צוותי הצלה בסירות משוטים, רפסודות גומי וכלי שיט אחרים סייעו במשך ימים ארוכים השבוע לתושבים לחצות ברכה. קודם לכן הייתה זו כיכר רחבה בעיר חרסון שעל שפת נהר הדנייפר, לפני פיצוץ סכר נובה קחובקה.
משפחות שהצוותים חילצו ירדו מהסירה על רציף מחופה באבן. הן הניחו שם ערמות בגדים ומזכרות שניצלו מההצפה בזמן שהמשטרה בדקה מסמכי זהות. מתנדבים המתינו כדי ללוות אותן לאוטובוסים או לבתיהם של קרובי משפחה. על פניהם של המפונים היו חקוקות הבעות של אובדן, תמיהה וחוסר ודאות. נשים הסתכלו לאחור מעבר למים והתייפחו.
"מעולם לא חוויתי שום דבר כזה", אמרה נטליה קבוקה (77), רואת חשבון בפנסיה. היא עמדה יחפה על הרציף, שמרה על שק שבו החזיקה חתול של שכנה. היא סיפרה שהבית שבו גרה מאז 1984 התמלא במים מיד אחרי פיצוץ הסכר ביום שלישי. סיבת האסון טרם התבררה, ואוקראינה ורוסיה ממשיכות להאשים זו את זו. קבוקה מצידה יודעת מי נושא באחריות: "אני שונאת את הרוסים, אני מאחלת להם קללה", פלטה ופרצה בבכי.
בניגוד לתגובה הכאוטית באזורים המוצפים שתחת כיבוש רוסי, מאמצי החילוץ הנרחבים באזורים שבשליטת אוקראינה התנהלו בצורה חלקה ויעילה. השמש זרחה בבהירות אתמול, והתזכורת היחידה למלחמה הייתה קולות פיצוץ עמומים של רקטה אוקראינית ששוגרה מפעם לפעם לעבר השטח הרוסי הכבוש שמעבר לנהר הדנייפר. רוב מחוז חרסון היה מצוי תחת כיבוש רוסי במשך תשעה חודשים, אך נכבש מחדש על ידי כוחות אוקראיניים באוקטובר האחרון.
בשלב מסוים שר הפנים של אוקראינה איגור קלימנקו הגיע למקום בשיירת רכבים רשמיים, עשה סיבוב במים באחד מכלי השיט הענקיים, ואמר לעיתונאים שהממשלה מוכנה לספק את כל השירותים הנדרשים לאזור. מאוחר יותר דיווחה הממשלה בקייב כי בסך הכול פונו מהאזור 1,752 בני אדם.
קלימנקו הזהיר שההצפה עשויה לגרום נזק אקולוגי וזיהום, עקב חומרים רעילים כגון 1.5 מיליון ליטרים של נפט שנשפכו למאגר המקיף את הסכר הפרוץ, או מדליפות של מפעלים ותחנות דלק רבים שהוצפו לחלוטין. מחוז חרסון הוא מרכז בניית ספינות ונמל מרכזי, שבו הדנייפר זורם לים השחור.
בכירים מקומיים בחרסון סירבו להגיב על האופן שבו פיצוץ הסכר והשיטפונות עלולים להשפיע על המאמץ המלחמתי. כמה מהם אמרו שאוקראינה עובדת בשיתוף פעולה עם בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג כדי לתעד את פריצת הסכר ובשביל לבנות תיק נגד רוסיה, עקב מה שהם תופסים כמתקפת טרור על אזרחים.
דוברת הצבא האוקראיני אמרה שקשה ככל שיהיה, האירוע לא ישנה את התוכניות הצבאיות של הממשלה. "המכשול העיקרי הוא הרוסים", אמרה הדוברת נטליה הומניוק, "קצת בוץ לא יעצור אותנו". לדברי הומניוק, ההצפה גרמה גם לכוחות הרוסיים לסגת מקווי ההגנה הקדמיים שלהם. היא הוסיפה שמוקשים, מחסומים ותעלות רוסיות במזרח הדנייפר "נהדפו לאחור" בימים האחרונים.
מבחינת המפונים, החשש המיידי היה כיצד והיכן יקבלו מחסה במסגרת תוכנית שיקום מהירה שרקמו הרשויות האזוריות. מחוץ לאחד מאוטובוסי הפינוי המתינו בדאגה אנשים שעמדו בתור. סרגיי פולאייב (56), רתך במקצועו, אמר שאין לו מושג לאן האוטובוס ייקח אותו. הוא התקשה מאוד לעזוב את ביתו הישן. "בניתי אותו בשתי ידיי, אין לי מושג מתי אוכל לחזור אליו", הוא אמר בעגמומיות.
אוקסנה גלשבסקה (53) עמדה עם כלב השר־פיי שלה והשגיחה על אוגר של שכנתה שהתרוצץ בכלוב, ממתינה להעלות את שניהם לאוטובוס. היא לא רצתה לעזוב את הדירה שבה גרה במשך 32 שנים, אבל כשהמים הגיעו כמעט לגובה מטר, היא נופפה לאחת מסירות חילוץ וביקשה שיאספו אותה: "לא יכולנו אפילו להוציא את הכלב, אז באמת הבנו שאין ברירה אלא לעזוב".
בתוך ההמולה והחרדה, מבצע חילוץ מקביל סיפק פורקן רגשי למפונים ולצוותי החילוץ כאחד. קבוצות של מצילים חיפשו כלבים וחתולים נטושים שברחו בהמולה, ובילו את היום בהאכלה ותפיסה של חיות המחמד, שהוכנסו לארגזי פלסטיק ונלקחו למקלטים. אנשים הציצו לתוך כלובים, הציעו חטיפים ואף צילמו תמונות סלפי עם חיות המחמד שניצלו. הפוגה קומית נרשמה כשכלב קטן נמלט מהכלוב שלו והתרוצץ במעגלים על הרציף הצפוף. מחיאות כפיים נשמעו כאשר גור מבוהל ורועד שניצל מהמים הועבר בעדינות לתוך אחד הארגזים.
בשעות אחר הצהריים המאוחרות הסתיים מבצע החילוץ האנושי לאותו היום, ואוטובוס הפינוי האחרון יצא לדרכו. לפתע פיצוץ חזק הרבה יותר הדהד ברחבי העיר האלגנטית לשעבר, שהוחרבה באופן חלקי אחרי חודשים של לחימה. הייתה זו רקטה רוסית. עד מהרה נשמעה עוד אחת, ואז עוד אחת. הרחובות התרוקנו במהירות, והמציאות של מלחמה מתמשכת – שהוסתרה זמנית על ידי מבצע הפינוי העמוס – הפציעה מחדש.
