב להדגיש שלא אנחנו הגשנו את העתירה. הגישה אותה עו"ד צפנת נורדמן, בשמה ולא בשמנו. אבל לגוף ההחלטה, אין התפלפלויות – דובר המשטרה הודיע שלא הייתה עבירה על החוק בתליית הדגלים. לא הפרנו את הכללים שהעירייה קבעה. הבאנו חוות דעת משפטית של היועץ המשפטי שלנו. היום התקשר אליי עו"ד אילן בומבך ואמר שאנחנו בצד הבטוח ולא עברנו על החוק".
יכול להיות שפספסתם את זיהוי הבערה שמתרחשת באזור הזה בקרב חלק מהחילונים?
"לא, בתוך עמי אני יושב. אני גר פה, אנחנו רואים את הכאב. בכל שבת אני רואה אותם מתארגנים ללכת לקפלן, רואים את הכאב וגם רואים את השנאה בעיניים. לא העלינו על דעתנו בהערכות המצב שעשינו שהפרה הקדושה של יום כיפור תישחט, ולו משום שהם לא ירצו לחטוף תהודה ציבורית שלילית. יש פה ויכוח פוליטי של עשרה מנדטים שזזים מצד לצד, ואם הם עושים דבר כזה – הם מחזירים את עשרת המנדטים האלה שוב משמאל לימין. לכן חשבנו שלכל היותר יגיעו אחד או שניים, יצעקו משהו וזהו".
אז אולי אתה חי באשליה שבתוך עמך אתה חי, ובעצם אתה חי בתוך בועה?
"לא רק אני לא העליתי על דעתי מצב כזה. גם המשטרה לא העלתה על דעתה, וכך גם הרבה אנשים אחרים שחיים פה. התייעצנו עם הרבה מאוד אנשים, הרבה רבנים, ושטחנו את השאלה בפניהם. הייתה החלטה נחרצת שבגלל שהאירוע הזה כל כך חשוב, ובגלל שבשנה שעברה היו בו אלפי אנשים, ש־90 אחוז מהם חילונים שבאים להתייחד ולהתרגש ביחד מתקיעת השופר, מ'שמע ישראל' ומשירת התקווה – ניקח את הסיכון שיהיו שניים־שלושה מפגינים שיצעקו. לא העלינו על דעתנו שהם ינסו לפוצץ את האירוע".
נדמה שהייתם עיוורים לזעם שמבעבע פה כלפי כל מה שמייצג את הממשלה, כולל דתיים־לאומיים וגרעינים תורניים בשנה האחרונה.
"לא, אני בודק את סדרת ההחלטות שקיבלנו בשבועיים האחרונים, וחושב שהתנהלנו נכון. לא יכולנו להתנהל אחרת. כאשנים שחיים ליד כיכר דיזנגוף, יש לנו אחריות ציבורית ליהדות של האזור. כולם חכמים בדיעבד ולאחר מעשה, אבל זו הייתה הפתעה וחציית קווים אדומים. אפילו יאיר לפיד הוציא הודעה מתקנת להודעה שלו במוצאי יום הכיפורים, וגם שקמה ברסלר וראשי המחאה הוציאו מכתב שאומנם לא נסוג כל הדרך, אבל ברור שהבינו שהם טעו, שזה היה צעד אחד יותר מדי".
לא מחלקים עלונים
זעירא לא מוטרד מהחשש שהפעילויות הפומביות של הארגון שלו מעוררות ניכור. "לראש יהודי יש ייחודיות – אנחנו לא עובדים מאחורי הקלעים ולא מתחבאים", הוא מסביר, "במשך 25 שנה אנחנו אומרים את כל האמת. האמת הזאת חדה, נוקבת ולפעמים גם נמצאת בעוכרנו. אנחנו רוצים ללמד תורה את הציבור החילוני, ולא מתביישים בזה. אנחנו לא מדברים בשפה הדתית־הלאומית הרגילה, שאומרת: 'נהיה גשר, ניצור ידידות והתקרבות בין המגזרים, כולנו עשינו צבא יחד, בואו נחבק ונתנשק'. אני לא רוצה להיות דביק, אני רוצה לקרב יהודים זה לזה ולאבינו שבשמיים".
אמרת לא מזמן בכנס של הארגון שלך שאתה רוצה גם לתקן אותם.
"המילה 'לתקן' לא הייתה במקומה, ואני מתחרט עליה. יש לנו מה ללמוד זה מזה, וגם לי יש מה ללמוד מהעולם החילוני. אמרתי את זה מאות פעמים בשיעורים. יש סיפור מפורסם על שני בחורי ישיבה שסיפרו לרב צבי יהודה קוק שהיו בקיבוץ ולימדו את הקיבוצניקים תורה. הוא שאל אותם: 'ומה אתם למדתם מהם?' כשענו שלא למדו כלום, הוא נזף בהם.
"אנחנו באים ללמד תורה, אבל גם ללמוד את המעלות שיש בעולם החילוני, כמו דרך ארץ, מידות ועוד. יש פה דו־סטריות. אני קורא לציבור הדתי־לאומי לעסוק בקירוב. אני חושב שהציבור הדתי־לאומי לא עושה את המשימה הלאומית הכי חשובה שלו, שהיא לקרב את העולם החילוני".
למה אני צריך לגרום לשכן החילוני שלי בפתח־תקווה להיות דתי?
"זה שאתה לא מרגיש צורך לקרב חילוני ליהדות – זאת חרפה. אתה לא באמת מבין את השליחות האמיתית שלך. אם אתה רוצה לתקן עולם במלכות ש־די, ואתה רוצה שייבנה בית המקדש, אין דרך אחרת. יש שני שלבים בגאולה: האחד הוא לעלות לארץ ישראל, והשני הוא הקומה הרוחנית שקורית כשעם ישראל, מרצונו החופשי ומתוך חירות מלאה, בוחר בהשם. 'חיה ותן לחיות' זה אומר שאתה לא באמת מאמין שהם אחים שלך. התייאשת מהם".
זה לא מינוח יהודי במיוחד.
"יש לי רק רב אחד, וזה הרב אברהם יצחק הכהן קוק. במסע המושבות הוא נסע לגליל ואמרו לו: יש פה קיבוץ בעייתי, שבו אתה יכול לדבר על מה שאתה רוצה, רק לא על מקווה. אז הוא דיבר שם שעתיים על מקווה, והם יצאו בדמעות, תוך התחייבות להקים מקווה. כל מסע המושבות נועד כדי לקרב את החלוצים החילונים שפקרו".
הרב קוק היה בקיבוץ הזה כמה שעות, ואז חזר לביתו. אתה החלטת לגור בתוך הקיבוץ.
"מסע המושבות הוא מיקרוקוסמוס של הפעילות של הרב קוק. כל חייו הוא פעל בנושא התשובה, בתפיסה שאנחנו לא מתייאשים מזה שהם התפקרו, ואנחנו לא דנים אותם לפי מה שהם אומרים אלא לפי המעשים שלהם.
"בתרגום להיום, זה בדיוק מה שראש יהודי עושה. אני לא עובר דלת־דלת ומבקש מאנשים לבוא. פתחתי בית מדרש אינטליגנטי, שמגיעים אליו אנשים בעלי תואר שני ושלישי, אנשים מאוד חכמים שמשלמים כסף בחירות מוחלטת כדי לשמוע שיעורים. אני גם לא מחלק עלונים בתיבות דואר. אני מפרסם בפייסבוק ואנשים באים, בדרך כלל הם שומעים על זה מפה לאוזן, כי אמרו להם שהשיעורים ברמה גבוהה. אני נותן שירות לציבור שמעוניין בכך".
לדבר חילונית
בתשעת החודשים שעברו מאז ראשית המחאה, מספר זעירא, הם ניסו לעסוק גם בנושאים הקשורים אליה. "שאלנו את עצמנו מה תפקידנו בעת הזו, ויצרנו הידברות בין אנשי שמאל לאנשי ימין. כך למשל, ניהלנו פאנל: הבאנו את ח"כ שמחה רוטמן ואת פרופ' ידידיה שטרן, כשהמנחה היה סטודנט חילוני בעל עמדות שמאל שלומד אצלנו. חשבנו שיהיה שיח תרבותי, ובדיעבד זו הייתה טעות. לא הבנו עד כמה הזמנה של איש פוליטי תעשה מהומה, והייתה פה מהומה גדולה".
הבאתם לסדרת שיעורים את הרב יגאל לוינשטיין, שאתם יודעים שהוא סדין אדום בעיני הרבה חילונים בגלל דבריו על קהילת הלהט"ב.
"כל הרבנים החרד"לים או התורניים שתביא, דעותיהם ועמדותיהם פחות או יותר דומות לאלה של הרב יגאל לוינשטיין. הם רק לא אומרים את זה בקול רם. הוא שכב על הגדר בשבילם. לא עשינו מזה אירוע עם פרסום ושיווק כמו שעשינו לגבי האירוע עם שמחה רוטמן. מדובר בסדרה של שלושה שיעורים בתוכנית אלול. הוא מרצה מצוין, שלימד כאן לפני כשמונה שנים והפסיק בגלל חוסר זמן, ואני כבר שנה או שנתיים רודף אחריו. יש מעט מאוד רבנים שיודעים לדבר בשפה החילונית, והרב יגאל הוא אחד הטובים שבהם. אתה יכול לחלוק על דעותיו, אבל הוא יודע לדבר.
"לא חשבתי שההזמנה שלו תהיה אירוע שיגרום לפיצוץ כמו האירוע של שמחה רוטמן. הקבוצה 'השכנים של ראש יהודי' גילו את קיום המפגש וארגנו הפגנה גדולה וקולנית. הרב יגאל הוא אוהב ישראל ונעים הליכות, בניגוד לתדמית השחורה שלו בתקשורת. נכון, הוא אמר דברים קשים, שאני כאדם שנמצא בתל־אביב יודע שהם עלולים לפגוע באנשים באופן פרטי, ואני לא חותם על כל מילה שהוא אמר ולא חותם על זה שצריך לפרסם אותן. ובכל זאת, אני לא מוכן לסבול את הרדיפה שיש אחריו, ראש מכינה ששולחת קצינים רבים לצה"ל, בעצמו סגן־אלוף".
את הריאיון קוטעים מדי פעם צלצולי טלפונים: אנשי תקשורת שמבקשים ממנו להתראיין. אפשר להבין שזעירא נמצא בליבה של סערה, ובכל זאת אני שואל אותו אם קרה מבחינתו משהו שדורש רגע לעצור ולחשוב, להבין מה קורה פה.
הופתעתי כשענה לשאלתי בחיוב: "אני לא יודע להגיד לך מה המסקנות שלנו, כי האירועים עדיין טריים מדי. צריך לעצור ולחשוב לאן פנינו, מה תפקידנו לעת הזו, מה עשינו לא טוב, מה נעשה יותר טוב, מה נשנה בעתיד. עוד לא הייתה ישיבת סיעור מוחות מסודרת שבה ישבנו ודנו לעומק במה שקרה פה, אבל זה בהחלט היה אירוע מטלטל", אמר זעירא.
בייס של רווקים
זעירא בן 55, נולד בתל־אביב ומגיל עשר גדל בבני־ברק. לאחר מכן למד בישיבת שבי חברון, שימש כמנכ"ל שלה שנתיים, שימש עוזר של חנן פורת ז"ל, והתגורר ביישוב מעלה־חבר במשך 23 שנים.
"חזרנו לתל־אביב בעקבות אירוע מטלטל", הוא מספר, "ירו לעברנו צרור מול קריית־ארבע, ובאורח נס לא נפגענו. שאלנו את עצמנו מה הקדוש ברוךהוא רוצה מאיתנו, והחלטנו לעבור לתל־אביב. זה ויתור עצום. לכל ילד היה שם חדר, ופה הם מצטופפים בדירה קטנה. החניה פה עולה כמו שכר הדירה במעלה־חבר. זה שינוי גדול שלא היה פשוט, בטח לא עם הילדים, אבל עשינו את זה כי אנחנו מאמינים שזה מה שהציונות הדתית צריכה לעשות היום, זו השליחות".
האירועים האחרונים לא רומזים לך שלפחות חלק מהתושבים פה לא מעוניינים בך ובפעילות של ראש יהודי?
"יש פה צימאון עצום. תל־אביב אינה כמו התדמית שמנסים לייצר לה, והיא מגוונת מאוד. בתל־אביב יש חצי מיליון תושבים, כולל כ־200 אלף רווקים שגרים במרכז העיר. זה הבייס שלי. אני לא פונה ל־100 אחוז מהאוכלוסייה אלא ל־5 אחוזים, אולי עשרה. אנשים שהתעוררו, שיש בהם צימאון ורוצים יהדות".
עד הקורונה לא הייתה בכלל תפילה במרחב הציבורי, כולם חזרו לתוך בתי הכנסת. למה אתם ממשיכים לקיים אותה במרחב הציבורי?
"ראינו שיש המוני חילונים שלא נוח להם להיכנס לבית כנסת, אבל נוח להם לבוא כפי שהם – בלי בגדים צנועים, בלי כיפה, עם בני הזוג שלהם – ולהיות בתפילה כחצי־צופה חצי־משתתף. הבנו שזו תופעה וצורך אמיתי. זה לא היה מאוד פשוט מבחינתנו, כי רוב התפילה הייתה בלי מחיצה, ולמעשה גברים ונשים התפללו יחד. אני לא יכול לקחת אחריות לבד על דברים כאלה, אז התייעצנו עם חבורת רבנים ובראשם הרב יעקב אריאל, שהוא מבחינתנו הפוסק הראשי, והוא אמר לנו להמשיך. גם כיום תפקידנו הוא להביא את תמונת המצב והלכי הרוח לרב אריאל, ויכול להיות שהוא יגיד לנו: 'בשנה הבאה אל תעשו את התפילה הזו'".
מה המסר שלך לשכן החילוני שגר מולך, שעד לפני שנה לא הייתה לו שום בעיה איתך והיום מרגיש שאתה חלק מקבוצה שמאיימת באופן ממשי על אורחות חייו?
"יום אחד החרדים והדתיים יהיו הרוב במדינה הזו. ואנחנו צריכים להגיד בפה מלא וברור – לעולם לא ניתן שתהיה כפייה דתית. זה לא יקרה. על גופתנו. אני לא מדבר על המרחב הציבורי, שבו לדעתי צריך לחזור לסטטוס־קוו שהיה פה לפני עשרים שנה ומאז נפרץ. לאורח החיים הפרטי של בן אדם לא ניכנס בשום פנים ואופן. אנחנו מאמינים שהחירות של האדם היא חלק מהתורה, הבחירה החופשית היא חלק מהתורה, וכל כפייה תיתקל בתגובת נגד. אם אני מאמין בדרך התשובה מרצון, כמו שהרב קוק חינך אותנו, ממילא אלחם בעד חירויות הפרט של השכן החילוני שלי, וגם של כל השאר".
