"המתח כל הזמן נמצא שם. אתה יושב עם משפחה או חברים, ואז מתחיל לשמוע את הזמזום מתקרב. התרגולת מוכרת: לאסוף את המשפחה, לצאת למקום פתוח ובעיקר להתפלל שזה יהיה רחוק ושאתה ויקיריך תשרדו עוד הפגזה". כך מתאר באוזניי אבו־מוג'האד, תושב מחוז דרעא שבדרום סוריה, את המציאות הקשה באזור. אבו־מוג'האד, בן 34 ואב לשלושה ילדים, הוא פעיל 'הקסדות הלבנות', הארגון ההומניטרי שעלה בשבוע שעבר לכותרות בישראל ובעולם בעקבות מבצע החילוץ של צה"ל, שבמסגרתו הועברו מאות מאנשיו משטח סוריה לאדמת מבטחים בירדן.
"כאשר קול הרוטורים של מסוקי המשטר מתקרב אליך, אתה מבין כבר מה הולך לקרות", ממשיך אבו־מוג'האד בתיאורו. "הם מגיחים בזווית חדה, ולאחר מכן מתיישרים. כמה דקות של האטה לפני השיגור, ואז דמויות קטנות, שלפעמים יכולנו לראות אותן בעין בלתי־מזוינת, משליכות חפצים מהשמיים בצורה אקראית. בהתחלה היו אלה חביות ברזל במשקל 300 קילוגרם, שפושעי המשטר הכניסו בהן חומרי נפץ, מסמרים וכדורי ברזל כדי להעצים את הנזק. בכל תקיפה הם היו משליכים ארבע או חמש חביות מגובה רב, כדי שהן יצברו תאוצה והנזק יהיה משמעותי.
"אחר כך עבר המשטר להשליך על ראשנו תיבות גדולות במשקל 500 או 600 קילוגרם. לאחרונה הם הכניסו לשימוש את המוקשים הימיים. כך הם יכולים להעמיס 25 או 30 מוקשים במסוק, ולהעצים את היעילות של כל תקיפה. אתה צופה במסוק, רואה את הנקודה השחורה הולכת ומתקרבת אליך, ומתפלל שהיא תיפול רחוק ממך. ואז נשמע הבום. האדמה רועדת, בניינים הופכים לאפר וכל מי שבתוכם נקבר בהריסות". בעבר עבד אבו־מוג'האד בחקלאות, אך לדבריו זה זמן רב שלא חרש את האדמה באמצעות הטרקטור שלו. בעקבות ההפצצות נמלטו לפני כשבועיים אבו־מוג'האד ומשפחתו מביתם לאזור צפון סוריה.
על פי נתונים שמסרו ארגוני זכויות אדם, מסוקי ומטוסי אסד השליכו בשבועות האחרונים אלפי חביות נפץ ופצצות על תושבי מחוז דרעא. רבות מהתקיפות בוצעו על ידי מטוסים רוסיים, במסגרת הברית בין פוטין לאסד. מטרת ההפגזות האוויריות היא להכשיר את השטח לכניסה קרקעית לכפרים ולערים, כדי לכבוש אותם מחדש מידי המורדים. השילוב של כוחות אוויריים סוריים ורוסיים, יחד עם כוחות קרקעיים של לוחמי מיליציות שיעיות הנאמנות לאיראן, מוכיח את עצמו ומוביל להכרעת הלחימה לטובת המשטר הסורי. במחוז דרעא החלה המלחמה בסוריה לפני שבע שנים, וכפי שמסתמן עתה בו היא גם תסתיים, בניצחונו של אסד על המורדים.
התקרבות החזית לעבר גבולותיה של ישראל הורגשה גם כאן. ביום שני שוגרו שני טילים בעלי ראש נפץ של חצי טון לעבר מוקדי מורדים במרחק עשרות מטרים מישראל. בשל החשש שהם ייפלו בשטח ישראל ויגרמו נזק רב, שוגרו לעברם טילי יירוט צה"ליים ממערכת 'קלע דוד'. למחרת, ביום שלישי, יצא מטוס 'סוחוי' סורי להפגזה אווירית וחדר למרחב האווירי הישראלי. המטוס יורט באמצעות טילי פטריוט (ראו הרחבה בכתבתו של אריאל זיגלר).
הידיים עובדות, הלב מתעלם
בשיחה שאנו מנהלים באמצעות הקלטות ווטסאפ, מספר אבו־מוג'האד על שגרת הזוועה בצל מטוסיהם של אסד ופוטין, ועל הפעילות ההרואית שלו ושל חבריו, אנשי 'הקסדות הלבנות', למען בני עמם: "אחרי שהמסוקים התרחקו והעשן מההפגזה התפזר, היינו יוצאים לאתרים המופצצים ומנסים לחלץ אנשים שלא הספיקו לברוח מהבניין כששמעו את המסוקים מתקרבים. היו שם נשים וילדים, זקנים ותינוקות. מי שהיה בהכרה צעק אלינו לעזרה. ילדים בכו שנוציא אותם החוצה. המשפחות שלהם הסתובבו אחוזות טירוף בין תילי האבנים והברזלים, ולא ידעו מה לעשות. בעזרת ציוד פשוט היינו מרימים את האבנים והבלוקים בשכבת ההריסות הראשונה. ציוד מתקדם יותר, שאיתו אפשר לחפור עמוק או להרים חפצים כבדים – לא היה לנו", אומר אבו־מוג'האד בקול רועד. "הוצאנו את מי שיכולנו להגיע אליו. מי שלא, נשאר שם.
"היינו מוציאים אותם בזהירות, כשהם עטופים באפר ובדם, ומעבירים אותם לטיפול רפואי. היו מקרים שמחים של הצלחות, והיו מקרים אחרים שהוצאנו גופה ללא רוח חיים. כשהייתי בתוך העבודה לא הרגשתי דבר. המוח מרוכז וחושב כל הזמן איך להוציא עוד ועוד אנשים. הידיים עובדות והלב פשוט אדיש. אתה מתעלם מהצעקות, מהרעש ומההמולה, ורואה רק את המשימה. לפעמים היו תקיפות תוך כדי פעולות הפינוי וההצלה. היינו צריכים לעבוד מהר ולנטרל את הרגשות. אחרי זה, כשאתה מגיע הביתה אתה מתפרק".
כ־422 מפעילי 'הקסדות הלבנות' חולצו משטח סוריה, תחת אבטחה של צה"ל. המבצע חסר התקדים, שבמסגרתו העלתה ישראל על אוטובוסים מאות סורים, הכניסה אותם לשטחה ולאחר מכן הובילה אותם לירדן, יצא לדרך בעקבות בקשה שהגיעה ממדינות המערב ובהם ארה"ב, קנדה, בריטניה והולנד. הפעילים הסורים חצו את הגבול למדינה שבמשך עשרות שנים נחשבה בעיניהם למדינת אויב, תוך שהם מוגנים ונעזרים על ידי חייליה.
פעילותם ההתנדבותית של אנשי 'הקסדות הלבנות' למען העם הסורי החלה ב־2012, כשנה לאחר פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה. כ־3,000 מתנדבי הארגון הצילו את חייהם של יותר מ־100 אלף סורים. בדומה לאבו־מוג'האד, מרבית הפעילים בארגון היו אנשים מהשורה: מהנדסים, מורים ובעלי מקצועות חופשיים. הם עברו הכשרות, הדרכות ואימונים מחוץ לסוריה, וחזרו אליה כדי לעזור לבני עמם. הסרטונים שהעלו מפעילותם הופצו ברשתות החברתיות. האנשים האמיצים, החובשים קסדות לבנות שהפכו לסימן ההיכר שלהם ושמפנים פצועים תחת אש, זכו להכרה בינלאומית ולתמיכה של ממשלות שונות. סרט דוקומנטרי שתיעד את פעילותם זכה בשנה שעברה בפרס האוסקר לסרט התיעודי הקצר.
עמותת ההצלה הישראלית Israeli Flying Aid, המקיימת פעילות הומניטרית ברחבי העולם, הייתה בין הגופים שסייעו להכשיר את מתנדבי ה'קסדות הלבנות'. "צוותי ההצלה שלנו, המורכבים מישראלים מקצוענים בתחום החילוץ וההצלה, הכשירו את הסורים במדינה שלישית", אומרת גל לוסקי, מייסדת ומנכ"לית העמותה. "אנחנו בקשר איתם משנת 2013. המתנדבים שלנו העבירו הכשרות מגוונות כמו איתור ופינוי לכודים, שימוש בציוד חילוץ ובמכשירי קשר, כיבוי אש ועוד. בסך הכשרנו 300 איש לקבוצות של בין עשרים לשלושים איש, שלאחר מכן פוזרו בכל רחבי המדינה".
מבחינת נשיא סוריה בשאר אל־אסד, פעילותם ההומניטרית של אנשי 'הקסדות הלבנות' הפכה אותם לאויבי המדינה. הסיבה: התמונות הקשות שפרסמו, ושהוכיחו שהקצב מדמשק השתמש בנשק כימי נגד אזרחיו. המשטר טען שהתמונות מזויפות, וכי מדובר בארגון טרור הפועל בשיתוף פעולה עם קבוצות מורדים חמושות. משרד החוץ הסורי האשים את ישראל, ארה"ב, קנדה, ובריטניה שעמדו מאחורי המבצע להוצאת פעילי 'הקסדות הלבנות' מסוריה, כי הן תומכות בטרור. "ישראל חשפה את מטרתו האמיתית של הארגון. אין די מילים לגנות את הפעולה הנתעבת הזו ואת המזימות שהובילו ישראל והמדינות הנוספות נגד העם הסורי", נאמר בהודעה.
למרות דיווחים על תיאום בין ארה"ב לרוסיה לפני המבצע וכי הנושא אף הועלה במפגש בין טראמפ לפוטין, השגרירות הרוסית בישראל פרסמה הודעת גינוי למבצע וכינתה את 'הקסדות הלבנות' "ארגון פסאודו־הומניטרי". על פי ההודעה, "אנשי הקסדות הלבנות היו מעורבים בפרובוקציות המתועבות ביותר בסכסוך בסוריה. הם פעלו בשטחים הנשלטים בידי המדינה האסלאמית בלבד, והמציאו בדיות מוחלטות ששימשו עילה להטיח האשמות בממשל הסורי".
לוסקי מברכת על מבצע ההצלה שישראל הייתה שותפה לו, ומציעה לא להתרשם מההתנגדות הרוסית והסורית: "אסד, רוצח ההמונים, כינה אזרחים שסירבו להחזיק נשק ובחרו לטפל בנזקים שהוא גרם, רוצחים. הסיבה היא כמובן העדויות שנתנו על השימוש בנשק בלתי קונבנציונלי על ידי אסד ופוטין, ובכלל זה חביות נפץ ופגזים עם נשק כימי שהושלכו על אזרחים ממסוקים רוסיים וסוריים. זה ארגון מסודר שפעיליו מקושרים בכל רחבי סוריה, והמידע נאגר ומשותף לכולם. יש שם תיאום מידע ועובדות מסודרות, כך שאפשר יהיה להשתמש במידע הזה לצרכים משפטיים. פעילים רבים יצאו מסוריה דרך טורקיה ועיראק, כך שמי שיחפש עדים יוכל למצוא אותם. השאלה היא האם אסד ילך בכלל למשפט בינלאומי ואילו שיניים יש לבית המשפט בהאג מול איראן ורוסיה, שיש להן אינטרס שהוא יישאר בתפקידו.
"אני חושבת שלא משנה את מי ישראל הייתה מוציאה מסוריה, היא הייתה סופגת גינויים ולכולם היה מה להגיד. ישראל קיבלה בקשה מארה"ב, קנדה, בריטניה והולנד להוציא את הפעילים מסוריה, ולא הייתה יכולה לסרב. אנשי 'הקסדות הלבנות', שזוכים להכרה בינלאומית ויש סביבם קונצנזוס בעולם כאנשי סיוע, היו הכי פחות מסוכנים תדמיתית לישראל. ישראל גם הרוויחה כמי שמסייעת למסכנים, וגם הכניסה לאיראנים אצבע בעין".
לא להפנות את הגב
על פי דיווחים זרים, חילוצם של אנשי 'הקסדות הלבנות' איננו הראשון שמבצעת ישראל. מתחת לרדאר התקשורתי, כך נטען, הייתה ישראל שותפה לחילוצם של אישי מפתח במאבק העממי הסורי נגד המשטר, בהם מפקדי שטח בכירים. רשת החדשות הסורית 'אל־מסדר ניוז' דיווחה על ארבעה בכירים בכוחות המורדים שברחו מסוריה לישראל. חלקם זוהו על ידי המשטר כפעילים בארגון 'הקסדות הלבנות', ותמונותיהם הופצו ברשתות החברתיות. באתר צוטטו מקורות שטענו כי המודיעין הישראלי הוא שהוציא את אותם מפקדים, שלמעשה שירתו את ישראל. בסרטונים שהפיץ המשטר בדמשק לאחר כיבוש כמה ערים מידי המורדים, נראו תרופות שהוחזקו בידי המורדים ועליהם כיתוב בעברית, ואף חימוש שלטענת הסורים הועבר על ידי ישראל.
"אנחנו רואים פה את סופו של סיפור ההתנגדות הסורית בדרום", סבור ד"ר ניר בומס, מהמכון למחקרי ביטחון לאומי. "בגדול, ישראל מתנהלת נכון באשר להתפתחויות האחרונות בסוריה, אבל יש דברים שאפשר היה לעשות אחרת ואפשר עוד לעשות. לא ברור האם הדיווח על אותם ארבעת המפקדים נכון או לא, אבל אם הוא נכון – אני אשמח מאוד. ישראל צריכה לקחת אחריות על פעילותה בשנים האחרונות. עבדנו עם אנשים ויצרנו קשרים. אנחנו כבר תקופה מתכוננים לנסיגה מהפרויקט הזה של שכנות טובה, שבסיסו יצירת קשרים עם אזרחים סורים הסמוכים לגדר כדי ליצור רצועת השפעה שתרחיק גורמים בלתי רצויים מהגבול.
"אני לא מאמין לתעמולה הסורית שקושרת בין אותם מפקדים או גורמים שישראל הייתה איתם בקשרים הומניטריים ואחרים, ובין ארגון דאעש. מה שברור הוא שישראל חייבת לברוח מהנרטיב שרוצים להדביק לה, ולפיו כל מי שעובד עם ישראל במזרח התיכון אחת דינו להינטש. זה לא נכון, לא מבחינה מוסרית ולא מבחינה מבצעית. המשטר הסורי מחפש את המקרים האלה כדי להשתמש בהם כדוגמה כללית ולומר 'ככה ייעשה לאיש שסייע לישראל'. הגענו לסיכומים עם הגורמים האזוריים ובעיקר עם הרוסים באשר להסדר בשטח, ויש בהסכם הזה הרבה יתרונות. אם אפשר לסיים את הסיפור הזה בכבוד ולסייע למי שסייע לישראל, מה טוב".
המשטר הסורי חוגג ניצחון. על פי העדויות שהוא מפרסם, 90 אחוזים משטח המדינה נמצאים שוב בידיו. בפועל המצב שונה: הרצועה הצפונית נמצאת בשליטת הכורדים והטורקים, וברצועה המזרחית ליד הגבול העיראקי נמצאים כוחות הקואליציה בראשות האמריקנים, המונעים למעשה רצף טריטוריאלי שיעי מאיראן לסוריה ולבנון, דרך עיראק.
למרות הניצחונות שהשיג אסד בתמיכת רוסיה, איראן וחיזבאללה, ד"ר בומס סבור שאין למהר ולסכם את הסיפור הסורי: "האופוזיציה נגד אסד קיימת. הם לא הצליחו להרוג את כולם, ויש רבים שברחו לחו"ל ועשויים ביום מן הימים להוביל התקוממות מסודרת. אנחנו רואים ניצנים של מהפכנים כאלו באיראן. פתהוללה גולן, המתנגד הראשי של נשיא טורקיה ארדואן, חי בארה"ב. במזרח התיכון זה שכיח מאוד שגורמי אופוזיציה גולים פועלים מתחת לפני השטח, כדי להכין את הקרקע ולהמתין לשעה הנכונה להפיל משטרים. אנחנו לא מדברים על מחר בבוקר, אבל בטווח הארוך יש תקווה לשינוי בסוריה. אסד לא צפוי לעמוד בקרוב למשפט בינלאומי, אבל מצד שני הוא גם לא צבר כוח בשבע שנות המלחמה. לעומת זאת הוא צבר הרבה אויבים, שרבים מהם חיים היום בחו"ל. שישה מיליון סורים שנעקרו מבתיהם לא בדיוק אוהבים אותו, כך שיש קרקע לשינוי המשטר בדמשק".
חיזוק לדבריו של בומס ניתן למצוא באמירותיו של אבו־עדנאן, מבכירי האופוזיציה הסורית. אבו־עדנאן ברח מסוריה לטורקיה עוד ב־2013, ומשם הוא מקדם יוזמות לגיבוש האופוזיציה הסורית. "בישראל חייבים להבין: אסד לא שולט בסוריה, אלא האיראנים וחיזבאללה בפיקוח רוסיה", הוא קובע בשיחה עם 'מקור ראשון'. "הפושעים והרוצחים האלו לא יכולים לחיות בביטחון בסוריה. כל עוד רצונו של העם הסורי לא יתממש, לא יהיה שקט על אדמת סוריה. המהפכה נגד בשאר אל־אסד החלה כאשר הוא היה בשיא כוחו, עכשיו הוא הרבה יותר חלש והרבה יותר פגיע. אנחנו והעולם לא נסכים שפושע המלחמה ורוצח ההמונים, שהרג וגירש מיליונים מבני עמו יישאר בארמון שלו בדמשק. זה לא יוכל להימשך לאורך זמן". 
