לפני כחודשיים חתם שר הפנים משה ארבל על העברת 5,467 דונם מהמועצות האזוריות שפיר ולכיש לתחום השיפוט של עיריית קריית־גת. עתודות הפיתוח הללו מיועדות לבניית 25 אלף יחידות דיור. עשרת אלפים מהן מיועדות למגזר החרדי, בשכונה שתוקם במערב העיר. "מדובר בצעד משמעותי בהתמודדות עם משבר הדיור של האוכלוסייה החרדית בישראל", הסביר השר ארבל.
עוד לפני שנבדוק מה חושבים התושבים בקריית־גת על המועמדים לראשות העיר, צריך לדבר על החשש, המפתיע משהו, מההתחרדות של העיר. לא מדובר בעיר חילונית במרכז הארץ, שבה כל דוכן תפילין מעורר בהלה וטענות על מיסיונריות. כמחצית מתושבי קריית־גת הצביעו בבחירות לכנסת לליכוד ולציונות הדתית. ועדיין, לא משנה מה מיקומם על רצף המסורת והדת, המשפט שחזר בגרסאות שונות בפי התושבים ששוחחנו איתם היה: "אנחנו לא רוצים להיות בית־שמש". זאת אף שכאשר שאלנו אם יש בעיר עימותים עם החרדים על רקע דתי, הודו בני שיחנו שאין משהו ספציפי כזה. התחושות הללו צריכות אולי להדליק נורה אדומה בקרב פרנסי המגזר החרדי.
סוגיית החרדים היא גם פקטור בהחלטה למי להצביע. לצד מחמאות על פיתוח העיר ויצירת מקומות עבודה, גם תומכיו של ראש העיר המכהן בעשרים השנים האחרונות, אבירם דהרי, מציינים כי הוא מרבה להשקיע בחרדים על חשבון ציבורים אחרים, וכי הוא לא פיתח מספיק את תחום התרבות ואת מקומות הבילוי לצעירים, שנאלצים לנדוד לערים אחרות כמו אשקלון, באר־שבע ואף תל־אביב.
רונן רביב, העוסק בעבודות עפר, הגיע לעיר לפני 12 שנים מירושלים. הוא מצביע ליכוד ומאמין שיצביע לדהרי. "אני מעדיף מישהו שאני מכיר", הוא אומר, ומשבח את נגישותו של ראש העיר לתושביו. "אנשים אומרים 'אני הולך לדהרי לטפל בזה', ומגיעים עד אליו. בירושלים אין דבר כזה 'אני הולך לטדי קולק'", מזכיר רביב דווקא את ראש העיר המיתולוגי של בירת ישראל, שכבר אינו בין החיים וסיים את כהונתו לפני שלושה עשורים. לצד השבחים הללו מציין רביב: "אין מקומות בילוי לצעירים, והעיר מתפתחת רק בכיוון של החרדים. אני רואה את הגידול בתוך העיר. זו הסוגיה המרכזית, אבל זה לא מטריד בצורה קיצונית וזה לא משהו שאנשים יוצאים להפגין עליו. דהרי איתם והם מצביעים שלו, אז הוא מקדם את זה".
חיה ותן לחיות
זאב פרקש (76), חובש כיפה סרוגה, גר במקום 65 שנים, מאז עלה ארצה מרומניה – עוד בטרם הפכה המעברה דאז לעיר. הוא מרוצה מאוד מהגעת חברת אינטל לעיר וממקומות העבודה שנוצרו, אבל גם הוא "מקווה שהחרדים לא יגדלו פה. הם עושים קצת צרות. בינתיים יותר טוב להתרחק מהם".
אמילי אשורוב (19) מגדירה עצמה מסורתית. היא עובדת שכירה בחנות ממתקים, ובעלת מספרה. אשורוב אוהבת את העיר ואת תושביה, אבל חשה שהחרדים מופלים לטובה: "לא כיף כי אין פה אטרקציות. אם אני רוצה לעשות משהו אני צריכה לצאת מחוץ לעיר. אני לא מכירה את ראש העיר אישית, אבל הרבה חילונים מתחילים לשנוא אותו. הוא מדבר על החילונים רק כשמגיעות הבחירות. אין לי בעיה שיהיה ראש עיר דתי, אבל שהעיר תתפתח כי יש לה פוטנציאל חבל על הזמן".
יניב מגידיש (46), מנהל סניף "בוסתן בעיר", חש לדבריו היטב את הדופק העירוני, כמי שמדבר עם התושבים ומקשיב להם כאשר הם באים לעשות קניות. לדעתו דהרי, כמו נתניהו, צריך לפנות את הכיסא אחרי שנים רבות כל כך: "דהרי לא השקיע בתרבות ובחברה ובמקומות בילוי. עכשיו לפני הבחירות כל שכונת כרמי־גת מפוצצת במבנים טרומיים של כוללים ובתי כנסת. כל רב שמקבל זה ערימה של קולות. תוריד לדהרי את החרדים והדתיים, והוא הולך הביתה ברגל".
עם זאת, הוא אינו מזדהה עם החשש מהתחרדות העיר: "כל עוד הם לא אמרו לך אל תעשן בשבת או משהו כזה, למה שהם יפריעו? יש להם קריה חרדית ואין לך מה לחפש שם. בכרמי־גת גרים יחסית הרבה, אבל הם לא מציקים. אני נוסע שם בשבת ולא אמרו לי כלום. חיה ותן לחיות. אין לי בעיה עם זה, אבל צריך לעשות בשביל החבר'ה הצעירים".
"קנית בית, לא שכונה"
החלטנו להצפין לשכונה החרדית רמות־דוד, כדי לשמוע קולות נוספים. בניסיוננו לדובב עוברים ושבים פגשנו תחילה את מאיר וסימה בוזגלו, שאינם חרדים וגם לא רואים עין בעין את סוגיית הבחירות. מאיר, חובש כיפה, מבטא את הכעס על דהרי שמפנק את החרדים, כלשונו, על חשבון שאר התושבים: "אני אומר לך, אנחנו נהיה יותר גרועים מבית־שמש. אם אעשה איתכם סיבוב פה אתם תראו. דהרי נותן להם כל מה שהם מבקשים. הם בונים הרחבות ותוספות עד לקו מדרכה שרק להם מאשרים. לי הוציאו את הנשמה".
מאיר מתכוון להצביע לסויסה. "שלוש קדנציות דהרי היה חבל על הזמן, אבל בקדנציה הרביעית הוא כבר מפחד על עצמו אז הוא צירף אליו את החרדים והתחיל לפנק אותם. אתה תראה ביום הבחירות איך הם עובדים בשבילו. אנחנו עושים על האש והחרדים עובדים, דקה אחת לא נחים".
לעומת זאת, רעייתו סימה תצביע לדהרי כי היא מעריכה את הנגישות שלו לתושבים ואת עשייתו למען העיר. לדעתה, סויסה יצליח בקרב הצעירים שרוצים יותר מקומות בילוי בלי לנדוד לערים אחרות. על פי מדד השלטים במרפסות, היא מעריכה שלסויסה יש סיכוי לא רע לנצח.
סימה מתנדבת להסביר גם את עמדת בן זוגה: "הוא כועס על ההשתלטות של החרדים על בתי הספר, על הגנים, על המקלטים. באמת יש השתלטות, אבל הם לא מפריעים לי. כשקנינו את הבית קנינו אותו עם התוספת, ופתאום החליטו שאנחנו צריכים להוציא אישורים עליה וטרטרו אותנו. יש פה בניין ממול ותראה את התוספות שלהם. תוך חמישה חודשים הבניין נהיה פי שלושה. אבל אני לא חושבת שדהרי מביא לפה חרדים בכוח. יש להם שכונה אחת, והם באים לפה כי זו באמת אחלה עיר".
כואב לה שאנשים לא יודעים לפרגן, כלשונה. "היה בעיר קולנוע אבל אנשים הלכו לאשקלון, אז ברור שיסגרו בסוף. דהרי עשה כיכרות בכבישים ואנשים התלוננו למה יש הרבה כיכרות. כשהיו רמזורים העיר הייתה פקוקה ועכשיו לא, אז למה להתלונן?"
על השכנות עם החרדים היא מספרת: "אני חיה איתם בשלום. כשבאנו לגור כאן לפני עשור והילדים היו יותר קטנים אז הם שמו מוזיקה, שרית חדד וכאלה. בא חרדי ואמר 'מה זו התועבה הזו, תכבו'. אמרתי לו 'אדוני, קנית פה בית, לא את כל השכונה'. בעלי אמר לו 'תסגור את החלונות ותדליק מזגן'. כשיש להם חג גם הם לומדים כל הלילה, ומזמורים ורעש, אז זה מפריע לי ואני סוגרת את החלון ומדליקה מזגן. ככה חיים ביחד ואין לנו בעיות".
לשיחה מצטרף שאול שמואל, סופר סת"ם, שלא רצה להצטלם או לציין לאיזו חסידות הוא משתייך, כדי שלא ייראה כאילו הוא מייצג אותה. "לא הבנתי מה הבעיה בשכונה לחרדים", הוא משיב למאיר, "חרדים לא צריכים לגור? הם צריכים להיות הומלסים? לגור באוויר?"
"אנשים מדברים על החרדים בלי להכיר, כל החרדים נראים להם אותו דבר", הוא אומר לנו בהמשך. "קל להגיד שהכול בגללם. אם נניח יהיו פה נערים שיפתחו שולחן וישתו בירות כל הלילה, הוא יריב איתם או ידבר איתם כי זה חלק מהחיים, אבל הוא לא יאשים את ראש העיר. אבל אם יהיה פה חרדי שיעשה פה מניין בבוקר, זה מבחינתו דבר זר שנכנס לו לחיים והוא מאשים את ראש העיר". ככלל, הוא אומר, אין חיכוכים עם המגזר החרדי בעיר. הוא מזכיר שהכביש הראשי של השכונה פתוח לנסיעה בשבת, ובכרמי־גת חרדים גרים בשלום עם כולם.
"אני לא יודע מי סיפר לו שרק עכשיו דהרי עובד עם החרדים", אומר שמואל. "דהרי הבין מהקדנציה הראשונה את הכוח שלהם ושהם מצביעים כגוש אחד, והוא עובד איתם. מה שחשוב לי זה פני העיר כמו כל בן אדם, ולקבל הקצאות למבני חינוך לפי החלק היחסי שלי, לא מעבר. לא מגיע לי יותר מהמשקל שלי".
