תלמידות כיתה י' באולפנת קריית־ארבע יחזרו בשבוע הבא ללימודים לאחר חופשת הפסח, בהרכב חסר ובלב כבד. בחדרי הפנימייה, בכיתות, בהפסקות ובפעילויות החברתיות יבלוט היעדרה של רינה די, שנרצחה בפיגוע ביום שישי שעבר עם אחותה הגדולה מאיה ואימה לוסי.
"הבנות בצער גדול", אומרת אסתר כץ, מחנכת הכיתה של רינה זו השנה השנייה. "כל אחת בכיתה הרגישה שרינה היא החברה הכי טובה שלה. היא הייתה מאוד מרושתת, ידעה על כל אחת מאיפה היא, מה ההורים שלה עושים, מי צריכה עזרה. גם אותי הייתה שואלת, 'המורה, נכון כעסת עכשיו?'. היא הייתה מאוד רגישה ותמיד רצתה לעזור".
כעת נערך צוות האולפנה להתמודד עם הכאב של התלמידות. "פגשנו את הבנות במהלך החג אחרי הפיגוע, ועכשיו כשנחזור לשגרה זה יהיה מורכב. נקיים מפגשי שיח ומעגלי חיזוק, נרים יוזמות של עשייה והנצחה", מציינת כץ. לדבריה, "השיח עם התלמידות הוא בסימן הפסוק 'בערב ילין בכי ולבוקר רינה'. הן כואבות וחוששות מהחזרה לכיתה בלעדיה. היא הייתה מאוד מרכזית, מאוד פעילה. הן מבינות שצריך להמשיך את האור, את השמחה, את החיים וכל מה שהיה לרינה. קשה להן לעכל. חשוב לבנות שתהיה הנצחה שתספר לאנשים מי היא רינה, איזה אור היה בנוכחות שלה".
היא מספרת על תלמידתה שהייתה מעמיקה וחריפה: "רינה אהבה להתווכח ולדון בנושאי אמונה, ציונות, ערכים, אבל הייתה מתכוננת לשיח כזה, לומדת קודם. היא הקפידה ממש על תפילות, לא מהטלפון אלא בסידור. לא בדרך אלא לעצור בצד ולמצוא מקום מכובד וראוי לתפילה".
"זה עדיין לא נקלט שרינה לא איתנו", אומרת טוהר בן־יוסף, חברה טובה של רינה. "היינו כמעט בכל דבר ביחד – בהקבצות, במגמה, בתחרויות. היא הייתה עדינה, רגישה, כנה. אמרה את האמת שלה אבל ברגישות, בנעימות, בחוכמה. כשהיה חשוב לה לעשות משהו הייתה קמה ועושה, לא מחכה שמישהו אחר יעשה. היא הגשימה חלומות כל הזמן. לפעמים הייתה יוצאת באמצע שיעור כדי להתפלל".
השתיים למדו יחד בחברותא את ספרו של סגן הדר גולדין ז"ל "איך לבנות חיים", שנכתב כהערות על הספר "מסילת ישרים". "היה חשוב לה להשקיע גם בסניף. היא הייתה מכינה פינוקים לצוות ההדרכה, צ'ופרים לחניכים, הכול בתשומת לב גבוהה", מוסיפה בן־יוסף.
הלווייתן של האחיות מאיה ורינה התקיימה ביום ראשון, בזמן שהאם לאה נאבקה על חייה בבית החולים. למחרת נפטרה גם לאה מפצעיה, ובערב שביעי של פסח התקיימה הלווייתה.
אב המשפחה, ליאו, אמר ערב ההלוויה של אשתו: "משפחה של שבע נפשות הפכה למשפחה של ארבע נפשות. אשתי היפה לוסי ואני ניסינו לגדל את הילדים שלנו עם ערכים. דגל ישראל מסמל את הטוב. ישראל והטוב עוסקים בבנייה. הרצח והרע – בהשמדה. אני קורא לשתף ברשתות את דגל ישראל עם מסר חיובי".
עד מהרה התמלאו הרשתות בתמונות של דגלי ישראל, כולל בחשבונותיהם של ראש הממשלה, יו"ר הכנסת ודובר צה"ל. סמוך לביתה של משפחת די היו מעט מאוד מודעות אבל והרבה דגלי ישראל. האווירה הכללית העוטפת את אפרת היא של איפוק. גם מזג האוויר הקר הסיט את אירועי החג וחגיגות המימונה להתכנסויות פרטיות שקטות, ללא מוזיקה.
המועצה המקומית הקימה אוהל ניחומים בחצר הבית כדי להכיל את המנחמים הרבים. חברותיה של רינה ז"ל נמצאות במקום באופן רציף. הבית עצמו חמים ומזמין, ותמונות רבות של בני המשפחה המחייכים בטיולים ובשמחות מעטרות את הקירות, מדגישות הן את החסר והן את עוצמת המשפחה.
שכנים וחברים מגיעים תדיר עם מגשי מזון מלאים. אחד התושבים יצר ביוזמתו מגנטים לכלי רכב הנושאים את תמונותיהן של הנרצחות. בית הכנסת השכונתי יזם לימוד משותף להנצחתן, בקריאה "לקבל על עצמנו להוסיף טוב בעולם ולהרבות אהבת חינם".
