לקראת יום הזיכרון לשואה והגבורה נפגשו מתנדבים, חובשים, פראמדיקים וכבאים מהארגונים מגן דוד אדום ושירותי הכבאות וההצלה, עם ניצולי שואה אשר השמיעו בפני הנוכחים את קורותיהם בשואה וזאת במסגרת מיזם 'זיכרון בתחנה'.
במהלך השבוע האחרון ביקרו צופי האש (מתנדבי נוער) של תחנה אזורית יהודה במחוז יו"ש בבתי ניצולי השואה תושבי היישוב אפרת והעניקו להם פרח ומכתב מראש המועצה לכבוד יום השואה, ביוזמת מטה הוותיקים והנוער במועצה המקומית אפרת ובשיתוף תחנת כיבוי אזורית יהודה במחוז יו"ש של כבאות והצלה. צופי האש נחשפו למגוון רחב של סיפורים מרגשים וביניהם מאיר שורש יליד הונגריה סיפר כיצד אביו נאלץ לעזוב אותו בגיל שנה וחצי, ולאחר מכן נלקח למוסד לילדים שם נשאר את תום המלחמה.
עם תום המלחמה אמו של מאיר, יפה לבית רובינשטיין נישאה לצבי שיינפלד אף הוא שורד שואה מהונגריה. בעת עלייתם ארצה חיברו את האותיות הראשונות של שמות משפחתם, ועם ההגעה לחופי הארץ החליטו כי שם המשפחה שלהם יהיה "שורש" לאות ולזיכרון. כמו כן בשנה האחרונה הם נחשפו גם לסיפורו של שורד השואה שלמה קליין ז"ל תושב היישוב שנפטר לפני מספר חודשים. הוא סיפר כיצד נלקח מהגטו ברכבות משא אל עבר המחנות, בזמן שמטוסים מפציצים את הרכבת. החיילים הנאצים החלו להצעיד אותם ברגל, ולאורך הדרך נאלצו לאכול עשבים שמצאו כדי לשרוד. שני אחיו של מאיר לא שרדו את הצעדה, ומתו בדרך.
אוריה ואנונו ואייל סילמן, צופי האש שלקחו חלק במיזם, מספרים כי זו הייתה חוויה עמוקה ומרגשת בעבורם. "להגיע לבתי שורדי השואה, שכנים ביישוב, לשבת ולשמוע את הסיפורים ולנסות להבין מה עבר עליהם, זה דבר לא שגרתי. אנו שמחים שנפלה בחלקנו הזכות לקחת חלק במיזם זה ואין ספק שנעביר את הסיפורים הלאה, ולעולם לא אשכח".
מי שליווה את צופי האש הוא להב משנה יהונדב ליפשיץ, דובר מחוז יו"ש, תושב אפרת ונכד לשורדי שואה בעצמו. יהונדב מספר כי זוהי שליחות, להגיע לבתי השורדים ולשמוע את שעבר עליהם גם אם זה לרגע קט. יהונדב מספר כי בכל בית שהגיעו חזר המסר: "תספרו לכולם, תזכרו, לעולם לא עוד עם מסר זה נפרדנו והבטחנו לקיימו".
אמש (א') פגשו עובדי ומתנדבי מגן דוד אדום מתחנת מד"א בקריית מוצקין את הגב' מרים הראל – סופרת, תושבת הקריות ושורדת שואה, שהגיעה לתחנה על מנת לחלוק את סיפורה במסגרת פרויקט "זיכרון בתחנה". במסגרת המיזם, המתקיים במד"א זו השנה השנייה בשיתוף עמותת 'זיכרון בסלון', ייערכו בימים הקרובים ערבי 'זיכרון בתחנה' נוספים, שבמהלכם יגיעו שורדי שואה ובני דור שני לספר את סיפוריהם בתחנות מד"א בכל רחבי הארץ.
"בפברואר 1940 נאלצנו לעזוב את דירתנו הגדולה והמרווחת ולעקור לגטו לודג' בו הוקצו לנו שני חדרים קטנים במרתף", מספרת הגב' מרים הראל, "כשחוסל גטו לודג' נשלחנו בני משפחתי ואני ברכבת לאושוויץ. אבי גבריאל ז"ל נרצח בחלמנו, אמי שרה ז"ל נרצחה בבירקנאו-אושוויץ. אחי ישראל ז"ל הגיע לאושוויץ עם אשתו ושלוש בנותיו רות (בת 8), גיטלה (בת 6) וז'אנט (בת ששה שבועות). אחרי שאשתו ובנותיו נרצחו בתאי הגזים ישראל התאבד מצער. רוזה ז"ל ופולה ז"ל נרצחו באושוויץ-בירקנאו יחד עם אמי שרה ז"ל. אחי יצחק ז"ל נורה באוושויץ בזמן ניסיון בריחה. מאושוויץ נשלחתי לברגן-בלזן ומשם נשלחתי לעיר מיהלטוייר שבעומקה של גרמניה – שם עבדנו עבודת כפיה בבית חרושת לחלקי אווירונים.
"משם שחררו אותי חיילי צבא ארה"ב בתאריך 16 באפריל 1945. במשך שנים רבות חגגתי תאריך זה כיום הולדתי השני", מספרת מרים וממשיכה: "מכל המשפחה שרדנו רק שלוש: רחל, חנקה ואני מרים. שלושתנו עלינו ארצה והקמנו משפחות וזכינו לילדים ונכדים. רחל וחנקה נפטרו בשיבה טובה. אני נותרתי לבדי, השורדת האחרונה מכל משפחתי הענפה".
אחרי השחרור עברה מרים לאיטליה, שם הכירה את בעלה יוסף סקוצנדק. השניים ניסו לעלות לארץ אך הוגלו למחנה צבאי בקפריסין, שם שהו 13 חודשים – במהלכם ילדה מרים את בנה הבכור חיים. לאחר שהשלושה עלו לארץ נולדה ביתם ורד ב-1951 ושבע שנים לאחר מכן בנם השלישי, ירון. יוסף בעלה נפטר בשנת 2013 בגיל 98. למרים 3 ילדים, 9 נכדים ונינים.
בתחנת מד"א בתל אביב פגשו המתנדבים את את מיכל שי, ביתו של שורד השואה מר דב שי שרצר ז"ל, שהגיעה לתחנה על מנת לחלוק את סיפורו, גם היא במסגרת פרויקט "זיכרון בתחנה". מיכל פתחה את הערב וסיפרה את סיפורו של אביה, שחקר את 'השואה השקטה' של יהדות רומניה: "השואה השקטה היא לא תאי גזים ולא גטאות, אלא שואה שבה אנשים שהיו תחת השלטון הגרמני מתו מרעב, ממחלות ומהתנאים שבהם חיו. ומדוע היא שקטה? כי זה לא מאורגן ויעיל, אבל גם כי לא מדברים על זה מספיק".
דב שי שרצר ז"ל, נולד ב-1927 בבוקובינה, ונפטר בשנת 2018, בישראל. בשנת 1941 גורש לטרנסניסטריה ובשנת 1947 שהה במחנה מעצר בקפריסין. דב עלה לארץ בשנת 1949, עסק בחינוך והיה ממקימי מערכת החינוך בישראל. לאחר פרישתו, חקר את השואה השקטה של יהדות רומניה. כתב וערך ספרים בנושא. בגיל 91 עוד הרצה והשתתף בתיאטרון עדות.
